השפעה קבוצתית
מיון:
נמצאו 5 פריטים
פריטים מ- 1 ל-5
  • תקציר

    על אף ההכרה של קובעי המדיניות בנזקים שגורמת היעדרות כרונית מבית הספר ובהשלכותיה על ההישגים האקדמיים (היעדרות כרונית מוגדרת כהיעדרות מ-10% של השיעורים בשנה, או למעלה מזה), מעט מחקר אמפירי נערך בנושא. המחקר הנוכחי בוחן את השפעות ההיעדרות הכרונית, לא על הישגי התלמיד הנעדר עצמו, אלא על הישגי חבריו לספסל הלימודים.

  • סיכום

    מאמר זה סוקר את הספר "בריונות: ההרס החברתי של העצמי" (Bullying: The Social Destruction of Self), המציע טיעון מעורר מחשבה לגבי ההשפעה הרוחבית של השפלה, בושה ובריונות. כותבת הספר מותחת ביקורת על היסודות של הבריונות מאחר ותופעה זו קשורה להשפלה ולבושה, מעבר לשיח האופייני שבו מתקיימים רוב הדיונים על בריונות בתוך האקדמיה ובתוך החברה. בעשותה כך, הכותבת מניחה שאנשים צריכים להכיר את הכוח של ההדרה החברתית ואת האופן שבו היא מנציחה את ההתנהגות הבריונות. באמצעות טיעון מפותח היטב, היא מנסה לשנות את הדרך שבה אנו רואים את הבריונות בחברה שלנו. יתר על כן, היא מציעה לאנשים שספגו איומים, דרך להבנות מחדש את הזהות שלהם לאחר שזו נהרסה על ידי התנהגות בריונית (Joseph R Jones , 2015).

  • לינק

    המאמר נסמך על מחקר של פרקטיקות אפקטיביות בהתפתחות מקצועית מתמשכת שנמשך 18 חודשים ונערך בשני שלבים: שלב ראשון- ניתנו מענקים ל-232 מיזמים בית ספריים של התפתחות מקצועית מתמשכת ברחבי אנגליה ועוד 670 בתי-ספר היו מעורבים וכן רשויות מקומית ומוסדות להשכלה גבוהה. מתוך 232 המיזמים הנ"ל רק 68% הגישו הצעות להמשך בשלב השני וקיבלו מענקים נוספים ( Earley, P., & Porritt, V).

  • סיכום

    לא מערכת החינוך מעצבת את דמות הבוגר הרצוי, אלא תעשיית הבידור . מי שמכיר את התרבות הרומית יודע שעיקר תקציבה של האימפריה הרומית הוקדש לצבא ולבידור. עכשיו חשבו על החברה הישראלית: כמה זמן מקדיש ההורה הישראלי הממוצע לחינוך משותף עם ילדיו לעומת בידור משותף עם ילדיו? כמה ממשאביו הכספיים מושקעים בבידור וכמה בחינוך? שרוליק – אאוט; ערס – אין. דמויות הוריות הוחלפו בדמויות בידוריות ואלה הופכות למודלים מעין־הוריים. על רקע זה, הדיון בדמות הבוגר הרצוי יכול להתקיים אך ורק כאופוזיציה מודעת וביקורתית למודל ההזדהות המוחדר לכל תא בחיינו על ידי תעשיית הבידור ההמוני ( יאיר ניומן) .

  • לינק

    סרט תיעודי חדש חוזר אל משתתפי הסימולציה שנעשתה ב-1967 בתיכון אמריקאי כדי להמחיש לתלמידים את נהירת העם הגרמני אחרי היטלר. רון ג'ונס, המורה הכריזמטי שהוביל את הפרויקט שעובד בשעתו לסרט "הנחשול", סבור כיום שמדובר בניסוי מסוכן מדי. השאלה החשובה במאמר היא האם אפשרי לערוך ניסוי כזה כיום בביה"ס תיכון? התשובה המוחלטת היא שאין זה אפשרי היום . מעמד המורה כל כך נמוך ומעמד התלמיד כל כך גבוה שאין סיכוי שההורים לא יפוצצו את זה כבר בהתחלה. כבר אין מורים אידיאליסטים כמו ג'ונס". "אחד הדברים המרתקים בניסוי הזה היה מבחינתי השינוי שעבר על תלמידים כה רבים", מסביר ג'ונס. "כמורה, אתה בדרך כלל שם לב לתלמידים המצטיינים או הגרועים והבעייתיים. הרוב הדומם באיזשהו מקום נעלם ופועל מתוך אינרציה. כאן פתאום היה להם משהו להאמין בו. הם התחילו לעזור זה לזה. הניסוי היה הגאולה שלהם.

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין