מתוך מטרה לבחון יתרונות, תחושות וקשיים של האצה חינוכית, 26 תלמידי כיתות ו'-ח' מקנדה, שעברו תהליך האצה, מילאו שאלונים, עברו מבחנים והשתתפו בשני ראיונות עומק. לצד היתרונות הרבים של ההאצה החינוכית, כמו הישגיות אקדמית ופיתוח חוסן מנטלי, משתתפי המחקר דיווחו על דחייה חברתית וקשיי התאקלמות.

כאשר הצרכים המיוחדים של ילדים בעלי לקויות למידה אינם נענים, הדבר יכול להוביל לפיגור בלימודים ולבעיות פסיכו-סוציאליות קשורות. לכן, זיהוי מוקדם מצד המורים הוא חיוני. חשוב, אם כן, להעריך את העמדות של מורים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה. המטרה של המחקר הנוכחי היא להעריך את העמדה של מורי בתי ספר יסודיים כלפי ילדים בעלי לקויות למידה באמצעות סולם "עמדות מורים לגבי לקויות למידה" (Teachers' Attitude about Learning Disabilities sclae). במחקר השתתפו 200 מורי בתי ספר יסודיים מ-16 בתי ספר בדרום בנגלור (Shari, Moothedath; Vranda, Mysore Narasimha, 2016).

בתל אביב פועלים ארבעה מרכזים טיפוליים תחת הגג של העירייה ומשרד החינוך: מרכז אביבית, שמשרת את צפון העיר; מרכז אביב שמשרת את דרום העיר; ומרכז רימון ומרכז הירש, שפועלים ביפו. מטרת המרכזים הטיפוליים היא לתת מענה לילדים הלומדים במסגרת חינוכית רגילה ונתקלים בקשיים שונים, בעיקר כדי להכין אותם למעבר לכיתה א'. למרכזים מתקבלים ילדים הזקוקים לחיזוק בתחומים שונים – למשל בתחום החברתי, או לטיפול בריפוי בעיסוק, בקלינאות תקשורת וכדומה (לימור דומב).

במסגרת בימת הדיון בביטאון זה התפרסם 'קול קורא' המזמין לדיון בנושא: ״סטודנטים עם ליקויי למידה כמורים וכמחנכים לעתיד.״ בימה זו מאפשרת לנו כאנשי חינוך להעלות מחשבות ולעסוק בסוגיות הקשורות להשפעת הלקות על תפקודו המקצועי של המורה לעתיד וגם לבחון את תפיסתנו החינוכית בהקשר זה. אנו, קבוצה של מורי מורים בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית בית ברל, בחרנו לדון בסוגיית הכניסה להוראה של מורים עם ליקויי למידה דרך ה'קול קורא' שהתפרסם בביטאון זה ולנתח את האופן שבו ניסחו אותו מחבריו. נקודת המוצא לדיון היא שהטקסט במודעה משקף עמדות ותפיסות שכיחות בקרב העוסקים בהכשרה להוראה וגם בציבור הרחב. מצאנו כאן הזדמנות להביע את עמדתנו על השיח המתנהל בציבור סביב נושא חשוב זה. את עמדותינו נציג על פי הסעיפים השונים כפי שמופיעים ב'קול קורא' (גלעדה אבישר, מרים בן-יהודה, אורית גילור, ריבה מנדל, פנינה שביט).

אחת הדרכים שתורמות להשתלבות עצמאית של ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה עוברת דרך רכישת השכלה גבוהה. אורית דהן, יעל מלצר וגיא פינקלשטיין טוענים במאמרם, שסטודנטים שיש להם ליקויי למידה הרוכשים השכלה גבוהה מצליחים לצאת מעולם העבודות המזדמנות או מאבטלה ולהשתלב היטב בעולם התעסוקה. יונה לייזר מוסיף ואומר ש"סטודנטים עם לקויות מצטרפים למערכת בגלל מניעים אישיים – רצון בעצמאות כלכלית ובהגדלת הסיכוי למציאת תעסוקה, רצון בהכנסה גבוהה יותר ובביטחון כלכלי ושאיפה לאיכות חיים טוב יותר ( שונית רייטר, יונה לייזר, גלעדה אבישר ) .

