התפקיד של המורים בעשור האחרון התפתח לצערנו למציאות שבה הפכו להיות טכנאי הוראה המעבירים יחידות הוראה שתוכננו ונארזו מראש ע"י גורמי חינוך אחרים. במקום להפוך לגורמים יצירתיים היכולים לתכנן את ההוראה שלהם באופן עצמאי ועתיר השראה נתונים המורים במדינות רבות בכלל ובארה"ב במציאות שמכתיבה להם תסריט קבוע נטול יצירתיות והשראה. נוכח מציאות זו ואילוצים אלו כתבו פרופסור מרלין כוכן–סמית ופרופסור סוזאן ליטל, ספר חדש , חשוב ומרתק היוצא חוצץ נגד מגמות אלו של תפיסת המורה כטכנאי העברה של חומרי למידה. בספרן החדש והמעמיק מנסות כוכן-סמית ולייטל להעצים את תפקידו של המורה כאיש חקר היוצר ומטפח סקרנות בכיתה המתמודד בדרך יצירתית יותר עם תכנים והיוצר בשיקול דעת שלו ובגישה חוקרת משלו אווירה של עניין וסקרנות בכיתה. בספר נמתחת ביקורת עקיפה ולעתים ישירה כלפי רפורמת החינוך הקודמת בארה"ב הידועה בשם No-Child-Left-Behind ( רפורמה אשר עדיין מורגשת בבתי הספר האמריקאיים ומעיקה על המורים שם). מעבר לכך מגבשות כוכן-סמית וליטל את התובנה והתפיסה של חקר, שיקול דעת עצמאי וסקרנות בעבודת המורה כדרך חיים בביה"ס במקום המסלול המתוכנת מראש ודפוסי העברת השיעורים שמקובלים בארה"ב כיום. בחלק השני של ספרו מאפשרות כוכן-סמית וליטל לשורה של מורים מרתקים להציג את דרך ההתמודדות שלהם בכיתה בתפיסת החקר הפעילה Inquiry as Stance .