המאמר מתאר את התפקיד המשפיע של מורים מצטיינים, בעלי הישגים וניסיון בהתנהלות של קהיליות למידה מקצועיות ואת החשיבות של חשיפת הפרקטיקה של מורים אלה. הכותבים מתארים כיצד ניתן לחלוק בדרכי הוראה טובות בין מורים בעלי רמות התנסות שונות. במאמר נבחנות חמש דוגמאות שונות, שלוש מתוך תוכניות שפותחו ע"י קרן קרנגי לקידום החינוך ושתים מהפרויקט הלאומי לכתיבה. השאלות הנשאלות הן: כיצד יכולים מורים ללמוד מתוך חשיפת דרכי ההוראה שלהם עצמם? אילו תנאים תומכים בלמידת מורים? כיצד לומדים מורים להנהיג קהיליות מקצועיות ולתרום לרפורמות חינוכיות? (Lieberman, A., & Pointer-Mace D. H.)

רותי בן-ישי, בבלוג שלה באדיורשת, בו היא מדווחת על המתרחש בכיתה שלה. לפני שבוע רותי כתבה על "שיעור קצת אחר: מסע בעקבות שאלה של תלמיד". במאמרון הזה היא מתארת את מה שקרה בכיתה שלה בשיעור היסטוריה. התלמידים למדו על הקשר בין יוליוס קיסר ללוח השנה הלועזי, ותלמיד אחד שאל על שם מה החודש בו הוא נולד. רותי מתארת את ההרפתקה המידענית המרתקת שאליה יצאה הכיתה בעקבות השאלה, הרפתקה שבה זמינות המחשבים שיחקה תפקיד חשוב. בדוגמה של רותי אפשר לטעום את ההעצמה לתלמידים .

יש שיטות אחדות לשלב בין הוראת החשיבה להוראת התכנים. השיטה המתוארת במאמר ע"י ד"ר לינור הדר (מרצה באוניברסיטת חיפה ומנחה בתי ספר בתחום פיתוח החשיבה) מכונה חשיבה גלויה (Visible thinking) . היא פותחה בידי קבוצת חוקרים מ"פרוג'קט זירו" – מסגרת לפיתוח מחקרים יישומיים בחינוך של אוניברסיטת הרווארד – בראשות פרופסור דייויד פרקינס. השיטה מיושמת במספר ניכר של בתי ספר ברחבי העולם. בישראל היא נכנסת בהדרגה לבית הספר " מעוז המכבים" בישוב מכבים. ביסוד השיטה עומד אוסף של פעילויות חשיבה שעושה את תהליכי החשיבה הסמויים בתודעתו של התלמיד לתהליכי חשיבה גלויים – תהליכים הניתנים לצפייה, לשמיעה, לחיקוי ולאימוץ של השותפים לתהליך הלמידה. הפיכת תהליכים סמויים לגלויים היא המהלך המכונן את השיטה.

מפת מוח היא שיטה שמטרתה להעביר את החשיבה האורגנית של המוח אל הנייר. מפות מוח (או מפות חשיבה) משמשות אנשים לייצור רעיונות, בניית רשימת מטלות, סיכום שיעורים, ארגון חומרים, כתיבת רשימות, בניית שלד לסיפור, כתבות או סרטים. יצירת מפת מוח היא דרך רבת עוצמה לעשות את כל הדברים האלו ולהשתחרר מההרגל המגונה שיש לנו שהוא כתיבת בצורה ליניארית העובדת בניגוד לדרך בה המוח שלנו עובד. המשמעות של מפת מוח היא שבמקום לכתוב סעיפים כאשר אנחנו מנסים לגבש סיכום או רעיון כלשהו (המצאה חדשה, מאמר, תיאוריה כלשהי…למעשה כל דבר) אנחנו יוצרים הסתעפויות בצורה של ציור כאשר מתוכו עולה תמונה בהירה של נקודות חשובות יותר ופחות, צורת החשיבה שלנו, הקונוטציות שלנו וכדומה. התהליך שמתרחש במהירות הבזק בתוך המוח לובש צורה פיזית המאפשרת לנו לצפות בתהליך המחשבה שלנו, ללמוד אותו ולשאוב מתוכו את הנקודות הרלוונטיות יותר לרעיון שלנו. כהשלמה לכתבה זו הכנו רשימת קישורים מעניינת על מפות מוח למורים , כדרך הוראה , כדרך להכנת שיעור , כאסטרטגיה לסיעור מוחין בכיתה ואמצעי עזר לקריאה והבנת טקסטים לתלמידים .

