למרות העובדה שלקרנות פילנתרופיות גדולות דוגמת קרן ביל ומלינדה גייטס (Bill and Melinda Gates Foundation) יש תפקיד משמעותי הולך וגובר בחינוך הציבורי, רב הנסתר על הגלוי לגבי האופן שבו הפילנתרופיה משפיעה על המדיניות והפוליטיקה בחינוך הציבורי. בהקשר של אחריותיות ורפורמות מבוססות-סטנדרטים, קרנות כספיות ( קרנות תורמות) . בארה"ב הופכות לנראות וחזקות יותר בתמיכת המדיניות של החינוך הציבורי. הענקת המענק שלהן הופכת לממוקדת יותר ומכוונת אל מחוזות בית-ספריים אשר מאפייניהם הפוליטיים מקדמים השפעה גדולה יותר של קרנות, בייחוד לטווח הקצר ( Liang, G.) .

לדעת זיגמונט באומן, מגדולי הסוציולוגים של ימינו, החינוך חייב להפוך ל"טיל חכם" שמתוּכנת לחפש לעצמו מטרות משלו בהתאם לשינוי המהיר והמתמיד בסביבתו", להתאים את עצמו לחברה נזילה וגם לחנך נגדה. ריאיון. המושג המטפורי הידוע ביותר של באומן (כתיבתו עתירת מטפורות. אפשר אולי לדבר על "הפואטיקה הסוציולוגית של באומן") הוא "מודרניות נזילה". מה שמאפיין את המודרניות של ימינו, בהבדל מהמודרניות שקדמה לנו, היא התמוססות של מוסדות חברתיים וייחוס ערך להתמוססות הזאת ( יורם הרפז) . .

סקירת ביקורת אודות ספרו החדש של פרופסור נמרוד אלוני המגיש לנו מבוא נוסף לחינוך הומניסטי – מלומד, רהוט ונגיש. המבוא עשוי משישה פרקים־מאמרים שעניינם חינוך לחיים משמעותיים, תרבות גבוהה, חינוך מוסרי, חינוך לאזרחות, מורים טובים וחינוך הומניסטי הלכה למעשה. אלוני הוא הפרזנטור של החינוך ההומניסטי בארץ ואלמלא קולו החזק והצלול, אנשי חינוך ואנשים אחרים היו סבורים שהחינוך הקיים, המכשיר את התלמידים לחברה יצרנית וצרכנית, הוא האפשרות היחידה. עם זאת כיוון שהספר אינו המבוא הראשון לחינוך הומניסטי של אלוני, היה אפשר לצפות שיתמודד עם השאלות הגדולות שבגינן נחלש ונעכר קולו של החינוך ההומניסטי.

הספר "מאבקים בינלאומיים לחינוך דמוקרטי ביקורתי" חושף את האתגרים החינוכיים העומדים בפני קבוצות שוליים בהקשר של מדינות שונות. מדינות מפותחות, כמו ארצות הברית, ישראל וקוריאה, ומדינות פחות מפותחות, כמו סין, הודו וברזיל, מתוארות כולן כבלתי מושלמות במרדף שלהן אחר חינוך שוויוני; יחד עם זאת, כולן הוצגו כבעלות פוטנציאל לשיפור. בניתוח בתי ספר יסודיים ותיכוניים כמו גם מוסדות של השכלה גבוהה, ספר זה מספק הצצה על האופן שבו סדר היום הנאו-ליברלי השפיע על הדרך שבה מדינות חושבות על חינוך. בעיקר, הוא מדגיש כיצד חלקן נלחמות לשיפור האפשרויות החינוכיות המוצעות לאלו הנמצאים בשוליים כך שהן נמצאות בעמדה טובה יותר כדי להצדיק את עצמן. כל פרק מספר סיפור משכנע אודות הבעיות העומדות בפני יחידים ומוסדות המחפשים לספק חינוך דמוקרטי לאלו שאחרת היו עלולים להתעלם מהם או שלא לקבל יחס ראוי בבתי ספר מסורתיים ( Pinkney, A).

ראובן כהנא הוא האב המייסד של תאוריית החינוך הלא פורמלי בישראל, וכיוון שמדינת ישראל היא תוצר של תנועות נוער – מסגרות של חינוך לא פורמלי – יש לחינוך הלא פורמלי ולתאורטיקן שלו חשיבות רבה. קוד החינוך הלא פורמלי עשוי, לפי כהנא, מהיסודות האלה: וולונטריזם (הצטרפות והסתלקות חופשיות), רב־ממדיות (פעילויות מגוונות), סימטריה (יחסי גומלין שוויוניים), דואליזם (קיום בו־זמני של מגמות שונות), מורטוריום (דחייה זמנית של מחויבויות), מודולריות (הבניה אקלקטית של פעילויות), אינסטרומנטליות הפגנתית ויצרנית (פעילויות הפגנתיות ויצרניות להשגת תוצאות בעתיד) וסימבוליזם פרגמטי (ייחוס משמעות סמלית לעשייה או עשייה סמלית). החלק העיקרי של המאמרים מנסה לשכלל את הקוד הזה וליישם אותו על תופעות חינוכיות וחברתיות מגוונות ( תמר רפופורט ואהוביה כהנא (עורכים),

הספר מתאר בצורה מעמיקה את הגישה ההתפתחותית לחינוך גילאי 3-8 כפי שגובשה ופותחה בהולנד על בסיס התיאוריה התרבותית-חברתית של ויגוצקי על ההתפתחות האנושית. מטרת הספר היא להבהיר את התפיסות והמושגים המרכיבים גישה התפתחותית זו וחשיבותה בשכבת הגיל שבין 3 ל8 שנים ודרכי היישום בגילאי הגן וכיתות היסוד של בתי הספר היסודיים., כפי שיושמו במערכת החינוך בהולנד בגילאי הגן וכיתות היסוד של ביה"ס היסודי. הספר מהווה אסופת מאמרים חשובה על תהליכי סוציאליזציה ולמידת עמיתים בבית ספר גם מעבר ליישום של מערכת החינוך ההולנדית ( עורך : Bert van Oers ) .