מאמר מעניין ב"ניו יורק טיימס" על עמידה –ישיבה בכיתה והשפעתם על למידה. בניסוי שנערך בימים אלו בארה"ב בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים נמצא כי צורת הישיבה הסטטית בכיתה היא לרועץ מבחינת התלמידים והתעניינותם בחומרי הלמידה. במהלך הניסוי שנערך בכיתות ו' בבית ספר ציבורי בארה"ב אפשרו לתלמידים לעמוד בכיתה ליד שולחנות מתאימים במקום לשבת קבוע ליד שולחן רגיל. מתברר כי על מנת לאפשר קליטה טובה יותר של התכנים תלמידים צריכים להיות בתנועה דינאמית ולכן אפשרו להם לנוע בחופשיות בכיתה ולעמוד ליד שולחנות גבוהים.

בתי ספר מתקדמים בעולם נוטים כיום לאמץ את המודל הקנדי של למידת שפות בתנועה. כך לדוגמא, ביפאן, קנדה ובארה"ב ישנם בתי ספר משובחים רבים בהם נוהגים ללמוד לשון ושפות זרות בתנועה בכיתה, כלומר, התלמידים אינם יושבים מרותקים לכיסא אלא מרותקים למורה המפעילה אותם באופן דינאמי בקבוצות הנעות בכיתה ותלמידים הנעים בכיתה עפ"י קצב השיעור, שירי השיעור והמטלות המפעילות בתנועה של המורה. השיטה הזו אפקטיבית מאד להוראת שפות ובמדינות רבות בעולם מתעניינים ביישום השיטה הריתמית הזו גם אצלם. בתמונות המוצגות כאן לא מדובר בגן ילדים אלא בכיתות ד'-ה' בבית ספר יסודי ביפאן. הסקירה כוללת גם אסופת מקורות מידע וקישורים על למידה בתנועה.