מדינת ישראל צריכה להחליט לאן פניה: לשינוי תרבותי של החינוך או לדשדוש מתמשך בדפוס הקיים. אם הכוונה לעבור ללמידת חקר היא רצויה – והיא לא רק רצויה, אלא קריטית – אזי עלינו לבחון את מעשינו, שבהם כנראה מצוי הכשל. בין ההוראה הפרונטלית הרווחת היום להוראת חקר ישנם הבדלים כה גדולים, עד שהם הופכים את שתי הפדגוגיות הללו לפרדיגמות קוטביות, לתמונות עולם חינוכיות שונות. יש לנו צורך בשינוי תרבותי, ושינוי תרבותי הוא עניין גדול מאוד ( אברהם פרנק) .

בספרו החדש טוען ד"ר רוני אבירם כי בתי הספר ומערכות החינוך בעולם המערבי "אינם מספקים את הסחורה" ולוקים בכשלים תפקודיים שונים למרות גלי הרפורמות והשינויים שעברו עליהם בעשורים האחרונים. יש צורך לשנות את בית הספר כדי שיתאים למציאות החדשה ויתפקד בה ביתר הצלחה. אולם הצורך לשינוי מעורר את השאלה כיצד יש לשנות את בית הספר? על פי איזה דגם? בית ספר העתידני צריך להתבסס על שלוש תכונות מהותיות: 1. מחויבות להתאמה (מושכלת, קונסנזואלית, מודעת ודינאמית) למציאות הפוסט-מודרנית. 2. מחויבות לשינוי מסדר שני. 3. קיום מנהיגות (מקצועית) שמקיימת את תהליכי המחקר והפיתוח, הניהול וההערכה של בית הספר העתידני (באופן לא דואלי).