את היוזמה שלה , שיטה לשיפור הבנת הנקרא בתנ"ך , הגתה אביה זמרן , מורה ותיקה לתנ"ך בבית הספר האזורי סולם צור בקיבוץ גשר הזיו, אחרי שהגיעה למסקנה כי תלמיד ישראלי ממוצע אינו מבין כמעט אף פסוק מקראי. לדבריה , אף שלפניו מונח טקסט עם אוצר מלים בשפת אמו, הצעיר הישראלי נתקל בשורה שלמה של "מוזרויות" שמציבה חיץ בלתי עביר בינו לבין הבנת הנקרא. אמנם, היא קובעת, העברית המחודשת בת ימינו בנויה על בסיס העברית העתיקה, אך במהלך השנים חלו בה שינויים רבים כל כך, עד שאין מנוס מהצורך לבנות גשר דידקטי על פני התהום הזו. זמרן גורסת כי יש ללמד את הטקסט המקראי כמו שלמדים שפה זרה – באופן מובנה ובשיטתיות, והכי חשוב – כבר מהפעם הראשונה שבה נתקל הילד בתנ"ך. את השיטה שפיתחה זמרן , "מקרא בראש הנקרא", היא מיישמת בשנים האחרונות עם הצוות שלה בבית ספרה ( יעל אפרתי) .

ספר חדש זה עוסק בתכנון ההוראה השיתופי בביה"ס בכלל ובתכנון ההוראה השיתופי של צוות מורים לאנגלית בביה"ס. הספר מגבש כמה הנחיות פדגוגיות עקרוניות ליישום גישה הוליסטית בתכנון ההוראה של צוותי המורים לאנגלית בביה"ס. תכנון ההוראה השיתופי בין צוותי מורים לאנגלית בביה"ס יש בו כדי להשביח את כל המכלול של הוראת אנגלית כשפה זרה בעיקר ע"י יצירת קהילת מורים עמיתים הלוקחים חלק פעיל ומשתף בתכנון ההוראה בביה"ס והמסוגלים לסייע בהוראה שיתופית בשיעורים שונים המתקיימים בביה"ס. הספר שיצא לאור בשנת 2010 נכתב ע"י שתי מורות מנוסות בתכנון הוראה משותף ( Andrea Honigsfeld , Maria G. Dove ).