כיצד משתמשים מורים למדע ולטכנולוגיה בתקשוב לצרכי הוראה-למידה? כיצד משפיע השימוש בתקשוב על אופי ההוראה והלמידה בכיתה? האם אופן השימוש בתקשוב בין מורים שונה? שאלות אלו עמדו במרכזו של מחקר שבדק חדשנות פדגוגית משולבת אצל מורות מובילות למדע ולטכנולוגיה בביה"ס היסודי. מן הממצאים עולה כי בכל התחומים רוב המורות נמצאו בשלב המעבר ומעלה. התחומים שנמצאו כמושפעים ביותר מהשימוש בתקשוב הם המרחב הווירטואלי, תפקיד התלמיד ושיטת ההערכה. שני התחומים שהושפעו במידה המעטה ביותר הם המרחב הפיזי וזמן ההוראה וכן יחסי מורה-מורים. מכאן ניתן להסיק כי המבנה הארגוני של ביה"ס לא השתנה בעקבות שילוב התקשוב וכן שהתקשוב אינו תורם לשיתוף פעולה בין מורים (גלית בן צדוק, רפי נחמיאס, רחל מינץ)

תוכנות החברתיות הן יישומים פעילים של קהילות מקוונות היוצרות תוכן, כגון FLICKR, או קהילות מבוססות WIKI ובלוגים. ל"תוכנות החברתיות" יש שני מאפיינים עיקריים שהם משמעותיים למחנכים: א. הן מאפשרות תקשורת פעילה בין קבוצות ויחידים ב. הן מאפשרות צבירת תכנים ושיתופם. האנשים הפעילים בקהילות מקוונות מבוססות Social Software הופכים להיות מפיקי ידע ולא רק צרכני מידע. תוכנות חברתיות יש בהן כדי להועיל במיוחד למורים בעל גישת החקר (teacher inquiry) הזקוקים לרפלקציה עצמית של התנסויות ההוראה שלהם ולפרספקטיבות של עמיתים. שימוש אמיתי ב"תוכנות חברתיות" המחוללות תכנים והמקשרות בין פריטי תוכן (תגים) יש בו כדי להעמיק את ניהול הידע הפדגוגי ושיתופו בין מורים ומחנכים בעלי גישה חקרנית. כריסטופר ד. ססומס, מנהל המחלקה ללמידה מרחוק באוניברסיטת פלורידה (Christopher D. Sessums)

מאמר זה מביא את סיפורו של בית-הספר הניסויי "כרמים" מנקודת מבט אישית, והוא מבוסס על התבוננות לאחור בתהליך שעבר צוות ביה"ס ומנהלת ביה"ס, משלב התכנון ועד ההקמה והמיסוד. כותבת המאמר, מנהלת ביה"ס מעלה תובנות שהן פרי עבודה ולמידה שהתנהלו במשך יותר מעשר שנים ומתאר יצירה משותפת מנקודת מבט אישית (יפה בן עמי)

המחקר בחן חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב של מורים למדע וטכנולוגיה בבית-הספר היסודי. לצורך המחקר נבחרו עשרה מורים, שידוע כי הם משלבים את המחשב כחלק בלתי נפרד בתהליכי הוראה ולמידה. הפעילות המתוקשבת של כל מורה נבחנה בארבעה תחומים מרכזיים: מאפייני זמן ומרחב, תפקיד המורה, תפקיד התלמיד ותוכנית הלימודים. בכל תחום הוגדרו שלוש רמות של חדשנות: רמת הטמעה, המתארת מצב התחלתי של שילוב התקשוב; שלב מעבר, שבו התקשוב תומך בו זמנית בפעילויות חדשניות ומסורתיות; ורמת התמרה, שבה חל שינוי מהותי באופן ההוראה של המורה. שתי השאלות המרכזיות שנבחנו במחקר: (א) האם וכיצד משפיע השימוש בתקשוב על אופי הוראתם של המורים? (ב) האם יש שונות בין רמות החדשנות בכל תחום אצל כל מורה, וכן בין רמות החדשנות בין המורים? מממצאי המחקר עולה, שבכל התחומים רוב המורים נמצאו בשלב המעבר ומעלה, אם כי אופן שילוב התקשוב שלהם שונה. התחומים שנמצאו כמושפעים ביותר מהשימוש בתקשוב הם המרחב הווירטואלי, תפקיד התלמיד ושיטות ההערכה. מכאן שהתלמיד זוכה לתפקידים חדשים ולסמכויות נרחבות יותר, ללמידה מגוונת יותר וכן לשיטות הערכה חדשות. תחומים שהושפעו מן התקשוב קצת פחות הם יחסי מורה-תלמידים ושיטות ההוראה. שני התחומים שהושפעו במידה המועטה ביותר הם המרחב הפיסי וזמן ההוראה וכן יחסי מורה-מורים. מכאן, שהמבנה הארגוני של ביה"ס לא השתנה בעקבות שילוב התקשוב, וכן שהתקשוב אינו תורם לשיתופי פעולה בין מורים. השוואה בין רמות החדשנות בתחומים השונים מגלה, כי רמת החדשנות של כל מורה באופן כללי הומוגנית למדי. גם השונות בין רמות החדשנות בין המורים נמוכה, כלומר המורים דומים זה לזה מבחינת רמת החדשנות שלהם (גלית בן-צדוק, רפי נחמיאס, רחל מינץ)

