תובנות של מורה בביה"ס יסודי לגבי שילוב הלוח האינטראקטיבי בכיתה. "זה קרה לפני שנתיים. קבלתי לוח אינטרקטיבי לכיתה. שמחתי עד מאוד. מורה לכתה א', לילדים צעירים הזקוקים להוראה מוחשית. להפעיל אותו מיד למדתי. חקרתי את הלוח כדי להפיק ממנו את המיטב. הלוח שימש אותי בלמידה הן גלובלית והן פרטנית. כאשר התלמידים הוזמנו לפעילויות על הלוח הם גילו עניין, סקרנות ורצון רב להשתתף".

בסדרה של 15 קלטות וידאו מציע המורה רוב כיצד להתמודד עם תלמידים רעשניים. המורה מתאר את שנות ההוראה הראשונות בהן נחל כישלון חרוץ כשניסה לפתור את בעיית המשמעת באמצעות צעקות או הוצאת התלמידים הבעייתיים מחוץ לכותלי הכיתה . לאחר שצבר ניסיון והתייעץ עם עמיתים פיתח אסטרטגיות לניהול כיתה תוך כדי בניית קשרים חיוביים עם תלמידיו ( Rob Plevin) .

תובנות מעניינות של ג'יי הורוויץ לגבי מהפיכת "הכיתה ההפוכה" וההוראה של מורים. ג'יי הורוויץ מתייחס למאמרון של שלי רייט, מורה קנדית שאימצה את הכיתה ההפוכה, ואחרי תקופה של ניסיון החליטה לנטוש אותה. יש גם התייחסות למאמרון החדש בבלוג המרתק של המורה והמחנך אביב צמח בו הוא מתאר את הניסיון שלו בהפיכת הכיתה ( ג'יי הורוויץ) .

לד"ר אדם לפסטיין, מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן־גוריון, יש תשוקה משונה: להבין מה בדיוק קורה בכיתות – לצפות, לתעד, לנתח, לגלות. אבל מה כבר יש להבין בכיתות? כולנו בילינו שם 12 שנים, ואם אנחנו מורים, אנחנו ממשיכים לבלות שם… הכול מובן. כדאי אולי להציע לד"ר לפסטיין להקדיש את המרץ המחקרי שלו לתופעות מסתוריות יותר. אבל לפסטיין סבור שזה בדיוק העניין: התופעות המסתוריות ביותר הן התופעות המובנות ביותר רק לכאורה; יש תופעות שהן נראות כל כך עד שהן בלתי נראות, כיתות למשל. מבחינתו של לפסטיין כיתות בבתי הספר הן קופסאות שחורות, והוא מקדיש ימים רבים לפענוח שלהן. הוא רוצה להבין אילו יחסים מילוליים ולא מילוליים מתנהלים שם ( יורם הרפז).

המעבר להוראת הנחיה וללמידת חקר רצוף בקשיים רבים. המורה פוחד לאבד שליטה – ובצדק. אבל יש דרכים להתגבר על הקושי . הנחות היסוד של "החינוך החדש" מקובלות כיום על רוב אנשי החינוך באקדמיה ומחוצה לה, אך הן אינן מיושמות בכיתות. מעטים הם התחומים האקדמיים שבהם הפער גדול כל כך בין "מגדל השן" לבין שדה המחקר שלו. חוקרי החינוך באקדמיה אינם אדישים לפער זה, ורבים מנסים להסביר אותו ולגשר עליו ( אבנר כהן זמיר) .

למידה שיתופית – מסגרת למידה־הוראה שהיא היפוכה של מסגרת ההוראה הפרונטלית – היא תהליך למידה דמוקרטי המתבצע בקבוצות קטנות המבוססות על יחסי גומלין והידברות בין הלומדים לבין עצמם. הלמידה השיתופית שוללת את ההוראה הפרונטלית מפי סמכות. היא מבססת את השיעורים על למידה בקבוצות קטנות המקיימות דיונים על נושאים ורעיונות מתחום המקצוע הנלמד. אל לנו לאבד תקווה. אפשר וצריך ללמד את המורים סגנונות שונים של הוראה ולמידה ולטפח בהם תכונות של יצירתיות, ביקורתיות, חשיבה רפלקטיבית, סקרנות אינטלקטואלית, אינטליגנציה רגשית, אלתור ומשחק, הומור עצמי ומנהיגות. ( יוסף אבינון ).

כיצד ניסיון מבחין בין אנשי מקצוע מנוסים לבין חסרי ניסיון? כיצד הוא מסייע למישהו להפוך לפותר בעיות יעיל יותר? התשובות לשאלות הללו נמצאו סותרות. למרות שמחקרים אמפיריים אכן תומכים ביתרון של "המומחה" באופן כללי, מספר מחקרים מצאו באופן מפתיע שטירונים פותרים בעיות ביעילות שאינה פחותה מעמיתיהם הבכירים יותר. המחקר הנוכחי מבקש לבחון כיצד מורים מתחילים ומנוסים פותרים תרחישים פשוטים ומורכבים של התנהגות בעייתית של תלמידים ( אליעזר יריב) .

