המשתתפים במחקר זה התבקשו לקרוא טקסטים עתיקים בזוגות או בשלשות, בגישת החברותא היהודית המסורתית. בלמידה מסוג זה נוצר שיח משולש בין כל אחד מהמשתתפים לבין הטקסט, ובין שני המשתתפים (או יותר). מאמר זה מציג את הקשרים הבין-טקסטואליים המוצעים במפגשי חברותא בין מורים ישראלים לעברית בעלי השקפות דתיות שונות ובוחן את תהליכי הדיאלוג והפרשנות שלהם על סמך קשרים אלו

ספר זה נכתב כמסגרת תאורטית מנחה לתוכנית לימודים להוראת מקורות יהודיים, והרלוונטיות שלו התחזקה בעקבות הדיון המתמשך על הדתה.
הספר מנתח באופן חריף את דרכי ההוראה המקובלות של המקורות והמסורת היהודית, ומציג את גישת ההוראה הערכית-רלוונטית.

בספרם "דרכים בהוראת גמרא" מציעים המחברים לסיים את שלב ההכנה ללימוד הסוגיה בהצגת שאלה או בהעלאת בעיה שתכוון את התלמידים להתמודדות עם הטקסט. באופן כללי, המטרה היא לחנך את התלמידים ללמוד גמרא באופן עצמאי, ולשם כך ממליצים המחברים על תהליך בן חמישה שלבים: