"חינוך מבוסס מקום" הוא תפיסה חינוכית לפיה הזיקה למקום פיזי מעניקה משמעות ייחודית לזהותו של הפרט. מתפיסה זו נגזרת פדגוגיה ייחודית המכונה "למידה מבוססת מקום"; פדגוגיה זו כוללת הנחלת ידע, מיומנויות והרגלים השואבים מהמקום הספציפי את הרצון ואת המוטיבציה להשפיע עליו ולהוביל לעשייה פעילה למענו. בהקשר הזה המונח "מקום" מבטא לא רק תחום מוגדר בזמן ובמרחב, אלא הזדמנות ללמידה המתבססת על חיבור בין ההיבט הפיזי להיבט הרגשי, בין המידע הנתפס בחושים לידע שנוצר בנפשו של הפרט לאחר המפגש עם השטח.

מאמר זה מצודד ומעודד חינוך מבוסס-מקום להנחיית מחקר ותכנון שילוב מחשבים ניידים בסביבות למידה לא פורמליות, כמו, חצרות אחוריות, מרכזי טבע גנים ופארקים. על ידי מיזוג של למידה מבוססת-מקום עם מחקר על מודעות סביבתית, החוקרות פיתחו שלושה קווים מנחים לתמיכה בלמידה לצורך פיתוח הבנה בסיסית מקיפה המתייחסת למדעים, בקהילות מקומיות ( Zimmerman, Heather Toomey. Land, Susan M).

תכנית התקשוב העירונית של תל אביב יפו שמה לה למטרה לרענן את תהליכי ההוראה- למידה- הערכה, להביא חדשנות, שיתופיות וליצור קהילת ידע מקוונת. התקשוב פותח אופקים חדשים של למידה ושל ידע שלא מוחזק רק במקום אחד, אלא פתוח ונבנה על ידי ההמונים. מתוך תפיסה פדגוגית של אוריינות מידענית, פיתוח יכולות חשיבה גבוהה, לומד עצמאי, התנהגות חברתית ומוסרית וגמישות מחשבתית מופעלים מודלים שונים ללמידה: למידה משחקית, למידה חזותית ולמידה מבוססת מקום.