המאמר בוחן את הצורך לקיים תוכניות בדגש קליני התנסותי להכשרת מורים, על בסיס הטענה בדבר מקומה החשוב והמרכזי של ההתנסות המעשית בעיני מתכשרים להוראה ומורים. על תוכניות ההכשרה לפתח יותר התנסויות מעבדתיות שתשולבנה במהלך ההכשרה. עליהן להתמקד בפדגוגיות שמטרתן לסייע למועמדים: לפתח מומחיות בגישות הוראתיות ספציפיות ובשימוש בכלים לניתוח ולהערכה, לשלב תיאוריה ומעשה, לפתח כשירויות מקצועיות כמו קבלת החלטות ופתרון בעיות ולפתח אוריינטציה לשימוש בחקר. המלצה שנייה: יש לדרוש התמחות שיש בה חונכות כמרכיב מרכזי לקראת קבלת הרישוי. על בתי הספר לתמוך בשתי הפונקציות: התפתחות מורים ולמידת תלמידים. המלצה שלישית: צריך להתקיים תהליך התאמה (Match) בשיבוץ המתמחים. על המתמחים לבחור מחוזות (בארץ אולי בתי ספר) המתאימים להם והמחוזות (כנ"ל) צריכים לדרג את סדרי העדיפויות שלהם לקליטת מתמחים. הדבר עשוי להיות רלוונטי במיוחד לצורך שיבוץ בבתי ספר המוגדרים כמאתגרים.(Levine, M )

מעט מאד מחקרים התפרסמו עד כה על היעילות של מודלים שונים של התנסויות מעשיות בשדה של פרחי הוראה , ומכאן חשיבותו של מחקר זה שנערך בארה"ב והשתמש בסטנדרטים הפדגוגיים של INTASC כעוגן או מסגרת מבחינה על מנת להשוות ולהעריך מודלים שונים של התנסויות פרחי הוראה בשדה. השאלות שנשאלו ע"ע עורכי המחקר היו: האם סוג ההתנסות המעשית בשדה משפיע על יכולותיו המקצועיות של פרח ההוראה והאם סוגי ההתנסויות המעשיות בשדה גיבשו תפיסה ייחודית משלהם לגבי הידע התוכני והמעשי המועבר על ידם (Caprano, Mary Margaret; Caprano, Robert M. Helfeldt, Jack ).

המאמר בוחן אחת מהבעיות המרכזיות המאפיינות את הכשרת המורים מזה שנים רבות: העדר הקשר בין הקורסים הנלמדים במוסד ההכשרה לבין ההתנסויות המעשיות בשדה. הכותב מביא מהתנסויותיו האישיות כמורה-מורים וכמנהל הכשרת מורים באוניברסיטת וויסקונסין ומהספרות העוסקת בנושא. לאחר מכן הוא מביא דיון במגוון של תוכניות הכשרה המופעלות כיום בארה"ב, שיש בהן הבטחה להעמקת למידת המתכשרים להוראה ולחיזוק יכולותיהם להיות מורים איכותיים במסגרות בית ספריות מורכבות. תוכניות אלה יוצרת מרחבים משלבים/מערבים (היברידיים) בהכשרה שבהם ידע אקדמי, ידע מעשי וידע הקיים בקהיליות מתחבר בדרכים פחות היררכיות לשירותה של למידת מורים. זהו שינוי פרדיגמתי באפיסטמולוגיה של תוכניות ההכשרה, המוביל לדמוקרטיזציה ולכוללנות (inclusiveness ) והוא חיוני להשגת המטרות הרצויות בהכשרת מורים כיום ( Zeichner, K.).

הגישות להכשרת מורים מבוססות על הקניה של ארבעה סוגי ידע – כל גישה נותנת עדיפות לסוג ידע מסוים; כל הגישות מתעלמות מן העובדה שהסטודנטים להוראה באים להכשרה עם הרבה ידע קודם על הוראה. יש לחתור לגישה אלטרנטיבית: הכשרה אינטגרטיבית הנותנת מקום מרכזי להתנסות . לעומת הגישות הרווחת בהכשרת המורים מבקש ד"ר אשר שקדי להעמיד גישה הנותנת מענה למכשלות המבניות שלהן. הוא מכנה אותה "הגישה הקונסטרוקטיביסטית־התמחותית". הגישה היא "קונסטרוקטיביסטית" כיוון שהיא מניחה כי תפיסת ההוראה ומעשה ההוראה נבנו אצל המורים לעתיד טרם כניסתם לתכנית ההכשרה וממשיכה להיבנות – אצל כל מורה בדרכו שלו – במהלכו של תהליך ההכשרה וגם לאחר סיומו, קרי במהלך שנות ההוראה (Holt-Reynolds, 2000). היא "התמחותית" כיוון שהיא מעמידה במרכז ההכשרה את ההתנסות המצטברת בפועל במצבי הוראה אמיתיים, מתוך אחריות מלאה, אם גם מבוקרת, של הסטודנטים על תהליך ההוראה (Wilson et al., 2002). בגישה זו היסודות העיוניים והיסודות המסייעים האחרים הם יסודות נלווים להתנסות המעשית ( אשר שקדי) .

