יולי הוא חודש המודעות להפחתת השימוש בפלסטיק #plasticfreejuly. מגמה זו החלה באוסטרליה, ולפנינו מאמר מעניין על הכשרת מורים למדעים ולמתמטיקה ופיתוח מקצועי של מורים העוסקים בנושא זה. במחקר המתואר התבקשו התלמידים להתמודד עם אתגר שבו הם מתייחסים לנושא הקיימות, לתעד את הביצוע ולכתוב רפלקציה על חשיבות הנושא. במקביל התבקשו המורים בשנתם הראשונה לבחון את השפעת האתגר על הוראתם ועל תלמידיהם.

מאמר זה בוחן את שאלת מקומו של החינוך הסביבתי בסביבה הבית ספרית תוך שהוא מתמקד בתפיסותיהם של עובדי ההוראה. מחברי המאמר מניחים, שתפיסות עובדי ההוראה את עצמם כאנשי מקצוע, את מערכת החינוך ואת סביבת עבודתם היא קריטית להבנת תחום הוראת החינוך הסביבתי וליכולתו לקדם תפיסות של צדק סביבתי בפרט. המאמר מתמקד בשיח של אנשי מקצוע, שנמצאים בחזית העשייה בחינוך הסביבתי. אלה כוללים מורות שנבחרו להוביל את החינוך הסביבתי בבית ספרם, מדריכים בתוכנית "ילדים מובילים שינוי" ומנהלים של בתי ספר שבהם מוטמע החינוך הסביבתי. באמצעות ראיונות עומק עם שחקנים אלה בבתי ספר יסודיים ממלכתיים בישובים עירוניים ועירוניים מבקשים מחברי המאמר להראות כיצד משתתפי המחקר מבינים את אופי החינוך הסביבתי ומקומו בבית הספר וכיצד הם מעריכים את יכולותיהם המקצועיות בתחום זה.

תזונה בת־קיימא היא תזונה המבטיחה את הנגישות למזון בריא ואיכותי גם לדורות הבאים, עם פגיעה מינימלית ביצורים חיים אחרים החולקים עמנו את מרחב המחיה. התזונה המערבית הנוכחית פוגעת בנו, בכדור הארץ ובדורות הבאים. מה אפשר לעשות? להשקיע בחינוך לתזונה בריאה ובת־קיימא. לא רק בילדים, גם במבוגרים (חיים חביב).

מאמר זה חוקר את האינטראקציות הקודמות של פרחי הוראה עם התנסויות לימודיות מחוץ לכיתה ואיך התנסויות אלה תרמו לתפיסות העכשוויות שלהם לגבי החשיבות של לקיחת התלמידים שלהם לפעילויות מחוץ לכיתה. החוקרים בקשו לבדוק האם פרחי הוראה בהווה הם חלק מדור הסובל מ"הפרעת חסר במדע" (nature-deficit disorder) שתוארה בספרו של Richard Louv מ-2005, "Last child in the woods: Saving our children from nature-deficit disorder", כדור של תלמידים שגדלו ללא התנסויות ישירות מחוץ לכיתה, בטבע (Erica Blatt; Patricia Patrick).

רשת האינטרנט מסייעת להבנת הבעיות הסביבתיות והדרכים לפתרון וכן באמצעות נתונים המתקבלים מהרשת בזמן אמת המאפשרים מעקב אחר התרחשויות עדכניות מכל מקום ובכל זמן בארץ ובעולם. כתבות, חדשות וידיעות בנושאי סביבה וכדור הארץ מציפות את האינטרנט. למשל: מידע המגיע מהוועידה למניעת התחממות כדור הארץ בבאלי שבאינדונזיה, ידיעות על הפשרת קרחונים בקטבים, תחזיות על הצפות צפויות, הוריקנים וסופות, דלקות אדירות ועוד. מידע זה נגיש כיום לכל התלמידים והמורים ומהווה בסיס ידע מרתק ללמידה ולהוראה. באמצעות רשת התקשורת העולמית הופכים התלמידים בבית הספר לחלק מקהילה וירטואלית רחבה של שומרי כדור הארץ בארץ ובעולם. אתר "אופק ירוק" מאפשר לילדים להתעדכן ולהשתתף בכל הנושאים שעומדים על סדר היום הציבורי כגון: התחממות כדור הארץ, פיתוח בר–קיימא, חיסכון באנרגיה, אנרגיות חלופיות ועוד. הילדים מוזמנים להביע דעות, להעלות רעיונות, להתעדכן בחדשות ירוקות", להשתתף " בתחרויות ולפתח אקטיביזם סביבתי ( רחל מינץ , גלית בן צדוק) .

מאמרו המעניין של פרופסור עמוס דרייפוס עוסק באחד ממרכיבי החינוך הסביבתי בבית הספר היסודי, קרי – היחסים בין האדם לבין התושבים האחרים של כדור הארץ. בתחום זה אנחנו שואפים לטיפוח עמדות המבוססות על ערכים מוסריים, על "אתיקה סביבתית" . העמדות השונות נבדלות בערכים שהן מדגישות. ניתן להציג שתי קבוצות עיקריות : א. ערכים אנתרופוצנטריים ( האדם במרכז) המקנים לטבע ערך אינסטרומנטלי, כלומר, מקנים לו ערך בגלל תרומתו לאדם; ב. ערכים ביוצנטרים (או אקוצנטרים) המייחסים לטבע ליצורים הלא אנושיים מידה של ערך מוסרי פנימי אינטרינסי, כלומר, ללא תלות בתרומתו לאדם. התומכים בדעות מהסוג האחרון רואים את האדם כחלק מהטבע. על אף ההבדלים הרבים בין העמדות השונות לבעיית היחס בין האדם לטבע, לכולן מכנה משותף, והוא מידה כלשהי של יחס כבוד לטבע. ואכן, החינוך הסביבתי שואף לטיפוח עמדות המבטאות יחס כבוד ליצורים הלא אנושיים החיים אתנו על כוכב הלכת שלנו . לפיכך, הוא שואף במידה רבה לקירוב התלמידים לעמדות המייחסות לטבע ערך מוסרי בפני עצמו . חינוך כזה יכול להתבסס על מרכיב הידע, בעיקר במדעי הטבע , תהליכים במערכות אקולוגיות, תרומת הטבע לקיום הפיסי של האדם וכן על המרכיב הרגשי אסתטי קשר רגשי ליצורים ולנופים, הערכה אסתטית של יופי, התפעלות וכדומה . (פרופסור עמוס דרייפוס).