טיולי שטח בסביבות טבעיות: כיצד מדריכי טיולים לימודיים משתמשים בסביבה הפיזית

Lavie Alon, N. & Tal, T. (2017). Field trips to natural environments: how outdoor educators use the physical environment. International Journal of Science Education, Part B, 7(3), 237-252

מאות אלפי תלמידים בישראל משתתפים בסיורים וטיולים בטבע. טיולים בסביבה הטבעית מאפשרים לתלמידים לחוות את הטבע באופן בלתי אמצעי, להתרשם, להתרגש, לגעת וללמוד על תופעות ומושגים מוחשיים. טיולים בשטח מאפשרים גם למורים להתייחס לסוגיות ובעיות סביבתיות, להעלות את מודעות של התלמידים לבעיות אלה כמו גם לקדם התנהגות פרו-סביבתית.

מחקרים מראים את חשיבות הטבע בהתפתחות הילד וברווחת האדם. מעבר לתלות הפיזית של האדם במשאבים טבעיים, כגון, חמצן, מים וחומרי גלם, לטבע יש השפעות פיזיולוגיות, פסיכולוגיות, רגשיות ורוחניות על בריאות האדם. סביבות טבעיות מספקות לילדים הזדמנויות רבות למשחק ולמידה בלתי פורמלית. התנסות בטבע מתוך גילוי וחקירה מזמנת לילדים חוויות חושיות, פליאה ושעשוע, וכל אלה יכולים לפתח את ערכי הסביבה שלהם. כמו כן, למידה בסביבה הטבעית מחוץ לכיתה מאפשרת לילדים להיות בפעילות פיזית, לפתח את כישוריהם החברתיים ולבסס את ביטחונם העצמי. 

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון כיצד מדריכי טיולים לימודיים משתמשים בסביבה הטבעית במהלך הטיול ובאילו דרכים הם תורמים ללמידה.

שימוש בסביבה משמעו לא רק התייחסויות לתופעות סביבתיות סטטיות וצפויות, כי אם הדרכה המעודדת את התלמידים להיות מודעים לתופעות בלתי צפויות ולשינויים דינמיים בסביבה.

המחקר התמקד בטיולים בית-ספריים אל הסביבה הטבעית. הטיולים כללו הליכה לאורך שבילי טבע והתבוננות בתופעות טבע הקשורות לנוף, לצמחייה, לחיות הבר ולפעילות האדם. הטיולים ארכו בין חמש לתשע שעות ונערכו במהלך יום הלימודים. מדריכי הטיולים היו מדריכים מקצועיים או מורים שהוכשרו לכך.

המחקר התבסס על נתונים איכותניים וכמותיים. כלי המחקר כללו:

1. תצפיות על 20 טיולים בית ספריים.
2. ראיונות עם 37 תלמידים בכיתות ד' עד ט' (בגילאי 15-9).
3. ראיונות עם 18 מדריכי טיולים.
4. שאלונם כמותי שמילאו 569 תלמידים מיד אחרי הטיול.

ממצאים ודיון

השימוש של מדריכי הטיולים בסביבה הטבעית

הדרך העיקרית בה התייחסו המדריכים לסביבה ולטבע הייתה באמצעות הוראה מובנית של מושגים מדעיים והסבר על תופעות הקשורות לסביבת הטיול. לימוד כישורים שונים ודיון בערכים כיצד להתנהג בטבע טופלו במידה פחותה.

המדריכים השתמשו בסביבה הפיזית באופן דידקטי במקום בצורה חווייתית-התנסותית. הם עודדו את התלמידים להתבונן ולחקור בעצמם רק במידה מוגבלת. כמו כן, למידה פעילה מובנית בסביבה (למשל, משחקים, משימות קבוצתיות) הייתה מועטה ובדרך כלל לא ניתן לתלמידים זמן חופשי. כמו כן, בעוד התלמידים הראו העדפה לחוויה פיזית ולמסלולי טיול מאתגרים, המדריכים לא נטו לשים דגש על היבט זה.

תרומת הטיולים ללמידה

תוצאות הלמידה שהתלמידים ציינו בראיונותיהם, ואשר היו קשורים לאופן השימוש של המדריך בסביבה הטבעית, כללו ידע מדעי אודות תופעות בטבע, הנאה, גיבוש חברתי, עניין, עמדות כלפי נושאים סביבתיים והעצמת תחושת המסוגלות העצמית.

למרות תשומת הלב המוגבלת של המדריכים לשימוש בסביבה הפיזית, חוויות התלמידים תרמו להעצמה אישית ולאינטראקציות חברתיות. התלמידים ציינו שינויים ספציפיים בהתנהגותם במהלך הטיול בשטח. ההשפעה הגדולה ביותר הייתה בטיולי שטח שבהם נדונו נושאים סביבתיים במפורש.

כמו כן, נמצא קשר בין התייחסויות המדריך לגילויים לא צפויים לבין תוצאות הלמידה שעליהן דיווחו התלמידים. סטודנטים שדיווחו על שימוש גבוה של המדריך בגילויים כאלה ציינו יותר תוצאות למידה מסטודנטים שדיווחו על שימוש מועט בהם.

המלצות

חשוב שספקי חינוך סביבתי מהמגזרים הפורמליים והבלתי פורמליים יפתחו שיטות מתאימות דרכן יוכלו מדריכי טיולים להשתמש בסביבה הפיזית בדרכים מגוונות ומתוך מחשבה מעמיקה. יש חשיבות ליישם הוראה פחות מובנית ודידקטית ויותר למידה פעילה המעודדת את התלמידים להתבונן ולחקור את הסביבה בעצמם, מאפשרת יותר זמן לבחירה חופשית ומזמנת אפשרויות להתנסות ישירה עם הטבע.

למאמר באנגלית

כל סיכומי המאמרים בנושא חינוך סביבתי