המאמר מציג חקר מקרה של חטיבת הביניים על שם בן צבי בפ"ת. המחקר התבצע תוך שימוש בתורת המערכות הכללית כמסגרת תיאורטית. תורת המערכות אפשרה לבחון את בית הספר כמערכת דינאמית, המקיימת יחסי גומלין עם סביבתה. פתיחת הגבולות והרחבת קשרי הגומלין (בעקבות דיואי) מקבלים משמעות מיוחדת, וכל השינויים הארגוניים והקוריקולריים מייצרים מודל מרתק, הראוי ללמידה וליישום. גישת המערכות מאפשרת להתבונן במערכת החינוכית מנקודת מבט כוללת. הגישה יעילה במיוחד בניתוח של הכנסת שינויים בארגון, מכיוון שהיא מדגישה את חשיבותה של ההתייחסות לכל הרכיבים במערכת ואת ראייתה בשלמותה. במסגרת מחקר זה נבחרה תורת המערכות כמתאימה ביותר לחקירת המבנה הארגוני של בית הספר ולהכנסת הניסוי לתוכו (שני שולזינגר)

שלושת בתי-הספר הניסויים שנחקרו הם בבית-הספר היסודי "מגן", בית-הספר "בן צבי", בית-הספר "רמות חפר". כל בתי-הספר נמצאים בשלב שבו הניסוי הרשמי הסתיים, וכולם פועלים להפצת הידע שהתגבש בניסוי. הממצאים העיקריים שעלו בכל אחד מבתי-הספר מתמקדים בהיקפו ובמהותו של השינוי, באופי ובמיקוד החדשנות, בקיומו של בסיס תאורטי ובדפוס השינוי. כל שלושת בתי-הספר הניסויים נוטים להוות שינוי מסדר שני.השינוי שחוללו בתי-הספר מקיף את המכלול הבית-ספרי כולו: המבנה הארגוני של בית-הספר; צוות המורים; תוכניות הלימודים בכל הכיתות; מרחבי הלמידה. שינוי מסדר שני מחייב מאמץ אנושי וארגוני גדולים מזה הנדרש לשינוי מסדר ראשון, או במילים אחרות — שינוי מסדר שני, מעצם היותו מערכתי, מאפשר הגדרת מטרות ועדיפויות משותפות לכל הארגון, בלי הבידול הנוצר בשינוי המחייב רק חלק מן המערכת (שכבת גיל, קבוצת כיתות, מורים של מקצוע יחיד וכדומה). בתי-הספר שונים מאוד זה מזה במהותה של החדשנות העומדת במרכזו של הניסוי (דוד חן).

למידה מותאמת אישית החלה להתפתח בתור מודל הוראה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. התאמה אישית היא המאמץ מצדו של בית הספר להביא בחשבון את מאפייניהם וצורכיהם האינדיבידואליים של תלמידים ולהסתמך על פרקטיקות הוראה גמישות בארגון סביבת הלמידה. שני בית הספר העל-יסודיים המתוארים כאן הם בתי ספר דינמיים, בתי ספר בתנועה. אין ספק כי יוסיף להתחולל בהם שינוי: גילויים חדשים על למידה, אסטרטגיית הוראה וארגון. בתי הספר , המתוארים במאמר, נבדלים במידת מה זה מזה בפילוסופיה ובמבנה שלהם, אך יש כמה מאפיינים משותפים לשניהם ( Jenkins, J. M. , Keefe, J. W ) .