מחקר עצמי זה בוחן באיזה אופן החוויות של היעדר האישיות (non-personhood experiences) של מחברות המאמר תרמו לתהליך גיבוש זהות מורה המורים שלהן. המחברות חקרו חוויות אלה, שהן מאוד כואבות עבורן, לא כגישה קורבנית אלא משום שרצו ללמוד משהו לגבי האופן שבו הן יכולות לעסוק באינטראקציות בעייתיות אלו כדי לחדש את מחויבותן לעבודתן כמורי מורים באוניברסיטה (Rice, Mary Frances; Newberry, Melissa; Whiting, Erin; Cutri, Ramona; Pinnegar, Stefinee, 2015).

המאמר מדווח על מחקר גישוש שנעשה בדרא"פ בשיתוף עם אונ' בפינלנד בשאלה: "כיצד השותפים בבתי ספר מאמנים מעבדתיים, החונכים ומורי המורים, רואים את הקשר בין הוראה לבין מחקר בתוך בית הספר? בחיפוש אחר דרכים מיטביות להכשרת מורים יש מערכות הכשרה (בארה"ב, פינלנד, קנדה ולאחרונה גם בבריטניה ובנורבגיה) המנסות כבר לקיים שיתוף פעולה הדוק עם בתי ספר נבחרים לצורך התנסות מעשית. בעבר הם כונו "בתי ספר מעבדתיים" ואחר כך – "בתי ספר להתפתחות מקצועית" וייחודם, לדעת כותבי המאמר, בשימור האופי המעבדתי שהתקיים בעקבות דיואי וממשיכיו (Doll, 2004). הם נתפסים כאתרי התנסות מעשית וכאתרי מחקר לניסוי ותיעוד דרכי הוראה, לבחינת היבטים שונים של חיי בית הספר ולהבנת התפתחות הילד (Bonar, 1992, Mayhew & Edwards, 2007, Wilcox-Herzog & McClaren, 2012). המאמר עוסק בניסיונות לשלב גישה זו בהכשרת מורים בדרא"פ (Henning, E., Petker, G., & Petersen, N).

רבים סוברים כי הכשרת המורים נדרשת לשנות את כיוונה מהכשרה המבוססת על היבטים אקדמיים לקראת הכשרה להוראה המבוססת על התנסות קלינית בשדה ההוראה, במתכונת דומה לזו המתקיימת בבתי ספר לרפואה (Cochran-Smith & Zeichner, 2005; Moore, 2010; Zeichner, 2010), שבהם הלמידה מתקיימת לא רק באוניברסיטאות אלא גם בבתי החולים "ליד מיטת החולה" בתמיכה ובשילוב של הצוות הקליני והאקדמי.בית הספר להתפתחות מקצועית (Professional Development School – PDS) הוא אחד מן הדגמים החלופיים להכשרת המורים ( דיצה משכית, זמירה מברך).

ועדת היגוי (steering committee) היא ועדה מייעצת שהחברים בה הם בדרך כלל בעלי עניין או מומחים. בוועדה כזו נדונים נושאים דוגמת מדיניות, מטרות ומשאבים. ועדת היגוי היא אחד המבנים הארגוניים במערך בתי הספר לפיתוח מקצועי (PDS: Professional Development Schools), ותפקידה הוא לבנות ולפתח את השותפות מכללה-שדה. כחלק מבניית מערך ה-PDS בישראל במסלול העל-יסודי הוקמה בשנת 2000 ועדת היגוי למערך זה. ועדה זו פועלת ומלווה את השותפות מכללה-שדה מאז ועד היום ( תילי וגנר, אביבה קליגר).