האם קיים בהוראה קושי מהותי המעכב פיתוח חשיבה? בצד מחקרים רבים המראים כי אפשר וחשוב לכונן הוראה המפתחת חשיבה בקרב כלל התלמידים, מצביעים מחקרים אחרים, על קושי שיש בשילוב בין מטרות הקשורות להקניית ידע בנושאי הלימוד לבין פיתוח החשיבה. יש הטוענים, כי קיימת בהוראה דיכוטומיה בין הקניית ידע לבין פיתוח חשיבה. כאשר ההוראה מכוונת לפתח חשיבה היא מספקת הזדמנויות ללומדים שונים להתנסות בתהליכי חשיבה בחומר הנלמד. אין זו משימה פשוטה או קלה. היא דורשת תכנון רב ומורכב והכנה רבה של משימות למידה וחשיבה אותם יבצעו תלמידים בשיעור, באמצעים מגוונים. התוצאה הראשונה והמיידית, היא ראשית כול שיח עם עמיתים ועם המורה. יש שאלות, יש גילויים ויש גם קשיים שיש לפתור. משימות הלמידה והחשיבה מאפשרות התמודדות מדורגת עם ניתוח נתונים שונים בחומר הלימוד, ביצוע הבחנות שונות, ארגון תוצאות, יכולת הערכה ושיפוט הנלמד, יכולת קישור הנלמד לאירועים שונים, יכולת לפתור בעיות ולהציע פרשנות יצירתית לאירועים הנלמדים וכדומה. כאשר החומר הנלמד בונה משמעות, הלומד למעשה, הופך את הנלמד לנכס משל עצמו. הוא יודע להשתמש בידע, בכישורים ובמיומנויות שלמד ולהעבירם לסיטואציות למידה ופעולה חדשות. מבחן התוצאה אינו רק ציטוט הנלמד אלא ביטוי פעולות חשיבה בנושא הלימוד. בהמשך המאמר מסבירה ד"ר מרים קדרוני איך ניתן לממש הוראה מסוג זה ומה מעכב אותה?

בשנים האחרונות חלה עלייה תלולה בכמות קבצי הוידיאו המועלים לאתרים. במקביל, קהל הגולשים מצפה כיום יותר לתכנים ויזואליים בכל התחומים. הגישה לסרטים חופשית לכולם וכל אחד מוזמן להעלות סרטים בכוחות עצמו, על מנת לשתף בידע. התופעה לא פסחה גם על תחום החינוך. הוידיאו נגיש יותר בכיתות הלימוד במוסדות החינוך, והופך להיות אמצעי הוראה בעל חשיבות. הסקירה מציגה אתרים המכילים מאות סרטים מאת מורים ומרצים. (פני ברסימנטוב)

למידה על פי בעיות –PBL -problem-based learning היא שיטת למידה עצמית , שבה לומדים מכוונים את זמן למידתם וכן את היקף הלמידה ואת נושאי הלמידה ללא הרצאות או הכוונה אחרת, אלא על סמך דיונים קבוצתיים בבעיות מציאותיות שמוגשות להם. השיטה התפשטה מאז שנות ה-60 של המאה שעברה במוסדות להשכלה גבוהה , בתחילה ברפואה ובמקצועות הבריאות , ולאחרונה גם בפקולטות ובמחלקות אחרות. המאמר מתאר את השיטה המקורית, מציג את מטרותיה , סוקר את הבסיס התיאורטי-מדעי שלה, מונה את חסרונותיה ומתייחס לווריאציות בשיטה המקורית, המאפשרות את שילובה עם ההוראה המסורתית ( דן בנור).

שיטת הנושאים התפתחה בתנועה הקיבוצית במתכונות שונות ובהדרגה. השיטה הייתה נהוגה לפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות של המדינה. מדובר על שיטת הוראה-למידה, המשקפת פילוסופיה חינוכית- חברתית כוללת, הרואה בהוראה ובחינוך תהליך משולב, בלתי נפרד זה מזה. הפילוסופיה החינוכית: צורכי הילד הינם אינדיבידואליים וחברתיים כאחד, לכן חשובה הלמידה האינטגרטיבית. זמן המוקדש לכל נושא לפי שכבות גיל: כיתות א-ג כשבועיים שלושה. כיתות ד-ו עד שישה שבועות. בכל נושא: פינות עבודה לשיפור מיומנויות הלמידה, התלמיד בוחר פינות ועובד בהן. תתי נושאים המשמשים לכתיבת עבודת חקר- אישית. תוכנית מינימום:-לימוד עובדות – רעיונות מרכזיים – מושגים רלוונטיים – סיורים משותפים – דיונים ופתרון בעיות.

מאמר מעניין ב"ניו יורק טיימס" על עמידה –ישיבה בכיתה והשפעתם על למידה. בניסוי שנערך בימים אלו בארה"ב בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים נמצא כי צורת הישיבה הסטטית בכיתה היא לרועץ מבחינת התלמידים והתעניינותם בחומרי הלמידה. במהלך הניסוי שנערך בכיתות ו' בבית ספר ציבורי בארה"ב אפשרו לתלמידים לעמוד בכיתה ליד שולחנות מתאימים במקום לשבת קבוע ליד שולחן רגיל. מתברר כי על מנת לאפשר קליטה טובה יותר של התכנים תלמידים צריכים להיות בתנועה דינאמית ולכן אפשרו להם לנוע בחופשיות בכיתה ולעמוד ליד שולחנות גבוהים.

תהליכי ההוראה המסרניים, בין שהם ממוקדי מורה-ידע ובין שהם ממוקדי תלמידים, מדגישים את מקומם המרכזי של תוכני הדעת – " נכסי צאן ברזל" – המיועדים למסירה ממורה לתלמידיו ומדור לדור. תהליך אחר של הוראה-למידה ממוקדת תלמיד הוא הוראה המעודדת בנייה. בתהליך זה תוכני הדעת הם אמצעי לבנייה אישית של הלומד. התלמידים משתתפים באופן פעיל ומרכזי ברכישת הידע וביצירת הדעת, והמורים ממירים את תפקידם המסורתי (והמסרני) ומתמקדים בהנחיה ובמתן הזדמנויות ללמידה כזאת ( אורי קצין) .