מאמר נפתח בהצגת שלוש האידיאולוגיות החינוכיות שהציע צבי לם. הראשונה, אידיאולוגיית הסוציאליזציה (חיברות), מבקשת להכשיר את התלמידים להשתלבות מועילה בחברה תוך מענה לצרכיה הכלכליים-תעסוקתיים ולאלו הנורמטיביים-תפקודיים. השנייה, אידיאולוגיית האקולטורציה (תירבות), עוסקת בהנחלת מטען ערכי ומצע מורשתי מבית מדרשה של אותה תרבות של החפצים ביקרה. השלישית, אידיאולוגיית האינדיווידואציה (ייחוד), היא זו המקדשת את הפרט ומפנה לו מרחב לחיפוש, לפיתוח וליצירה אישיים. על פי לם, כל פעולה חינוכית, תנועה חינוכית, הגות חינוכית, מוסד חינוכי וכיו"ב משרת ביודעין או שלא ביודעין את אחת מהאידיאולוגיות הללו (מיכאלי, ניר ).

המאמר נפתח בתהייה לגבי מהות החינוך, ובשאלה אם כלל יש לחינוך מהות ואם כן מה טיבה? השיח שהכתיב הפוסט-מודרניזם בעשורים האחרונים הפך את המושג "מהות" לבלתי תקין פילוסופית ופוליטית. הרעיון האפלטוני שלפיו ביסוד כל התופעות החולפות הנגישות לחושים מסתתרת איזו מהות אידאית קבועה הנגישה לשכל, הפך למפוקפק ודחוי. התודעה הפוסט-מודרניסטית של ימינו נותנת קדימות לתופעות על פני המהות, לריבוי על פני האחדות, לפני השטח על פני העומק, לזמני על פני הנצחי, להווה על פני העבר והעתיד, לפוליתאיזם על פני מונותאיזם. אין מהות אל-זמנית ואל-מקומית שמסתתרת מאחורי התופעות, מכוונת אותן ומאצילה עליהן משמעות כוללת ( הרפז, יורם).

בארה"ב ובאוסטרליה יש כיום הערכה רבה לתפיסות הפדגוגיות של Robert Marzano הידועות בשם : A New Taxonomy of Educational Objectives . יותר ויותר מכללות ואוניברסיטאות משלבות את המודל של מרז'אנו בתכנית הלימודים שלהם. הטקסונומיה של מרז'אנו מייצגת את אחת הניסיונות ( ויש עוד ניסיונות חשובים כגון הטקסונומיה של פרופסור דויד פסיג) ליצור עדכון או שינוי בטקסונומיה של בלום. הטקסונומיה של מרזאנו מורכבת מארבעה נדבכי ידע עיקריים החשובים ללמידה ופיתוח החשיבה.

גישת מערכי השיעור וחקר עצמי של מערכי שיעור היא תהליך שיטתי להפקת ידע מקצועי על הוראה על ידי המורים שהתפשטה במהירות באופן נרחב בארצות הברית. גישת מערכי השיעור בבסיסה, היא בעצם סוג של שעור לימוד עם תיאורית למידה מפורשת – variation theory (תאוריית ווריאציה) של הלמידה. במאמר זה, טוענים החוקרים שקיום תיאוריית למידה מפורשת מוסיף ערך לימודי למערך השיעור, כאשר תיאורית הווריאציה של למידה מהווה מקור של עקרונות מנחים עבור המורים כאשר הם עוסקים בתכנון פדגוגי, ניתוח השיעור והערכה ( Pang, M. F., & Ling, L. M.).

דרך חשובה ליצירת מצב למידה בהקשר אותנטי היא על ידי יצירת חניכות קוגניטיבית. זה כולל "פיתוח תפיסות באמצעות פעילות אותנטית מתמשכת שתומכת בלמידה במרחב הרלוונטי בכך שמאפשרת לתלמידים לרכוש, לפתח ולהשתמש בכלים קוגניטיביים במרחב האותנטי" (בראון, קולינס ודוגוויד, 1989). זאת אומרת, הלומד עובד עם מומחה מוכשר שמדריך את תהליך הלמידה. כפי שהבונים טוענים, מערכת היחסים עם המומחה היא מרכיב חשוב בתהליך הלמידה (רוגוף, 1990). חונכות קוגניטיבית, היא הוראה הממקמת את הלומדים בסיטואציות אותנטיות של למידה ובדרכי הערכה העולות בקנה אחד עם תכנית זו . שלבים בתהליך (חונכות קוגניטיבית): הדגמה. אימון. התרחקות. תמיכה .

