מטרתו של המחקר הנוכחי לבחון את ההשערה שתנאים מוקדמים של אינטראקציה, הקיימים בין הסטודנטים לפני תחילת הקורס, משפיעים על אופן השימוש של סביבות למידה הנתמכות מחשב. המחקר הנוכחי בחן את שימוש במערכת קושייה במדגם של 412 סטודנטים הלומדים בשלושה קורסים שונים במכללה אקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן. בהסתמך על תיאוריה של רשתות חברתיות, נבדקה ההשערה שיימצא קשר בין חוזק הקשרים בקרב סטודנטים לבין סוג הידע המועבר ואיכותו, כך שככל הקשרים חזקים יותר נכונותו של הפרט לשתף בידע סטודנטים אחרים יהיה גבוהה יותר. במחקר נמצא שסטודנטים שונים זה מזה במספר הפעמים שנכנסו לסביבת הלמידה ובכמות הזמן ששהו בה. כמו כן, נמצא שקיימות שלוש קבוצות של סטודנטים: סטודנטים שכלל לא נכנסו למערכת, סטודנטים שנכנסו אך לא תרמו וסטודנטים שהיו פעילים מאד בשיתוף יידע לאחרים. במחקר נמצא תמיכה חלקית להשערה של המחקר; לא נמצא קשר בין חוזק הקשרים החברתיים הקיימים בין סטודנטים לכמות ואיכות הידע שהועברה בסביבת הלמידה המקוונת. לעומת זאת קשרים אלה נמצאו חשובים בסוג ובכמות הידע שהועברו במפגשים פנים אל פנים (מיכל שמיר, גוסטבו מש, שיזף רפאלי)

ג'יי הורוויץ כותב בבלוג המעניין שלו כותב על מאמר של גראניי קונול, מרצה באוניברסיטה הפתוחה של אנגליה, שהתפרסם לאחרונה בגליון יולי 2008 של Ariadne, כתב עת אינטרנטי בריטי. קונול מבקשת לבחון לא רק כיצד כלי Web 2.0 מסייעים ללמידה, אלא כיצד אלה מתנגשים עם גישות חינוכיות מקובלות. ג'יי הורוויץ כותב לסיכום "כי מה שחשוב במאמר הוא הנכונות להודות בסתירות, להכיר בכך שהשילוב של כלי Web 2.0 בחינוך איננו בהכרח מהלך שיתרחש באופן חלק. אם הסתירות שעליהן מצביעה קונול אכן סתירות אמיתיות (ואני משוכנע שאכן כך המצב) אז מהלך של שילוב הכלים האלה עשוי לחייב שינוי משמעותי בדרכי ההוראה של בתי הספר, ואפילו לזעזע את מערכת החינוך כפי שאנחנו מכירים אותה היום עד היסוד."

ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה. (מייקל פולן, אנדי הארגריבס)