לא ניתן להגביל את אתגרי הלמידה בתוך חברת הידע לממד הטכנולוגי. למידה וחינוך משולבים בהקשרים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים. פדגוגיות משקפות תנאי חברתי זה. כתוצאה מכך, עלינו למקם את הפרקטיקות הפדגוגיות בדיון רחב יותר לגבי מקומן במערכת הגלובלית של ייצור הידע (Ricaurte, Paola, 2016).

בכיתה פוסט-תעשייתית מאפייני תהליך הלמידה הם : לימוד הנושא, גלישה ברשת, חיפוש מידע, ניתוח, ושמירת התוכן וזה מוביל אותנו לאוצרות דיגיטלית. ממצאים ראשונים במחקר של פרופסור איליה לוין ורבקה גדות באוניברסיטת תל אביב מצביעים על כך שתרומת הסוציאליזציה על איכות האוצרות הדיגיטלית גבוהה מאשר תרומת הגיוון במקורות המידע. נמצא מתאם גבוה בין רמה גבוהה של פעילות אישית של סטודנטים לתהליך (PIO) – כלומר: רמת התרומה של אישיותם האוצרות הדיגיטלית – לבין רמה גבוהה של שיתוף חברתי ( רבקה גדות ואיליה לוין) .

במידה לא קטנה עלייתן של רשתות חברתיות, עם האפשרות לעדכן על המתרחש אצלנו ולהמליץ על קישורים אינטרנטיים מעניינים כמעט בזמן אמת כרסמה בפופולאריות של הבלוגים. כלי שרק לפני שנים ספורות נחשב לדבר החם ביותר פינה את מקומו לכלים חדשים, ומיידיים, יותר. יתכן שהירידה בפופולאריות הזאת לוותה בעלייה מקבילה בהערכה של אנשי אקדמיה כלפי בלוגים. אם בעבר הבלוג נתפס כחסר עומק וקל דעת, מול הכלים החדשים של מיקרו-בלוגים ומסרים מיידיים פתאום הוא נראה כשקול, רציני, ומכובד. עדות לכך ניתן למצוא במאמרון בבלוג של סטיב ווילר, מרצה בטכנולוגיות למידה באוניברסיטה פלימות שבאנגליה. ווילר מכיר בעובדה שלא מעט user generated content איננו בעל ערך רב, אבל הוא מדגיש שיש גם לא מעט "תוכן" כזה שהוא מועיל מאד. ווילר משוכנע שבלוגים יכולים למלא תפקיד חשוב בעבודה אקדמית. כדי לבחון את המקום האפשרי הזה, הוא בוחן שלוש תכונות שבעיניו מהוות מקור הביקורת כלפי הבלוג באקדמיה: העדר הערכת עמיתים, הבעת דעה רבה מדי, ומעט מדי אמינות בהשוואה למאמרים שעוברים הערכת עמיתים ( ג'יי הורוויץ) .