סקרי ההוראה אינם מודדים את איכות הקורס או את יכולתו של המרצה להעביר את חומרי הלימוד. נהפוך הוא, הם מיטיבים לאמוד את שביעות הרצון של הלקוחות, קרי הסטודנטים, ונועדו להעניק להם תחושת שליטה ומעורבות. ולא בכדי, הרי מידת שביעות הרצון של הסטודנטים יכולה לקבוע את יחסי הציבור, דעת הקהל, השיח ברשתות החברתיות ושיעור ההרשמה בשנים הבאות, ולעיתים אף את עתידו הקיומי של המוסד (בעיקר במכללות הפרטיות). על רקע זה, מדווח כי ראשי האוניברסיטאות מודעים לנזק הפוטנציאלי הטמון בתגובות הפוגעניות של סקרי ההוראה, אך מציינים כי תגובות פוגעניות מופיעות רק ב-1% מן הסקרים ועדיין נמנעים מהשגת מידע באמצעים אחרים. זאת, על מנת לחסוך בכוח העבודה הדרוש לצורך קבוצות דיון, ראיונות עם סטודנטים או שיפוט עמיתים.

סקרי ההוראה באקדמיה רוויים בהטיות רבות הקשורות במגדר המרצה; בסוג הקורס (כמותי או איכותני, חובה או רשות); בגודל הכיתה; במגדר הסטודנטים בכיתה; ואפילו בשעה ביום או במזג האוויר שבהם מתבצע הסקר. זאת, באופן שמעודד אינפלציית ציונים ופוגע ביכולת להגיע ללמידה מעמיקה. ספק מוטל באפקטיביות של הערכות סטודנטים את איכות ההוראה של המרצים שלהם, ובמדיניות האקדמיה להתחשב בסקרי ההוראה הללו בעת קבלת החלטות לגבי מתן קביעות וקידום למרצים בפקולטה.