הגישה העומדת בבסיס עבודה זו היא גישה בין-תחומית הבוחנת את בית הספר הקהילתי בזיקה למושגים "חברה","קהילה" ו"חינוך קהילתי" מצד אחד, ולתיאוריות ולמערכות מושגיות המתייחסות אל בית הספר כאל ארגונים חברתיים פתוחים ובוחנת תמורות ותהליכי שינוי בארגונים אלו, מצד אחר. (דליה מצר)

הספר בוחן את מורכבות תפקיד המנהל מהיבטים שונים, ומציב את האידיאל שאליו רצוי לחתור – בית הספר המתפקד כקהילה, בית הספר שבו המנהל הופך להיות ל"מנהיגם של מנהיגים, ". רעיון מרכזי העובר כחוט השני בספר זה הוא שתפיסתנו לגבי מושגי הניהול והמנהיגות תלויה במטפורה שבה אנו משתמשים כדי להגדיר את בית הספר. למשל, התפיסה המסורתית רואה בבית הספר ארגונים מסוג זה או אחר, מה שגורם לנו לחשוב בדרך מסוימת על המבנה הארגוני של בית הספר, על המוטיבציה של המורים, על כוח וסמכות, על פיתוח תכניות לימודים ועל פיקוח והערכה, אך חשיבותנו במושגים אלו תהיה חסרת משמעות אם נחליף את המטפורה ארגון במטפורה קהילה. במקרה זה, יהיה עלינו לגבש תפיסה חדשה של ניהול בית ספר ושל מנהיגות בו, אשר תעלה בקנה אחד עם מושג הקהילה, ותביא בחשבון את האופן שבו מתפקדת קהילה. (תומס סרג'יובני)

ההישגים המאכזבים של תלמידי מערכת החינוך בישראל נובעים מהמבנה הארגוני-חינוכי של בית הספר. כדי להביא להישגים ולהניע ללמידה עלינו לארגן את בית הספר מחדש. הסיבה הפדגוגית המכרעת למיעוט ההישגים היא שהמבנה הפדגוגי הנוכחי של בית הספר אינו מאפשר מימוש עקרונות חינוכיים שבלעדיהם אי-אפשר להגיע להישגים גבוהים בחינוך ובהוראה. מחבר המאמר , ד"ר אברהם כהן, מציע מבנה אלטרנטיבי של חטיבת הביניים. מבנה אלטרנטיבי כזה אינו מחייב תקציב נוסף. כל מה שדרוש הוא ארגון אחר ושינויים מסוימים ( שאינם תלויי תקציב ) בהכשרת מורים . ביסוד ההצעה פיתוח 9 מסגרות למידה שונות ומתואמות לתלמידים על פי רמת המיומנויות שלהם , פערי הידע והמוטיבציה. המסגרות המגוונות מאפשרות ומחייבות , מעצם טבען , מימוש עקרון אחר- גיוון דרכי ההוראה , דרכי ארגון החומר ללמידה ודרכי ארגון התלמידים. האינדיווידואליזציה , האינטרס , הרלוונטיות והגיוון מגבירים את המוטיבציה ללמידה. ( אברהם כהן).

מחקר איכותני זה מתמקד בבדיקת המודל החינוכי המנחה חמישה בתי ספר ישראליים אשר צומחים ופועלים מתוך אחד השסעים בחברה הישראלים. בתי הספר הנחקרים הם נווה שלום, קשת, קדמה, ביאליק ובית הספר הדמוקרטי בחדרה. במחקר נמצא הרבה מן המשותף באסטרטגיות ובגישות של בתי הספר (גמישות, פתיחות, פלורליזם) לצד דמיון ושוני בתכנים ובדגשים (בר-שלום יהודה).

חלקם הגדול של בתי הספר בעולם המערבי פועלים עפ"י: המודל המסורתי – מודל ההעברה. מודל זה הוא היררכי. הידע עובר ממוקדי יצירה מחוץ למערכת החינוך אל המורים והתלמידים בבתי הספר. בעלי האמצעים על העברת הידע הם בעלי השליטה וקובעים את החוקים להפצת הידע.היום בעידן הידע, המשאב המרכזי של כל חברה הוא הידע שלה. בית הספר הוא ארגון לומד הפועל בחברת ידע. נשאלת השאלה כיצד בית הספר ישמר את הידע הקיים, ישתף בידע, ירכוש מיומנויות ליצירת ידע חדש? בשבע שנים האחרונות אנו עדים ליוזמות מלמטה למעלה בתהליכי ניהול ידע בשל צורך שעולה בקרב מורים, מפקחים, במחוזות ובאגף טכנולוגיה ומידע. מאמר זה סוקר יוזמות אלה ומנסה לענות על השאלה זו. (חגית עזר)

המחקר מנסה לבדוק משתנים שונים שקיימים במערכת בתי הספר התיכוניים בישראל, ואת השפעתם על תחושות הניכור של תלמידיו. במסגרת המחקר נבדקו שלושה משתנים מסביבתו של התלמיד הקשורים להיותו חלק משכבת התלמידים בני גילו: גודל בית הספר, עיצוב תפקיד מרכז השכבה וגיל התלמידים (שפר מלאכי).

למידה מותאמת אישית החלה להתפתח בתור מודל הוראה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. התאמה אישית היא המאמץ מצדו של בית הספר להביא בחשבון את מאפייניהם וצורכיהם האינדיבידואליים של תלמידים ולהסתמך על פרקטיקות הוראה גמישות בארגון סביבת הלמידה. שני בית הספר העל-יסודיים המתוארים כאן הם בתי ספר דינמיים, בתי ספר בתנועה. אין ספק כי יוסיף להתחולל בהם שינוי: גילויים חדשים על למידה, אסטרטגיית הוראה וארגון. בתי הספר , המתוארים במאמר, נבדלים במידת מה זה מזה בפילוסופיה ובמבנה שלהם, אך יש כמה מאפיינים משותפים לשניהם ( Jenkins, J. M. , Keefe, J. W ) .

מטרתו של מאמר זה היא להציג שני יסודות של השאיפה למעורבות של ההורים, או ההימנעות ממנה, שבחרנו להגדירם כהזדהות ההורים עם בית הספר, מטרותיו ותכניו וכערות של ההורים למתרחש בבית הספר. הזדהות גבוהה של הורים עם בית הספר פירושה שההורים מקבלים בחיוב את הערכים שבית הספר עשוי להקנות לילדיהם, ושהם תומכים בנורמות שבהם דוגל בית הספר. ההזדהות תלויה במידת הידע שיש להורים על מערכת החינוך בכלל ועל בית הספר שבו לומד ילדם בפרט. ערות של הורים פירושה שההורים רגישים במידה זו או אחרת למתרחש בבית הספר ולתרומתו לחינוך ילדיהם, והם מעניקים לבית הספר תשומת לב רבה, ובמיוחד הם רוצים שתהיה להם ידיעה והכרות קרובה עם המתרחש בו (יצחק פרידמן, יעל פישר) .

על פי תפיסת שת"ל, בתי הספר יהפכו לבתי ספר מקדמי צמיחה, אם יתקיים בהם סיפוק משמעותי של הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים. גישת שת"ל מציעה תהליכים חינוכיים שעשויים לקדם שינויים הומניסטיים מקדמי צמיחה בבתי הספר. למשל: סיוע בהגדרת מטרות בית הספר, זיהוי ואבחון אלמנטים היוצרים תסכול צרכים בסיסיים, סיוע בתכנון ובמימוש תהליכים הנדרשים להשגת המטרות וכמובן, סיוע בהתפתחות המקצועית של המורים.

מחקרים רבים מצביעים כי לשביעות הרצון של התלמידים מבית הספר השלכות על תחומים שונים בחיי תלמידים. לדוגמא, נמצא קשר בין תפיסת התלמידים את בית הספר לבין הישגיהם בלימודים . מדדי אקלים מערכתי בבית הספר בישראל העלו כי בהשוואה למדינות אחרות, שיעור נמוך יחסית של תלמידים מרגישים כי משתפים אותם בקביעת החוקים והכללים בבית הספר (כ38%) והם חושבים כי חוקים אלו אינם נוקשים מדי (כ-34%). התלמידים בישראל, בדרך כלל, אינם מרוצים מבית הספר. הם אינם מרוצים מאופן התייחסותם של המורים אליהם, ואינם מרוצים מן האקלים הבית-ספרי. ממצאים אלו קשים, ויש לתת עליהם את הדעת ( אדוה הים-יונס , יצחק פרידמן ) .

ניסוי פדגוגי בביה"ס ברמות חפר אשר בעיקרו הוא תהליך של למידה בדיאלוג יצירתי. הוא נבנה מתוך האידיאולוגיה של בית הספר הדוגלת במתן יחס אישי לכל תלמיד וקידומו כלומד עצמאי, כחוקר וכיוצר. הדיאלוג עומד בבסיס כל העשייה הבית ספרית ומשפיע על מרקם היחסים בין תלמידים, מורים והורים. תהליך הלמידה בשיטת הדיאלוג היצירתי מתקיימת בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, בכל מקצוע או שילוב מקצועות. (ברוריה סלע)

ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה. (מייקל פולן, אנדי הארגריבס)