כינון מערכת יחסית לא-שיפוטית המטפחת אמון הדדי ותחושת ביטחון היא מטרתם המרכזית של מורים העובדים מול תלמידים בסיכון. למעשה, החיבור הרגשי בין מורים לבין תלמידים בסיכון חשוב בהרבה מהעברת ידע אקדמי. לראיה, תלמידים בסיכון אשר תופסים את מערכת היחסים עם המורים כחיובית, מכבדת וקרובה, נוטים לחוש מוטיבציה, להתנהג בצורה פרו-חברתית, להפגין מעורבות, לפתח חוסן ואף לשאוף לעתיד טוב יותר.

מחקר זה, לראשונה, ביקש להקשיב לקולותיהן של נערות בקצוות קשת הסיכון בישראל השוכנות במוסדות נעולים, ולחוויות שעברו במגורים במתקנים שבהם חלק ניכר מהצוות האחראי על רווחתן מורכב מגברים. נמצא כי הנוכחות הגברית במתקני העלייה הנעולים, שכללה פיקוח ובקרה, עוררה פלאשבקים מהעבר הקשה ותגובות מורכבות מצד הבנות

כיתות אתגר פועלות לקידום מתבגרים שלהם פערים לימודיים ובעיות התמדה ומוטיבציה במטרה לצמצם נשירה, לתמוך במסוגלותם העצמית ולהעלות את שיעור הזכאים לתעודת בגרות. המחקר בחן כיצד חווים מחנכי כיתות אתגר את העומס והשחיקה בעבודתם. בראיונות עם 17 מחנכי כיתות אתגר נמצא כי הם חווים תסמיני שחיקה, המאופיינים בתשישות רגשית, תחושת של כישלון בעבודתם והערכה עצמית שלילית. כמו כן הם דיווחו על בדידות רבה בעבודתם ועל העדר תמיכה.