בתיאוריית הזרימה המפורסמת של Mihaly Csikszentmihalyi, שפותחה בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה. הוא מתאר את מצב הזרימה כתחושה של ריכוז והתמקדות בעשייה מסוימת שמסבה הנאה מרובה לאדם החש אותה. מהי חווית הזרימה? לפי הפסיכולוג הקוגניטיבי צ'יקסנטמיהאי (Mihaly Csikszentmihalyi) זרימה היא מצב מנטלי של עשייה, בו אדם שקוע כולו בעשייה ומרגיש ממוקד ואנרגטי. זהו מצב שבו אנו חשים שתודעתנו והחוויה מאוחדים לישות אחת. דוגמאות לחוויות זרימה הן חוויות כמו קריאת ספר, משחק, או שיחה שאנו שקועים וממוקדים בהן ושום דבר לא מסיח את דעתנו. בסקירה גם ביבליוגרפיה על יישום תיאוריית הFLOW בלמידה מתוקשבת.

ישראל שפלר (88), פרופ' אמריטוס לפילוסופיה של המדע והחינוך באוניברסיטת הרווארד, הוא אולי אחרון הפילוסופים הגדולים של החינוך, שריד לימים שבהם הפילוסופיה האנליטית הובילה את השיח החינוכי. שפלר כתב ספרים רבים בתחום הפילוסופיה של המדע והחינוך. לעברית תורגם ספרו "תנאי הידיעה: מבוא לתורת ההכרה והפילוסופיה של החינוך", ועתה "שאלה של חינוך". "שאלה של חינוך" הוא אסופת מאמרים, שמקצתם עוסקים בהיבטים שונים של החינוך ובעניינים נוספים, ומקצתם ברשמים אישיים של המחבר על אנשים ואירועים שהשפיעו על התפתחותו ( יורם הרפז).

המאמר הוא סקירת ספרות בנושא גבולות ולמידה דיאלוגית והקשר ביניהם בתחומים שונים. גוף המחקר על חציית גבולות ומושאי גבולות הניע את הכותבים לבחון למידה בין ולאורך עולמות חברתיים שונים וכך להרחיב את המחקר החינוכי אל מעבר לספרות המציגה הבנה של למידה המעוגנת ברעיון של דיאלוגיות בין זוויות ופרקטיקות שונות מבלי לרמוז או לשאוף להומוגניות. מטרת הסוקרים הייתה להשיג תובנות מעמיקות יותר לאור שתי שאלות: 1) מהו האופי/הטבע של גבולות? ו-2) אילו מנגנונים של למידה דיאלוגית מתרחשים בגבולות ( Akkerman, S.F., & Bakker, A) .

מודל הלמידה המאוחד (ULM; Unified Learning Model) מהווה תיאוריה מקיפה המאפשרת מחקר שיטתי של תהליך הלמידה, על האספקטים הרבים והמגוונים שהוא טומן בחובו. בהתבסס על מודל זה, המאמר הנוכחי בוחן את התפיסה הרווחת כי הלמידה בבית הספר איננה משימה קלה. לפי מודל זה, הקצאת זיכרון עבודה לעיתים תכופות דורשת מאמץ, וכל עמל עשוי להצטייר כמטלה קשה ומסובכת. במאמר זה עורך הכותב ניתוח של הלמידה בבית הספר, בהתמקדו בלמידת מדעים. המסקנות על פי מודל הלמידה מאוחד מראות כי למידה בתחומי המדעים בביה"ס טומנת בחובה התמודדות קוגניטיבית לא קלה לתלמיד.

