טלוויזיה
מיון:
נמצאו 5 פריטים
פריטים מ- 1 ל-5
  • סיכום

    המילה הכתובה נסוגה מפני התמונה. בתקשורת, בדת, בפוליטיקה ובעסקים אנשים כבר אינם מדברים זה עם זה, אלא מבדרים זה את זה. אין הם מחליפים רעיונות, אלא תמונות. בפני אנשי החינוך עומד אתגר מורכב: אין הם יכולים להסתפק בהקניית כלים לוגיים וטיעוניים לתלמידיהם, מפני שלא יהיה בהם די כדי לחסנם מפני הטעיה ומניפולציה

  • לינק

    פלטפורמת edX, הפלטפורמה שעליה קורסי ה-MOOC של ישראל דיגיטלית אמורים להבנות, מחייבת שימוש רב בסרטוני וידיאו. היא איננה שוללת קריאת ספרים או מאמרים, כמובן, אבל הווידיאו הוא האמצעי המרכזי ל-העברת הידע" (ואולי אפילו להוראה). יוזמי הפרויקט בוודאי מקווים שהתוצאה לא תהיה "סתם" הרצאות מצולמות, אבל לא קל להפיק שיעורים שיעוררו ענין, ומרצים רבים אינם עוברים מסך כמו שחקנים מקצועיים. נוצר מצב שבו יש סיכוי טוב שכסף רב יושקע בהפקת סרטוני הרצאות, סרטונים שבסופו של דבר לא בדיוק יעוררו ענין, ולא ישביעו רצון. האם יש דרך אחרת? דווקא בעיני, יש, אם כי אני חושש שאף אחד איננו ממהר לאמץ אותה. הדרך היא לעבוד בסדר הפוך" (ג'יי הורוויץ).

  • סיכום

    מחקר על זמן מסך ועל רווחה נפשית בקרב בני נוער טוען כי שימוש מתון במכשירים עשוי להועיל בעולם המתאפיין בקשרים מסוג זה. החוקרים אספו נתונים מ-120,000 בני נוער אנגלים בני 15 לגבי הרגלי השימוש שלהם במכשירים דיגיטליים. הם זיהו בנתונים אלה את "אפקט זהבה ושלושת הדובים" ("Goldilocks effect"), ולפיו שימוש במכשיר במשך כמה שעות ביום מגביר את הרווחה הנפשית (Chris Baraniuk, 2017).

  • רפרנס

    מחברות הספר מנסות לשרטט קווים לתכנית להכשרת גננות ומורים שתאפשר להשם לשמש כגורמים המתווכים בין הילדים הצופים לבין המדיה ומסייעים להתמודדות מושכלת עם מבעיה. התכנית מתמקדת בצורך לעורר בקרב גננות ומורים את המודעות למרכזיות המשדרים האקטואליים שמציעה המדיה, לסגל מיומנויות לדיון בטקסטים תקשורתיים ולראות בדיון בטקסטים אלו הזמנה ללמידה משותפת למבוגרים וילדים. שני עקרונות מרכזיים מנחים את העבודה: ראיית המהדורה כטקסט סיפורי – הגברת המודעות לטקסטים אורייניים, וראיית קהילת הצופים כפרשנים הפועלים במשותף בעת הצפייה. לטענת המחברות דרוש מצד הגננות והמורים שינוי של ממש באופן תפיסת המדיה, שינוי המתבטא בנכונות לראות טקסטים תקשורתיים כסוגה נפרדת וייחודית. (איילת כהן, נורה דליות)

  • סיכום

    מטרת המחקר לבחון את האופן שבו מצטיירים אירועים אקטואליים בעיני ילדים צעירים הצופים בטלוויזיה, תוך התמקדות בשני נושאים: ראיית מהדורת החדשות כטקסט נרטיבי, וראיית הילדים והמבוגרים כקהילת צופים-פרשנים הפועלים במשותף. המחברות מבקשות לחזק את חשיבותם של המבוגרים (גננות, מורים והורים) כמתווכים בין המדיה לבין הילדים הקטנים, וכמכוונים להתמודדות מושכלת עם תכני המדיה. בכל אחד מהמפגשים שנערכו עם ילדים בני שש נמצא שביכולתם להבחין באופן אינטואיטיבי בין תבניות של סיפור בדיוני לבין תבניות חדשותיות מובהקות. בשיחות שנערכו עם מורים וגננות, המשמשים כמתווכים בין תכני המדיה לבין הילדים, נמצא כי במהלך ההתנסות בצפייה המשותפת, ובהתאם לנושאים המשתנים של המשדר, נוטל על עצמו המורה מגוון תפקידים, כגון: הסברה, הרגעה, לימוד, הוראת תוכן חדש והבהרת התכנים. הטקסט הייחודי של המדיה דורש מגננות וממורים לימוד דיסציפלינארי של התחום, ובנוסף, להתגבר על "אשליית המוכר" ולהתמודד עם החששות והפחדים הקיימים בו בזמן מפני התכנים המורכבים והבלתי צפויים של המדיה (איילת כהן, נורה דליות)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין