מחקר בינלאומי שנערך ב3 מדינות, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום קוריאה. המטרה הייתה לבדוק את השימוש שעושים המורים בתוכניות הלימוד על מנת לפתח את מיומנויות התלמידים בביה"ס. המחקר התבסס על שיטת מחקר איכותנית כאשר נבדקו 3 בתי ספר ובהם רואיינו המורים והנהלת ביה"ס. הממצאים מלמדים כי בכל שלושת בתי הספר נקטו המורים בגישה שמחזקת את העברת התכנים לתלמידים, אך אינה מעצימה אותם מבחינת טיפוח ופיתוח המיומנויות. המורים, אמנם נוהגים לערוך התאמות לתכנית הלימודים על מנת לכוונתם להפעלת התלמידים בכיתה מבחינת תרגול מיומנויות, אך עדיין אינם מודעים לכך שטיפוח מיומנויות אצל תלמידים הוא נדבך מרכזי באסטרטגיות ההוראה שלהם ולא סרח עודף. המאמר ממליץ על פיתוח וגיבוש מחדש של תכניות לימודים בבתי הספר על מנת שמורים בכיתה ייתנו את הדעת יותר לחיזוק וטיפוח מיומנויות חשובות אצל התלמידים כגון מיומנויות לשוניות, מיומנויות טכנולוגיות ומיומנויות חשיבה. המודל אליו יש לשאוף הם המורים בבתי הספר בפינלנד ובנורבגיה אשר אינם כבולים לתוכניות לימודים מחייבות ולכן יכולים להקדיש יותר זמן לטיפוח ופיתוח המיומנויות של התלמידים.

כותבת המאמר היא מורה לשעבר ופרופסור בביה"ס לחינוך ולתכנון הוראה באוניברסיטת קנט באוהיו. היא מציעה בקיצור כמה אסטרטגיות הוראינ מועילות למורים. תלמידים מגיעים לכיתה עם רעיונות, תפיסות ואמונות פרטיים משלהם. אולם עולמם הפנימי לא פעם מתנגש עולם הידע המדעי הנלמד בכיתה. האסטרטגיות החינוכיות המסורתיות לעיתים תכופות אינן יעילות בשינוי הרעיונות השגויים של התלמידים. שיטת Conceptual Change Instruction נועדה על מנת להמיר תפיסות מדעיות שגויות בקרב תלמידים ברעיונות תקפים מדעית. כל אחת מן האסטרטגיות המוצעות במאמר משלבת בין ניסיון לתקשורת, ובכך יוצרת מערך שיעור אקטיבי, במהלכו מטילים ספק התלמידים בהנחותיהם המוקדמות והשגויות, וכן מפתחים רצון להבין לעומק רעיונות חשובים נוספים. כך, שיטת Conceptual Change Instruction מסייעת לתלמידים לפתח גישה מדעית יותר, ובזאת מכשירה את הקרקע לבנייתם של רעיונות נוספים ( Khourey-Bowers, Claudia).

אין מקצוע שוחק יותר ממקצוע ההוראה. למרות המשקל הרב של גורמים אירגוניים: שכר, גודל כיתה, הצורך להתמודד עם בעיות משמעת ועוד . אין הגורמים האלה מוקד הרשימה הזאת. רשימה זו, שנכתבה ע"י פרופסור חנן יניב , באה להציע מקורות לשחיקה הנובעים מחוסר היכולת לממש ציפיות… ציפיות של מורים מעצמם, של המערכת מהם, של הורי התלמידים וחשוב מכל של תלמידיהם. פרופסור חנן יניב מציע כמשקל נגד לתהליכי שחיקת המורים את מודל לב"ה (למידה בסביבה הרפתקנית),הכוונה למודל עיצוב למידה להפעלת תלמידים בעיצוב והפקה של סביבות למידה.

מאמר זה מדווח על העבודה של קבוצה משותפת של חוקרים-מורים בבריטניה, שחקרו את הרעיון של גישה לדיאלוג (dialogic approach) דרך אינטראקציה בכיתה באמצעות בלוח מידע משותף אינטראקטיבי , לוח תצוגה חכם (interactive whiteboard (IWB) . קבוצת המחקר בחנה את הקשר בין השימוש בלוח מידע משותף אינטראקטיבי , לוח תצוגה חכם (interactive whiteboard (IWB ובין תזמור השיח וההוראה בכיתה. המחברים מאירים את הדרכים שבהן ההבנה המתפתחת של המורה לגבי הגישה של ניהול דיאלוג בכיתה השפיעה על השימוש שלה בלוח מידע משותף אינטראקטיבי (IWB). כמו כן , נדונה ההשפעה על הדיונים של הקבוצה לגבי התפקיד של לוח המידע המשותף האינטראקטיבי (IWB) , התמיכה, והביטוי לאחר מכן בפיתוח הצוות בבית הספר שלה.המחברים מסכמים שהמושג הפשוט של העברת הלמידה דרך הצגה של טכנולוגיות מתוקשבות בכיתה לא יכול להסביר את ההתפתחות של פרקטיקת ההוראה בכיתה. במקום זאת, המחברים מצביעים על קשר מורכב וסינרגטי בין הכוונות/מטרות הפדגוגיות של המורים לבין התפיסה ההולכת וגדלה שלהם את הזמינויות הרלוונטיות של לוח מידע משותף אינטראקטיבי בכיתה ( Paul Warwicka; Sara Hennessya ; Neil Mercer).

פרופסור אנה ספרד מסבירה מגוון סוגי למידה ושיח כיתתי ואת תפקיד המורה והתלמיד בכל אחד מהם. היא מבחינה בין שני סוגי למידה: האחת, למידה במסגרת השיח – כללי המשחק ועולם המושגים נשארים קבועים, והילד לומד דבר-מה חדש בתוך מסגרת השיח; כך קורה למשל כאשר הוא מתבקש להגדיר סוג חדש של פרח או לומד סוג חדש של פונקציה (בהנחה שהוא כבר יודע מהי פונקציה מתמטית). הלמידה במסגרת השיח יכולה להיעשות בין תלמידים לבין עצמם ובקבוצות קטנות ( אנה ספרד) .

הפרק דן בשיטת ההוראה הדיאלוגית וזאת בשני מישורים האידיאולוגי והפרקטי. מן הצד האידיאולוגי נטען כי המורה אינו ה"בעלים" של הידע והוראה דיאלוגית במסגרתה התלמיד שותף לבניית הידע היא פעולה של שחרור והעצמה של התלמיד. מן הצד הפרקטי הפרק מציע כלים לניהול דיאלוג שיתופי בכיתה ( איירה שור, פאולו פריירה).

למידת צוותים (TBL) היא אסטרטגיה פדגוגית המבוססת על למידה שיתופית של צוותים המתמודדים יחד עם פתרון בעיות, מרביתם בעיות מורכבות מעבר למיומנות של לומד יחידני. למידת צוותים מבוססת הן על יחידות תוכן מורכבות והן על מתודולוגיה לאיסוף מידע והתווית פתרונות. השימוש במתודולוגיית הTBL מקובל בלימודי רפואה ומינהל עסקים , אך משום מה הוא נעדר בדרך כלל בהכשרת מורים בארה"ב. כותב המאמר , מציע להקנות לאסטרטגיית הTBL משקל רב יותר בלימודי הכשרת המורים בארה"ב כאסטרטגיית הוראה פעילה ועדיפה ומתווה כיווני פיתוח עיקריים ליישום השיטה בהכשרת מורים בארה"ב (Steve Whitaker) .

מתוך הכתבה בעיתון "הארץ" , דה-מרקר על התוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21" – תכנית התקשוב ראוי במיוחד להדגיש את תפיסת ההוראה של המורה מאיה שירי בביה"ס "גנים" בגני תקווה. תפיסה זו קיימת גם אצל שאר המורים בביה"ס אשר שינוי את דרכי ההוראה שלהם בעקבות שילוב מחשבים ניידים בכיתה. תפקיד המורה השתנה לחלוטין", אומרת המורה מאיה שירי. "כרגע אני רואה את עצמי כמלוות למידה יותר מאשר מורה. אני מכינה את יחידות הלימוד ומערכי השיעור, אבל מפה והלאה אני מאפשרת לתלמידים להגיע לעולמות של מאגרי ידע כל כך עצומים, שהם פרצו ממזמן את גבולות הספר והחוברת". כמו כן, הבאנו בסיקור דיווח אחר על הפדגוגיה החדשנית בביה"ס "גנים": חינוך הומניסטי- פדגוגי .

מחקר זה בוחן מיזם ייחודי להטמעת תקשוב במכללה. במיזם הנבחן נבחרים מידי שנה 20 מרצים "נציגי תקשוב" שיועדו להיות מובילים בצוותים שלהם בנושאי תקשוב. הנציגים מקבלים ייעוץ אישי והשתלמויות קבוצתיות לקידום הידע שלהם בהוראה מקוונת, והכרת סביבות למידה ומפגש עם פרדיגמות הוראה חדשניות. הנציגים נבחרים למשך שתי שנות לימוד, בשנה הראשונה הדגש הוא על התפתחותם האישית ובשנה השנייה הם אמורים להתחיל להשפיע על הצוות של המסלול או ההתמחות שלהם. כל נציג מתוגמל במלגה לתקופת הלימודים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את תרומת המיזם לשינוי פרדיגמת ההוראה של המרצים המשתתפים במיזם ותרומתם להכנסת שינוי בתהליך ההוראה המתוקשבת במסלול או בהתמחות אליו משתייכים. המחקר נעשה בגישה איכותנית. הממצאים נאספו מתוך ראיונות שנעשו ל 12- משתתפים, שתי מובילות הפרוייקט וכן מתצפיות על מפגשי הנציגים (ציפי זלקוביץ , מירי שינפלד) .

המילה האחרונה בתחומי ההוראה כיום בקנדה קשורה למושג Brain-based teaching ומתפרסמים דיווחים על הענות מורים לתחום הוראה מונחית זו . המורים קשורים גם להתמחות חדשה באוניברסיטה במסגרת תואר שני בתחום ההוראה הקוגניטיבית הזו, התמחות המופיעה בשם Brain-based teaching . לא מדובר ביציקת פעילויות חשיבה לשמה בבתי ספר יסודיים אלא בשילוב מושכל שלהם בפעילות מתוקשבות שונות בכיתה , כגון כתיבת בלוגים ע"י תלמידים בכיתות בביה"ס יסוד, כאשר תלמידים צריכים לא רק להביע את עצמם אלא לפתח מודעות לפעולות חשיבה שהם צריכים לשלב בכתיבתם ובהצגת הנושאים. טיפוח המודעות המטאקוגניטיבית בקרב תלמידי הכיתה לצורך להפעיל תהליך חשיבה מועברת ע"י המורים בהמחשת פעילות המוח, באמצעות פוסטרים , ותמונות . אח"כ התלמידים צריכים גם לבטא ולהמחיש בייצוגים ויזואליים קשרים שונים שהם טוו בין תופעות עליהם הם כותבים. יצירת המודעות אצל התלמידים להפעלה קוגניטיבית במהלך הלמידה היא הבסיס העיקרי לשיטת הוראה ייחודית זו המכונה כיום Brain-based teaching . במסגרת הלמידה בכיתה המורים אינם רק מעבירים תוכן אלא מלמדים את התלמידים כיצד ללמוד בשיטות פירוק , ארגון החומר והמחשה עצמיות יעילות .