בפברואר 2021 השיקה גוגל את הפרויקט החדש שלה: Learn with Google Arts & Culture, מאגר  סיפורים, ידע ואוצרות תרבות ממוסדות שונים ברחבי העולם. המאגר כולל שיעורים להורדה שנוצרו על ידי מומחים חינוכיים בנושאים מגוונים כמו היסטוריה, מחשוב, מוסיקה, ספרות, כימיה, ביולוגיה, טבע וגיאוגרפיה, תוך שימוש בכלים אינטראקטיביים שאמורים להפוך את הלמידה לחוויה מעניינת ומרתקת.

מה קורה ללימודי האמנויות בבתי הספר בישראל, המחויבים למדיניות "תחומי הליבה"? שעתיים שבועיות בלבד מוקצבות לכל חמשת תחומי האמנויות – אמנות חזותית, מוזיקה, תיאטרון, מחול וקולנוע – הנשארים ברובם מחוץ למערכת הליבה. צמצום זה מרחיב ומעמיק את הפער החברתי והכללי בין ילדים שהוריהם יכולים לממן עבורם חינוך אמנותי באופן פרטי, לבין ילדים שהוריהם אינם יכולים לאפשר זאת. זאת ועוד: השלכות מדיניות הליבה משפיעות גם על המורים לאמנות, רובם למעשה נשים, ועל הבטחון התעסוקתי שלהן, החלש ממילא.

מאמר זה מבקש להגן על הרלוונטיות של מושג אי-ההסכמה (dissensus) מבית מדרשו של הפילוסוף ז'ק ראנסייר, לחינוך לאמנות בפרט, ולהקשרים חינוכיים רחבים יותר בכלל. טענה זו מבוססת על מחקר המתואר במאמר, במהלכו המחברת השתמשה באי-הסכמה כדי לנתח את האופן בו מפגשים של בני נוער עם אמנות עכשווית תורמים לשינוי אופניי ההתבוננות שלהם והתייחסותם ליצירות אמנות ולסביבה המקיפה אותן, כמו גם לשינויים ביחסם לעצמם ולזולתם. שינויים אלה מכונים במאמר "אירועי סובייקטיביזציה".

רבים חשים, גם אם באורח אינטואיטיבי בלבד, שחינוך אמנותי במיוחד בגילאים צעירים תורם תרומה משמעותית להתפתחות האישיות, ולעתים אף מעצב אותה ממש. אלא שההוכחות המדעיות שתוכלנה לגבות תחושה זו בנתונים ובמספרים נעדרות, או למצער אינן חד משמעיות. דומה שספרו של הרברט ריד "חינוך דרך אמנות" (Read, 1943) מבקש לענות בדיוק על חוסר זה.