המאמר מציג מחקר שהעריך קורס למסיימי הכשרה (סמסטר אחרון), שנערך בתוך בית ספר והשתתפו בו מתכשרים שעובדים כבר כמורים מתחילים מבתי ספר שונים. המחקר התמקד בבניית הזהות המקצועית של המורה . שיח על תפקיד המורה חשוב, אך יש להקדיש תשומת לב לדרך שבה הוא מפתח זהות ייחודית, תוך כדי, באמצעות ולמרות השיח המקובל על ההוראה ותפקידיו בה ( Gaudelli, W. & Ousley, D ).

המאמר מציג חקר מקרים משווה בין שלושה מקצועות: כהונה דתית, פסיכולוגיה קלינית והוראה והדרך שבה אנשים מתכשרים לעסוק בהם. נבדקו שמונה תכניות להכשרה מקצועית: 3 בסמינרים למנהיגים דתיים, 3 בבתי ספר לפסיכולוגיה ו-2 בהכשרת מורים. מטרת המחקר היא לפתח מסגרת לתיאור ולניתוח של הוראה מקצוע במסגרת של הכשרה מקצועית. המשתתפים: חברי סגל, סטודנטים ומנהלים של כל תוכנית. מסקנות/המלצות: זוהו שלושה מושגי מפתח להבנת הפדגוגיות של הפרקטיקות בחינוך מקצועי: ייצוגים של הפרקטיקה(representations)- הדרכים השונות שבהן מיוצג המקצוע בהכשרה המקצועית ומה חושפים ייצוגים שונים אלה למתכשרים. פירוק/הפרדה של הפרקטיקה (decomposition) – פירוק הפרקטיקה למרכיביה למטרות הוראה ולמידה. גבולות הפרקטיקה– הזדמנויות למעורבות שהן פחות או יותר במסגרת הפרקטיקה המאמר כולל דוגמאות של כל אחד ממושגי מפתח אלה מתוך שלושה המקצועות הנ"ל ( Grossman, P., Compton, C., Igra, D., Shahan, E., & Williamson, P.W).

מחקרים מראים שמעריכים מאמצים אוריינטציות שונות להערכה מעצבת, דבר העשוי להשפיע על הדרך שבה יתקבל המשוב שלהם ע"י מתכשרים להוראה. המאמר בוחן אם קבלת משוב על ידי המתכשרים והשימוש שהם עושים בהמלצות ההערכה מושפעים באופן דיפרנציאלי מהאוריינטציה שונות להערכה. במחקר נמצא כי קבלת ההמלצות ופעולה לפיהן אינן מושפעות מגישת הערכה פתוחה ומוכוונת-למידה בהשוואה להערכה מוכוונת-ביצוע. הן דווקא מושפעות מרמת הפירוט של הערות המעריך. הסטודנטים נמצאו שמרניים למדי בהתייחסותם להערות, דבר העשוי להצביע על הסתייגות מההערות או על הערות לא איכותיות בעיקר במונחים של בהירות וישימות ( Tillema, H.H., & Smith, K ).

המחקר הנוכחי מציג ניתוח של משובים שניתנו ל-15 מתכשרים בראשית ההכשרה שעבדו, כל אחד, עם שני חונכים שקיבלו הכשרה לתפקיד. חונך אחד – חונך גנרי (GM) שעיקר הכשרתו הייתה בנושאים כלליים ובדרכי כתיבת משוב בעקבות תצפית, וחונך נוסף – חונך פדגוגי (PM) שקיבל השתלמות מקבילה שהתייחסה לכתיבת משובים ודרשה להתמקד בהערות על ידע תוכן ופדגוגיה תלוית-תחומי דעת. המתכשרים קיבלו שני משובים כתובים כל שבוע, אחד מכל חונך (Lock, R., Soares, A., & Foster, J).

מתכשרים להוראה מעידים על עמדותיהם המקצועיות, הרגשיות והשיתופיות בתהליך של רפלקציה על תלמידים בגיל ההתבגרות המוקדם אותם הם מלמדים במסגרת ההתנסות המעשית, על דרכי ההוראה ההולמות לגיל זה ועל דרכי העצמה של מורים ותלמידים. המחקר מראה שהעצמה של מורים עתידיים כאנשי מעשה רפלקטיביים דורשת למידה המדגימה עשייה רפלקטיבית בתוכניות ההכשרה ואפשרות להתפתחות של קהיליות למידה. באמצעות חקר מקרים הקבוצה הנחקרת הצליחה לרכוש הבנה הקשרית של התלמידים שהשפיעה על תפישותיהם והבנותיהם לגבי הגיל המדובר וגם אפשרה להם לדון בתפישות, בהבנת התיאוריות שלמדו בקורסי ההכשרה ובתצפיות הממשיות בכיתות בית הספר. (Parkison, P.T)

המחקר נערך בקרב 30 מתכשרים להוראת האנגלית, שנה שנייה בהתנסות. הממצאים תומכים בצורך לעזור לסטודנטים המתנסים בהוראה להפוך את חווית הצפייה לחוויה משמעותית ברמת המשגה, ומציעים דרכים ליישום. מסקנות המחקר יכולות לשמש חומר למחשבה לעוסקים בהנחיית סטודנטים להוראה ולמעצבי תוכניות בהכשרת המורים. כיוון שמעט מאוד אנו יודעים באיזו מידה, כיצד ואם בכלל, מקדמות התצפיות את התפתחות הידע המקצועי של המתנסים בהוראה, יש לאתגר מחקרים נוספים בתחום ( שוש לשם , מכללת אורנים ).

הפרק הנוכחי בספרן החדש של יהודית ברק ואריאלה גדרון ( עורכות) מציג את מאפייני תכנית שח"ף . תכנית שח"ף של מכללת קיי מתבססת על תפיסת הוראה המדגישה את תהליך העשייה של המורה , הנובע מן הקונטקסט הייחודי של בית הספר ומוכתב על ידיו. בניגוד לגישות מסורתיות יותר , המדגישות את חשיבות הידע התיאורטי ועוסקות בשאלות מסוג " מה המורה צריך לדעת"? תכנית שח"ף מעמידה במרכז את השאלה " " מה המורה צריך להיות"? בהתאם לגישה זו הלמידה לקראת הוראה יוצאת מן העשייה עצמה וחוזרת אליה דרך מעגלים של חקר ופרשנות. בדרך זו מותווה תהליך יצירת הידע הפרקטי – חכמת המעשה של המורה. תפיסה מקצועית זו מעוגנת בהבנה האריסטוטלית של חכמת המעשה שאינה רואה בהוראה מקצוע יישומי הנגזר מתיאוריות , אלא מקצוע המבוסס על ידע פרקטי – דרכי פעולה תלויות הקשר הנלמדות תוך התנסות ולמידה של העשייה .

הפרק הנוכחי בספרן החדש של יהודית ברק ואריאלה גדרון ( עורכות) חוקר תהליך בניית מרחב חדש של עשייה ושל למידה בין מכללה ובתי ספר. זהו מחקר רפלקטיבי- אנליטי המתבונן בתהליך עבודה משותף של צוות המכללה ומורים מבית הספר הניסויי מקיף ג' בב"ש. כותבות הפרק, ד"ר יהודית ברק , פרופסור מלכה גורודצקי וחיה הדרי בוחנות תהליך של מעבר מהתנסות ( פרקטיקום ) מסורתית של סטודנטים בבית הספר , לעבודה במסגרת של שותפות דינאמית השוברת גבולות מסורתיים בין אקדמיה לשדה. במבט לאחור מגדירות הכותבות מודל שותפות שהן מכנות אותו מודל הסְפָר ( edge culture ) לטענתן , מודל זה מאפשר ליצור שפה משותפת בין האקדמיה לבין השדה, ומעודד תהליכי התחדשות בכל אחת מקהילות המוצא.

מאמרו של ד"ר אשר שקדי דן תחילה בהתנסות המעשית ובחשיבותה בתהליך ההכשרה להוראה. לאחר מכן הוא מתאר בקצרה גישות שונות להדרכה פדגוגית. ד"ר אשר שקדי מציג במאמר חשוב זה שישה דפוסים של הדרכה פדגוגית בישראל ומתאר את מאפייניהם. לאחר הצגה זה מובא דיון משווה בדפוסים אלו וברכיביהם. דמותו של המדריך הפדגוגי נקבעת על פי התייחסותו לכל אחד מרכיבים אלו. בהנחה כי הדרכה הפדגוגית היא הנדבך המשמעותי ביותר בתהליך הכשרת המורים, מציע ד"ר אשר שקדי גישה אחרת , התנסותית –קונסטרוטיביסטית. גישה זו מדגישה כי ידע ההוראה הוא אישי-מקצועי , וכי הוא נבנה מתוך התנסות בהוראה בפועל. לדעתו של ד"ר אשר שקדי יש לגישה ההתנסותית- קונסטרוטיביסטית הסיכוי הגבוה ביותר לשפר ולייעל את מערכת ההכשרה. היא מעמידה קריטריונים ברורים יותר לתהליך ההכשרה בכלל וההדרכה הפדגוגית בפרט ולפיכך נראה כי היא עשויה להדגיש את ייחודה של ההדרכה הפדגוגית. בכוחה לקבוע קריטריונים לבחירת מדריכים פדגוגיים ולהכשרתם ולתרום תרומה משמעותית לשיפור מעמדם במוסדות להכשרת מורים ובעולם האקדמי בכלל, מעמד שכאמור הוא ירוד ללא הצדקה.מאמר זה מבוסס בחלקו על ממצאי מחקר שערך ד"ר אשר שקדי ,שבחן את דפוסי ההדרכה של מדריכים פדגוגיים במכללות לישראל (שקדי , 2005) . במסגרת המחקר רואיינו מדריכים פדגוגיים ונערכו תצפיות עליהם. דפוסי ההדרכה המוצגים במאמר זה גובשו מתוך ממצאי המחקר המקורי.