לימור ליבוביץ מציגה בבלוג שלה תובנות מעניינות וחשובות לגבי הפעלת תלמידים וייצוגים חזותיים . היא טוענת "שאסור להשאיר את הביטוי החזותי בתחומי חדר האמנות, אנחנו מפסידים את היכולת של רוב התלמידים בכיתה לבנות משמעות בלמידה, מאבדים את הקשב והעניין שלהם בתוכן השיעור, מקטינים את מספר המשתתפים הפעילים בשיעור, ולא פונים למגוון הלומדים בכיתה" ( לימור ליבוביץ) .

התופעה מוכרת לכל מורה: שניים-שלושה ילדים עושים בלגן בשיעור ומפריעים לכל הכיתה. ענת אשד, יועצת לצוותים חינוכיים ומנהלת פורום מכון אדלר, מסבירה מה מקור הבעיה – ואיך מטפלים בה בצורה הטובה ביותר. "כמורה, זה איתות לכך שיש בכיתה ילדים שרע להם. נקודת המוצא שלי היא שהילדים מתנהגים באופן שלילי כי הם מרגישים לא בטוחים ופגיעים, ואני מאמינה שאפשר לשנות התנהגות. לפיכך, על המורה לעבוד מצד אחד על הצבת גבולות, ומצד שני על שינוי" ( רותי גליק) .

במאמר זה מציגה המחברת ממצאי מחקר שמטרתו הייתה לחשוף עמדות של מורים כלפי פנייה לעזרה או הימנעות ממנה בבואם להתמודד עם בעיות התנהגות בכיתה. שאלת הפנייה לעזרה או ההימנעות ממנה עלתה לתודעתה במסגרת עבודתה כמדריכה פדגוגית בהכשרת פרחי הוראה וכיועצת חינוכית שמסייעת למורים להתמודד עם בעיות בכיתה ובראשן – בעיות התנהגות ( חגית ענבר-פירסט) .

המחקר הנוכחי העריך את האפקטיביות של תכנית הכשרה עבור מורים בבתי ספר תיכוניים הלומדים ניהול הכיתה בהשתלמויות למורים (Piwowar, Valentina; Thiel, Felicitas; Ophardt, Diemut, 2013).

בכנס שערכה מכללת לוינסקי לחינוך, לרגל מאה שנות קיומה, הציגה ד"ר עטרה איזקסון, מאוניברסיטת בר אילן, את ממצאי מחקרה לגבי מאפייני המורה המיטיב . המחקר התבסס על שיטות מחקר איכותניות, ובעיקר על תצפיות וראיונות עם מאה תלמידים ופרחי הוראה. לדברי איזקסון, גם אם מקיימים רק חלק מהדיברות הללו, נסלל ערוץ חשוב לתקשורת, שיביא גם לקיום הדיברות האחרות, ולשיפור בתפקודי המורים והתלמידים כאחד.

ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת לבנו למאמר מעניין בארה"ב , שבראייה רטרוספקטיבית, מטיל היום ספק בשיטת ההוראה הידועה כ"כיתה הפוכה". ביסוד "הפיכת הכיתה" נמצא רעיון די פשוט: שתלמידים יתכוננו בבית לקראת שיעור ובכיתה יעסקו בהתנסויות בחומרים בתכנים ובדיונים על הנושא שלמדו. רצוי לזכור שהתנופה הנוכחית להפיכת הכיתה באה במידה רבה מכיוון התקשוב. סרטוני האקדמיה של חאן, סרטוני YouTube, והרצאות TED מהווים חומרי הלימוד שבהם המורים משתמשים כדי לקדם את התלמידים שלהם בשעות מחוץ לבית ספר. הזמינות של אלה דרך האינטרנט עוררה את ההתעניינות בהפיכת הכיתה.

למשוב בונה יש השפעה חינוכית רבה. מורים צריכים להקצות מקום וזמן לשיחות משוב עם תלמידיהם. איך עושים את זה . משוב הוא הכלי היעיל ביותר שעומד לרשותם של מורים בניסיונם להשפיע על למידתם והתנהגותם של תלמידיהם. מחקרים רבים מלמדים שהצלחתם של תלמידים תלויה במידה מכרעת באיכות המשובים שקיבלו ממוריהם. למשוב חיובי יש השפעה חינוכית גדולה יותר מגורמים אחרים כגון גודל הכיתה, תכנית הלימודים או אמצעי התקשוב. אך למרות חשיבותו של המשוב החיובי בגרסתו הבונה, המשוב השלילי בגרסתו ההרסנית (שכן גם משוב חיובי עלול להיות הרסני כשם שמשוב שלילי עשוי להיות בונה) שגור על לשונם של המורים פי חמישה מן המשוב החיובי הבונה ( ערן רון ) .