מאה שנים מנסים מחנכים עברים להקנות יחס אמוציונלי לתנ"ך וללימודו, ולשווא. אם באמת חשובה למישהו ידיעת התנ"ך, יש להמיר את הציפייה לאהבה במתן ביטוי ברור ומוסכם לחשיבותו. ואם לא – יש להוציא את התנ"ך מתוכנית הלימודים. כך לפחות לא ישנאו אותו. המאמר נכתב ע"י פרופסור יאירה אמית מאוניברסיטת תל אביב. (יאירה עמית)

הרפורמות המוצעות בחינוך מתרחקות מליבת העשייה החינוכית – ההוראה. רפורמות ארגוניות קלות יותר לביצוע מרפורמות פדגוגיות. הן קצרות טווח ונראות מיד, אולם הן כרוכות בהשקעות רבות ובסופו של דבר אינן מאפשרות להתמקד בשינויים הפדגוגיים הנדרשים. אין בחינוך קיצורי דרך. השינויים הנדרשים בחינוך אינם יכולים לעמוד בלוחות הזמנים של הפוליטיקה הישראלית קצרת הטווח. יש ללמוד את לקחי העבר, יש להימנע מאופנות מתחלפות ולבחור בהליכה מדורגת ומבוקרת ולהתבסס על ראיות מחקריות מוצקות ועל ניסויים חדשניים מבוקרים. מוקד השינויים חייב להיות בפדגוגיה – דרכי הוראה ולמידה – ולא בפתרונות ארגוניים (אלעד פלד)