המחקר נעשה במסגרת של פרויקט שיתופי (אוסטרליה) להתפתחות מקצועית לעידוד מורים להכיר את השפה ואת המושגים המרכזיים של דגם פדגוגי חדש שעיקרו שיפור ההוראה בהנחה שהוראה איכותית משפיעה על איכות החינוך והלמידה. השתתפו שלושה שותפים אקדמיים שעבדו עם בתי ספר במסגרות חינוכיות וגיאוגרפיות שונות לאורך 9 חודשים. במחקר השתתפו 35 מורים מ-11 בתי ספר שונים. כל שותף אקדמי עבד עם קבוצה שונה של בתי ספר ומורים ( Reynolds, R., Ferguson-Patrick, K., & McCormack, A).

במאמר זה מוצג ומוערך מודל הכשרה פרופסיונאלית המתאים להכשרת אקדמאים להוראה. המודל מבוסס על תכנית הכשרה אינטגרטיבית-תמאטית שיישומה מותנה בשיתוף מובנה ומוקפד בין מוסד ההכשרה האקדמי לבין מסגרות ההתנסות המעשית. המודל מוצג על רקע הביקורת הקיימת על המודלים המסורתיים להכשרת מורים ועל רקע הטענה כי הכשרה פרופסיונאלית צריכה להתמקד בחינוך ובאימון לתפקידי חינוך והוראה בהיקף נרחב יותר מהמקובל בתכניות ההכשרה המסורתיות ( שלומית אבדור ) .

מבין מעלותיו הרבות של ה-PDS, חשוב לציין בעיקר את היתרונות הבולטים לסטודנטים הן בתחום הפדגוגי והן בתחום הבין-אישי. בתחום הפדגוגי מתקיים עבורם מרחב להתנסויות עשירות וללמידה מגוונת, תוך צמצום הפער בין התאוריה לבין הפרקטיקה; הסטודנטים מכירים את בית הספר כמערכת מורכבת, ויש להם הזדמנות להשתתף ולנתח את ההתנסויות השונות; הם משתתפים בבניית עולם ידע, תוך הפעלת חשיבה רפלקטיבית וקבלת תמיכה רצופה, הם לוקחים חלק בקהילות לומדים ונחשפים להשקפות עולם ולסגנונות הוראה מגוונים; יש להם קשר רציף ומעמיק עם המדריך הפדגוגי לאורך כל תהליך ההכשרה; ניתנת להם הזדמנות לבטא את קולם האישי, ליזום ולהיות יצירתיים; הם מקבלים תמונה אותנטית של מורכבות מקצוע הוראה; הם מתנסים בעבודת צוות המאפשרת פיתוח יכולות של שיתוף פעולה כפרקטיקה מרכזית; הם יוצרים זירה לעבודה בין-תחומית ( קליגר, א' והופמן, ע') .

הדרישה לשלב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתת מתמטיקה מעלה את סוגיית ההתמודדויות עם תלמידים המתקשים במתמטיקה, הן המאובחנים כלקויי למידה והן שאינם מאובחנים ככאלה. שילוב התלמידים בכיתה מחייב להתאים את דרכי ההוראה כך שיענו על הצרכים של כלל התלמידים. הפעילות המתוארת במאמר זה צמחה אפוא על רקע שילובם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה רגילה, והצורך שנוצר בעקבות זאת לתת מענה הן לכל התלמידים והן למורים בתחומי הדעת השונים ולמורי החינוך המיוחד, המתמודדים עם שילוב זה, על כל מורכבותו וקשייו. מתן מענה כזה היה אפשרי במערכת של קהילה לומדת, המאפיינת את ההתנסות המודרכת במסגרת בית ספר לפיתוח מקצועי ( ברש , אביבה, ריבה מנדל).

