מחקר זה בחן את עמדותיהן של נשים אוטיסטיות שנכללו בבתי ספר רגילים, יסודיים עד תיכוניים, במטרה להבין את חוויותיהן הייחודיות וללמוד על צרכיהן באותם בתי ספר. תשובותיהן מלמדות על צורך בהעלאת תשומת הלב לדפוסי התנהגויות של אוטיסטיות במחקר ובפרקטיקה. המרואיינות דיווחו כי פעמים רבות בבית הספר היסודי לא הבינו את סביבתן, וכי הסביבה לא הבינה אותן: "כמו חייזר שנחת כאן".  בחטיבת הביניים דווח על כך שהתעלמו מהן "הרגשתי כמו אוויר". בתיכון היו שדיווחו כי להיות שונה זה לא בהכרח דבר רע. ההשכלה המעשית החשובה ביותר של המחקר היא לערב את הבנות ולהתייעץ איתן בנוגע לכל החלטה הנוגעת להן, בכל בתי הספר: יסודי, חטיבה ותיכון. על התייעצות זו להיעשות ברמה תואמת גיל ורמת תפקוד.

מאמר זה סוקר מחקרים שבחנו כיצד תלמידים על הרצף האוטיסטי חוו תהליך מעבר לבית ספר חדש. מחקרים אלו בחנו את צרכי וקשיי התלמידים בעת המעבר או את התמיכה שניתנה לתלמידים והתועלת שעלתה מסיפוק סוג תמיכה ספציפי. ממצאי המאמר כוללים תיאור הקשיים שחווים התלמידים, הוריהם ומוריהם לצד דרכי הפעולה המשמשות לתמיכה בתלמידים והוריהם במהלך המעבר.

שירותים של התערבות מוקדמת יעילה דרושים כדי לשרת את הצרכים של ילדים קטנים הסובלים ממוגבלויות ואת הצרכים של משפחותיהם. המטרות של מאמר זה הן: (א) לתאר את האתגרים הקשורים לשירותי התערבות מוקדמת יעילה בבית, (ב) לדון ביתרונות הפוטנציאליים של שימוש בהתערבויות מבוססות אינטרנט כמודל לשירות משלים, ו-(ג) לתאר התערבויות עכשוויות מבוססות אינטרנט באמצעות סקירת הספרות הקשורה להדרכה מרחוק דרך האינטרנט של הורים לילדים קטנים הסובלים מאוטיזם (Meadan, Hedda; Daczewitz, Marcus E. , 2015).

המחבר מתנגד לשליליות המובנית ב"שיח המוגבלויות" המזהה ילדים מסוימים בעלי לקויות, אוטיזם והפרעות אחרות על בסיס מה שהם אינם יכולים לעשות לעומת מה שהם כן מסוגלים לעשות, ומציע לקדם תפיסה של אינטליגנציות מרובות ו"שונות עצבית" בפרט. ההנחה הבסיסית של התפיסה היא כי מערכת עצבית שונה היא נורמלית בקשת הרחבה של שונות בין בי אדם, בדומה לשונות תרבותית, גזעית, ג'נדריאלית וכיו"ב. מחנך בעל גישת neurodiversityיכבד את הילד השונה ויחפש דרך למצוא עבורו את הנישה האקולוגית המתאימה, שבה נכסיו וכישרונותיו ישגשגו ויפרחו וחסרונותיו יומעטו ויוצנעו. (Thomas Armstrong)

העלייה הדרמטית בכמות הילדים המאובחנים בהפרעות אוטיסטיות הביאה לגידול במספר המורים הנדרשים לטיפול בילדים אלה. מחקרים מעטים בלבד נערכו כדי לברר את הדרכים שבהם מורים מתמודדים עם אוטיזם (Jennett et al., 2003). מחקר זה בחן את התמודדותם של אנשי סגל טיפולי עם קונפליקטים שעלו עקב טיפול בילדים בשיטת ה"Options" (עמוס פלישמן, דליה מעודד, רותי רוזן).

ילד הלוקה באוטיזם סובל מארבעה חסכים עקריים: ליקוי באינטראקציה בין אישית, ליקוי שפתי, ליקוי חושי-תנועי, ליקוי באינטלגנציה. מבין ארבעת החסכים הללו, הליקוי באינטראקציה בין אישית הוא הכבד ביותר. ליקוי זה אינו מאפשר לילד הרך לחבור בהדרגה לחברת האדם, להטמע בתוכה, ולהרגיש חלק ממנה. מרכיב זה הוא גם הקשה ביותר להתמודדות ההורים. ההורים לא מצליחים ליצור חיבור, לקבל תהודה לאהבתם ולהשקעתם. כל עיסוק עם ילדם מתקבל בהתנגדות חריפה והילד מעדיף להתנחם עם חפץ ביד או בגרייה עצמית. בנם לא נזקק לתמיכתם הרגשית (Join Attachment) והם כל כך זקוקים לתגובותיו הרגשיות. קשה להעריך עד כמה סובל הילד עצמו מחוסר באינטראקציה בין אישית(זיווה מרום, מורן וייסבורט).