במאמר זה של ד"ר אמנון כרמל מוצגת חלופה לארגון הידע הקיים בבית הספר. ארגון הידע הקיים מבוסס על "מקצועות בית ספריים", וכאן מוצעת מסגרת חדשה לארגון התכנים הנלמדים המכונה "דיסציפלינה פדגוגית". חלקו הראשון של המאמר מציג בקצרה את עיקרי התאוריה של ארגון הידע שפותחו על ידי המחבר במאמרים קודמים. בחלק השני נחשפות שתי דיכוטומיות אופייניות שמשתקות את הדיון החינוכי בשאלת ארגון הידע הראוי. הראשונה היא זו שבין ייצור של ידע חדש לבין הפצה של ידע קיים; השנייה היא זו שבין גישה דיסציפלינרית לבין גישה אינטגרטיבית. טענה מרכזית במאמר היא שהדיסציפלינה הפדגוגית היא חלופה שמצליחה להתגבר על דיכוטומיות אלה. שאר חלקי המאמר מוקדשים להצגה שיטתית של הדיסציפלינה הפדגוגית, לתיאור השלכותיה המעשיות ולדיון ביתרונותיה על פני אפשרויות אחרות שמוצעות בשיח החינוכי ( אמנון כרמון).

סקירת ביקורת של ד"ר אריה קיזל אודות ספרו של פרופסור ישעיהו תדמור, חינוך כחוויה קיומית (2007). הספר הוא מסע חיפוש אחר תשובה לשאלה המרכזית – מהו החינוך הראוי במציאות הנוכחית בכלל ובמצב הישראלי בפרט. הספר הוא דין וחשבון נוקב עם התפיסה המציבה את הילד במרכז ומתנגד גם לספיחיה, לשיטותיה ולאידיאולוגיה העומדת בבסיסה. הוא מציב אלטרנטיבה ביקורתית וראויה המחזירה את ההומאניזם למרכז העיסוק החינוכי ובמיוחד את המורה העוסק בעצמו כמחנך וכאדם, בדיאלוג עם התלמיד ובקיום של שניהם כקודם למהותם. פרופסור תדמור מבסס את הספר על ספרות מחקרית והגותית עשירה ביותר. מקום מרכזי מוקדש לוויליאם ג'יימס, למרטין בובר, לעמנואל לוינס, לפאולו פריירה, ליוסף שכטר, לויקטור פרנקל, לפרידריך ניטשה ולסרן קירקגור.

בעשור האחרון מייחס המחקר החינוכי חשיבות רבה יותר ללמידת עמיתים וההשלכות של למידת עמיתים כלמידה מתווכחת יעילה וכאמצעי לשיפור הישגים בביה"ס. המאמר הנוכחי מנסה לגבש ולהבנות את הידע המחקרי והמושגי על למידת עמיתים או השפעות עמיתים בלמידה מתוך תיאוריות בתחומי מדעי החברה, עם דגש על תחומי התיאוריות הכלכליות דווקא. כמו כן , נעשה ניסיון למזג את התפיסות מתחומי הסוציולוגיה והכלכלה לידי תפיסה משולבת של למידת עמיתים והשלכותיה. לאור הבניית התיאוריות השונות המסבירות את השלכות ויעילות למידת העמיתים מגבש כותב המאמר תפיסה תיאורטית מוכללת ללמידת עמיתים בשם group-based contagion.

ספרו החדש של Ivor F. Goodson שיצא לאור ב2010 מעורר עניין רב באוניברסיטאות ובמכללות בעולם. תוך התבססות על פרויקט התיעוד המרתק Learning Lives מנסה הספר לגבש תיאוריית למידה חדשה השואבת את מקורותיה משילוב נרטיבים בלמידה. הספר מבסס את תפקיד הנרטיבים בלמידה של אנשים לאורך החיים תוך ניסיון להבין את המשמעויות של הנרטיבים ללמידה המתמשכת של אנשים. נרטיבים המשתלבים כסיפורי חיים יכולים להתוות את מהות ההבנה של אנשים טוען Ivor F. Goodson בספרו המרתק. מרבית האנשים יוצרים תובנות בלמידה מחקר מקרים וסיפורי חיים המאפשרים להם להבין טוב יותר תהליכים ביחס לעולם ובתחומי הדעת השונים. המחבר סבור כי לנרטיבים צריך להיות גם השפעה מעצבת על תוכניות לימודים בבתי ספר ולא רק בלמידה מתמשכת .