בספר "הכול עניין של יוזמה: יוזמות מקדמות פיתוח מקצועי במערכי שותפות מכללה-שדה" מוצגות בהרחבה יוזמות שונות שהופעלו בבתי הספר לפיתוח מקצועי PDS – (Professional Development Schools) במערך השותפות של המסלול העל-יסודי במכללה האקדמית בית ברל, שהיה הראשון בארץ שהפעיל מערך מקיף כזה של התנסות בהוראה. אחד מעקרונות ה-PDS הוא פיתוח מקצועי של המורים המאמנים, של הסטודנטים ושל המדריכים הפדגוגיים באמצעות מחקר משותף של ההוראה בבתי הספר ועל ידי הפעלת יוזמות חינוכיות שונות. הספר שלפנינו מבטא את שני ההיבטים האלה של ה- PDS ( אביבה קליגר ועמוס הופמן (עורכים )

המאמר מתעד תהליכי מחקר עצמי וממצאים של קבוצת מורי-מורים שבחנה התנסויות למידה בבית ספר להתפתחות מקצועית (PDS) במתודולוגיה של מחקר-עצמי-שיתופי. יעדי החוקרים היו לחקור, לתעד ולהבין טוב יותר את תמונת העמיתות שכל אחד מהם שותף בה. ניתוח הממצאים העלה כמה מאפיינים. יש צורך בטרנספורמציה של העמיתות לנוכח הרמות הרבות של קשרים עם קבוצות ופרטים בה, שכן קשר מתפתח מתוך התנסויות משותפות והשיתוף בהן ( Ikpeze, C.H., Broikou, K.A., Hildenbrand, S., & Gladstone-Brown, W) .

זה למעלה מעשר שנים מתקיים דגם ייחודי של שותפות בתחום החינוך המיוחד בין מוסד אקדמי העוסק בהכשרה להוראה, מכללת בית ברל, לבין השדה, בית הספר בבית איזי שפירא ברעננה. שיתופי פעולה בין מוסדות הכשרה להוראה לבין בתי ספר מתקיימים בעולם כעשרים שנה בדגמים שונים. כשם כולל לדגמים אלה משמש המונח בית ספר לפיתוח מקצועי PDS ) Professional Development School ) . מטרת העל של מחקר זה היא לבדוק לעומק מודל שותפות אקדמיה-שדה במתכונת PDS , כפי שמתקיים בבית ספר מיוחד. לבדיקת דגמים של שותפות מכללה-שדה בהקשר של בית ספר מיוחד יש חשיבות מחקרית, שכן לצד מגמת השילוב ממשיכים להתקיים בתי ספר מיוחדים, וההתנסות המעשית בתכניות ההכשרה לחינוך מיוחד מתקיימת גם בהם. הדיווחים על התנסות מעשית בבתי ספר אלה במתכונת של PDS מועטים ביותר ( גלעדה אבישר, גילה ווגל).

במחקר המתואר כאן נבחן דגם ה-PDS בהשוואה להכשרה שאינה מתקיימת בדגם זה (non-PDS) רק בקשר לנשירת מורים בבית הספר היסודי . המחקר נערך במדינת אילינוי במשך 9 שנים (1996 – 2004). המדגם כלל בוגרים שהתכשרו בדגם ה-PDS ומדגם של קבוצת ביקורת שכללה רבע מבוגרי ההכשרה האחרת כל שנה. בוגרי PDS הוגדרו כמתכשרים שסיימו יותר מסמסטר אחד של למידה במסגרת זו. ( Latham, N.I., Vogt, P.W) .

במחקרם של לטאם ווגט (Latham& Vogt) שהתפרסם במרץ 2007 בכתב העת הבינלאומי להכשרת מורים Journal of Teacher Education, נמצא כי התנסות במסגרת הPDS תרמה משמעותית להשתלבות המתכשרים להוראה בבתי הספר ולאי פרישה מההוראה. המחקר נערך במהלך שמונה שנים והשווה קבוצת סטודנטים שהוכשרה במודל של PDS לעומת קבוצת סטודנטים שהוכשרה במודל מסורתי. הסטודנטים במודל PDS, לאחר ש'נוטרלו' גורמים אישיים כגון: כישורים קדמיים, מאפיינים דמוגרפיים, נטו להשתלב במקצוע ההוראה ולהתמיד בעבודה.