גישת מערכי השיעור וחקר עצמי של מערכי שיעור היא תהליך שיטתי להפקת ידע מקצועי על הוראה על ידי המורים שהתפשטה במהירות באופן נרחב בארצות הברית. גישת מערכי השיעור בבסיסה, היא בעצם סוג של שעור לימוד עם תיאורית למידה מפורשת – variation theory (תאוריית ווריאציה) של הלמידה. במאמר זה, טוענים החוקרים שקיום תיאוריית למידה מפורשת מוסיף ערך לימודי למערך השיעור, כאשר תיאורית הווריאציה של למידה מהווה מקור של עקרונות מנחים עבור המורים כאשר הם עוסקים בתכנון פדגוגי, ניתוח השיעור והערכה ( Pang, M. F., & Ling, L. M.).

בספרו החדש, היוצא כעת בעברית, מציע דיויד פרקינס שבעה עקרונות להוראה. ספר קודם שלו הציע עקרונות להוראת אמנות. בשיחה עמו הוא מסביר מדוע קשה לשנות את ההוראה, אבל בהחלט אפשרי, ואיך אמנות רלוונטית לחייהם של בני האדם בימינו (יורם הרפז, 2012).

אפילו כשהילדים הם בעלי הישגים גבוהים וקל להם עם טכנולוגיה חדשה, נראה שרבים הולכים ומאבדים את תחושת הפליאה והסקרנות שלהם, מציין ג'והן סיליי בראון. שיטות חינוך מסורתיות עשויות לחנוק את ההנעה הטבועה בהם לחקור את העולם. בראון ועמיתים עם נטיות דומות מפתחים את היסודות עבור פדגוגיה חדשה של המאה ה-21 המרחיבה אופקים במקום לצמצם אותם ( ג'והן סיליי בראון (John Seely Brown)

המחבר טוען כי ה-iPhone החליף את האחסון בזיכרון הביולוגי שלנו כמקום האחרון שנותר לזיכרונות לטווח הארוך. המחבר חושב כי זה מראה על מגמה כללית יותר, שלפיה הטכנולוגיה משתלטת על פונקציות רבות שהמוח שלנו ביצע לפני כן. לדעתו של המחבר, כאשר אנו ממשיכים לשפר את נגישותנו למידע מחוץ לראש שלנו, יהיה פחות דגש על לימוד המידע הגולמי ויותר דגש על לימוד מה לעשות עם המידע (Mike Battista).