המחקר מתאר תהליך למידה של שישה מורי יסודי שהשתתפו בתוכנית התפתחות מקצועית לאורך שישה חודשים בהוראת המדעים. התוכנית נבנתה כמסגרת של התפתחות מקצועית שמטרתה לעזור למורים ללמוד על דרכים חדשות להוראת התחום. הנחה הייתה השתלמות המסתפקת בהצגת תוכנית לימודים או מקורות שונים אינה מספיקה לכדי שנות את ההוראה של המורים, במיוחד בנושא שיש בו הרבה חוסר ביטחון. היבט מרכזי במחקר עצמי הוא החשיבות של תמיכה חברתית להכנסת שינוי והוא מופיע בשני דגמי הלמידה שיצרו המורות שבמחקר. המודל המשותף שלהן מחזק את הצירוף של גורמים המעורבים בלמידת מורים ובהם רפלקציה אישית, משוב של תלמידים, עמיתים להוראה, קבוצות של מורים, שותף אקדמי, מקורות מחוזיים וידע אישי קודם. מחקר עצמי עשוי לעזור למורים להבין טוב יותר את עצמם כלומדים וכך להבין ולנהל את התהליכים הדינמיים של למידתם כדי להתפתח מקצועית, לשפר את איכות ההוראה ואת איכות הלמידה של תלמידיהם Austin, T., & Senese, J. C. (2004).

הלמידה השיתופית בלבד אינה גורמת לשיפור בהישגיהם של התלמידים, אלא קביעת מטרה משותפת לכל חברי הקבוצה, הקפדה שכל תלמיד בקבוצה יסייע לחבריו להשיג מטרה זו, צירוף נכון של שיתוף פעולה בקבוצה, עיצוב המשימה הלימודית כך שתעודד תלות הדדית בין חברי הקבוצה ותגמול לקבוצה על ההישגים של כל תלמיד ותלמיד בקבוצה (שי ושרן, 1990ג; שי ושרן, 1990ב). על פי סלבין מתן התגמול מעודד את התלמידים לעזור אחד לשני כדי שכל תלמידי הקבוצה יצליחו. כמו כן, העזרה של התלמידים אחד לשני היא בעלת השפעה רבה יותר על התלמידים מאשר הלחץ המופעל עליהם מצד המורים או ההורים. בתחילת שנות ה- 90 נערך ניסוי לבדיקת השפעתה של שיטת החקר בקבוצות על ההנעה ללימודים, הניסוי נערך בקרב תלמידים הלומדים ב- 17 כיתות ו'. ההנעה של תלמידים אלו ללימודים נמדדה על ידי שלושה מדדים, המדדים לבדיקת ההנעה הם: הערכת מידת ההשתתפות של התלמיד בעבודת הכיתה על ידי המורה, הערכת מידת ההשקעה בשיעורי הבית על ידי המורה והחלטת התלמידים להמשיך לעבוד על המשימה הלימודית או לצאת החוצה לשחק בחצר. התלמידים שלמדו על פי שיטת קבוצות החקר, קיבלו הערכות גבוהות יותר ממוריהם והעדיפו פעמים רבות יותר להמשיך בעבודה במקום לצאת החוצה לשחק בחצר מאשר התלמידים שלמדו בהוראה פרונטאלית (שי ושרן, 1990ג). מכך ניתן ללמוד שהתלמידים הלומדים בקבוצות מפתחים הנעה רבה יותר ללימודים ואף אינם זקוקים לתגמולים, מאשר התלמידים הלומדים בשיטת ההוראה הפרונטאלית.

במחקרה של הפרופסור לפסיכולוגיה ולחינוך סוזאן אנגל נטען כי יש לשנות את האופן שבו מודדים את ההצלחה של הילדים בבית הספר. מאחר ושיטת המדידה הנוכחית באמצעות מבחנים אינה יכולה לחזות את התכונות החיוניות להצלחה ואינה מעודדת הוראה טובה. "למעשה, חלק מהמחקרים מראים שהשימוש הנוכחי שלנו (הכוונה לארה"ב) במבחנים מגן על מורים רעים על-ידי הסתרת חוסר המיומנויות שלהם מאחורי מטרות צרות ותסריטים נוקשים". המאפיין הבולט ביותר של המבחנים המתוקננים הוא שהם יעילים-קל להעביר את המבחן ולתת לו ציון. אפשר לארגן מפעל אן עסק ביעילות, אבל בתי ספר אינם מפעלים. בתי ספר הם קהילות המוקדשות לסיוע לילדינו לגדול להיות אנשים שמחים ובעלי ידע. על כן, לבטח אפשר לערוך הערכות יותר מתחשבות ויותר שימושיות. מדוע לא למדוד את הדברים שחשובים באמת? ( Susan Engel).