מטרת המאמר היא לסקור את המאפיינים החיוניים של תוכנית הכשרה חלופית שהתקיימה בבית ספר יסודי בשיתוף עם בתי ספר אחרים ועם האוניברסיטה. תשומת הלב מוסבת לתגובות של הבוגרים שהשלימו את התוכנית בשנים 1994 – 2000. נבדקו תחומים רבים ובהם פרטים דמוגרפיים של המדגם, אופי של אסטרטגיות גיוס יעילות וסיבות שניתנו לבחירת המועמדים בתוכנית, הערכות של הבוגרים את מרכיבי התוכנית והתמדתם בהוראה. בסיכום נדונים הממצאים המרכזיים במונחים של לקחים שנלמדו .התוכנית המדוברת היא תוכנית הכשרה חלופית לקראת קבלת רישוי הוראה בבית הספר היסודי. ייחודה בכך שהיא החלה בבית ספר פרטי ונמשכה בשיתוף עם אוניברסיטה. מעורבות האוניברסיטה התבטאה במתן סיוע בתוכנית הלימודים ובמתן אפשרות למתכשרים להשלים קורסים אקדמיים נוספים לתואר שני בפסיכולוגיה של הגיל הרך. התוכנית מבוססת על מודל של שולייתיות בשדה. המתכשרים שוהים ארבעה ימים בכיתות בית הספר לאורך כל השנה כשהם מלווים במורים חונכים מנוסים. ביום החמישי הם לומדים תוכנית בת 225 שעות הנדרשות לקבלת רישוי של המדינה ( Goodwin, W., & Rudkin, J.K).

המאמר עוסק בפוטנציאל של הכשרת מורים המתבצעת בבית הספר ושמטרתה ליצור עם הסטודנטים קהיליית לומדים מקצועית. החוקרים עשו ניתוח רטרוספקטיבי של פרויקט שיתוף בהכשרת מורים בין בית ספר לבין ההכשרה מזווית הראיה של תיאוריה סוציו-תרבותית. שאלת המחקר המרכזית בדקה אם הקונטקסט של בית הספר הניע את הסטודנטים לפתח את זהותם המקצועית, זאת על בסיס ההנחה שהשתתפות בפרקטיקות החברתיות והתרבותיות תוך התייחסות לחינוך היא מרכזית לפיתוח זהות פרופסיונלית של מורה. החוקרים בדקו באיזו מידה יכלו הסטודנטים לפעול כ"משתתפים פריפריאליים לגיטימיים" (legitimate peripheral participants) ((Wenger,1998 בבית הספר, והאם אכן נוצרה "קהיליית לומדים פרופסיונלית"? בסיום מובאת רפלקציה על התנאים המאפשרים ביסוס הכשרת מורים על פרויקט בית-ספרי חדשני וספציפי. (Ten Dam, & Blom)