מאמר מדגים את שיטת ההוראה המרוכזת בתלמיד באמצעות דוגמה של קורס העוסק בתנועות דתיות חדשות, המכונות לעתים בשם "כתות". בקורס פועל המורה כדי לשבש ולערוך הזרה של קטגוריות והבחנות נוקשות בין "דת" לבין "כת". השיטה הפדגוגית מוצגת כיעילה גם בקורסים ובתחומים אחרים.

בצרפת נהוגה הפרדה בין דת למדינה, ובתי הספר הציבוריים נמנעים מחינוך דתי או אמוני. עם זאת, במסגרת שיעורי פילוסופיה, אזרחות ומוסר לומדים התלמידים על הדת כתופעה חברתית ומועברים להם מסרים דמוקרטיים ברוח ערכי הרפובליקה: חופש, שוויון, אחווה, צדק ודחייה של כל סוגי האפליה. שיעורים אלה מציבים לאנשי החינוך בצרפת אתגר מורכב, שכן צרפת היא מדינה חילונית ביותר, אך עם אוכלוסייתה נמנים נוצרים קתולים רבים והקהילות הגדולות ביותר באירופה של מוסלמים ושל יהודים.

שרת החינוך לשעבר, פרופ' יולי תמיר, קראה במאמר בעיתון הארץ להקים מועצת חינוך ממלכתית שתגן על הערכים והאינטרסים של ציבור ההורים והתלמידים החילוני – בדומה להגנה לה זוכים תלמידים והורים חרדים ודתיים. אלה נימוקיה:

בדומה לישראל, גם הרפובליקה של אירלנד מתחבטת בסוגיות של דת ומדינה, ושל תפקידה של הדת במערכת החינוך. מאמר זה בוחן את המקום שתופסת הדת בבתי ספר ציבוריים ברפובליקה של אירלנד, שנחשבת לאחת המדינות היותר דתיות במערב. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עם 43 אנשי צוות ב-18 תיכונים, ועוד 8 ראיונות עם מנהלים בכירים. לאחר הצגת הרקע החוקי וההיסטורי, מפרט המאמר את מקומה של הדת בחיי בית הספר ובתכנית הלימודים. נמצא כי ב-18 בתי הספר המיקוד היה בלימוד של כל דתות העולם ולא בטיפוח אמונה מסוימת. עם זאת, הדת מילאה תפקיד בחיי בית הספר ב-14 מתוך 18 המוסדות שנחקרו. הממד הדתי היה קתולי באופיו.