שונות קיימת בכל כיתה ובכל קבוצה אנושית . השונות איננה רק נתון שיש להכיר בו, אלא גם להוקיר אותו . תלמידים משולבים אינם גורמים לשונות בכיתה רגילה, הם רק חושפים אותה . השונות מחייבת הוראה אחרת . מסקנה: מורים בכיתות רגילות צריכים לעבור להוראה מותאמת־משלבת־מכילה. במאמר זה ד"ר אורית גילור רוצה להציע כמה איכויות מנחות להוראה לכיתה משלבת, כמו גם לכיתה רגילה. הוראה משלבת, הוראה המבוססת על ההכרה בשונוּת של התלמידים, טובה לכל כיתה. בכל כיתה התלמידים שונים זה מזה ( אורית גילור).

זהו הספר השני בסדרה העוסקת בסוגיות שונות בהקשר לשילובם של תלמידים עם מוגבלויות בבית הספר ובחברה. בספר הנוכחי הביאו העורכים בנוסף גם את קולם של ההורים ומאמר על אודות המענה החינוכי לתלמידים אלה בחברה הערבית בישראל (מאמר ראשון בעברית בנושא זה) .הספר השני בסדרה מרחיב את היריעה . מוצגות בספר כמה וכמה סוגיות הקשורות בשילוב בהקשר לתכניות "הכשרה לחיים" במסגרות החינוך הלא-פורמאלי, שילוב בחברה הערבית , התמודדות המשפחה עם שילוב וחייהם של לומדים עם מוגבלויות במוסדות השכלה גבוהה. בנוסף, מוצג בספר הנושא של הערכת בתי ספר משלבים לצד היכרות מעמיקה עם בעלי תפקידים בבית הספר- היועץ החינוכי והמנהל ( גלעדה אבישר , יונה לייזר, שונית רייטר).

מחקר זה בדק את הקשר בין תחושת המסוגלות העצמית לבין רמת האמפטיה והעמדות כלפי התלמידים המשולבים בקרב מורים משלבים בחינוך הרגיל. המחקר נערך כשלב מקדים להשתלמות שעסקה בעולמו הרגשי של המורה המשלב והייתה מכוונת להגברת תחושת המסוגלות העצמית הרגשית בקרב מורים. תוצאות המחקר הצביעו על קשר חיובי בין תחושת מסוגלות ואמפטיה. תואר אקדמי נמצא כמחזק אמפטיה, ואילו גיל וותק נמצאו כמחזקים את תחושת המסוגלות העצמית. השכלה אקדמית, הכשרה לעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ודירוג בית-ספרי תרמו לעמדות חיוביות יותר כלפי ילדים משולבים. ממצאים אלו מחדדים את הצורך להגביר את תחושת המסוגלות של מורים כדי שיוכלו לתת מענה רגשי מותאם , מתוך עמדה אמפטית , לילדים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים בכיתה הרגילה (מירב חן ).

כל כיתת לימוד היא כיתה הטרוגנית. יש הבדלים התנהגותיים, קוגניטיביים וחברתיים בין ילד לילד והמורה צריכה להתמודד עם השונות הזאת כל יום. כיתת השילוב היא מיוחדת בזה שהיא כיתה רגילה, בה לומדים ילדים "רגילים", אבל היא קולטת ומשלבת בתוכה גם ילדים שאותרו כבעלי צריכים מיוחדים. עבור ציבור המורים התוצאות של שילוב הן הצורך להתמודד עם כיתה הטרוגנית במלוא מובן המילה. בכיתת השילוב עובדות שתי מורות: מורה עם הכשרה בחינוך הרגיל ומורה עם הכשרה בחינוך המיוחד. לעיתים קרובות מורים בעלי הכשרה בחינוך הרגיל נתקלים בקשיים לא מעטים כאשר הם צריכים לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ברחבי הארץ פועלות כיתות כאלה עם משאבים כספיים ואחרים של החנ"מ. הכיתות הללו פועלות בתוך בתי-ספר רגילים, ובכך מאפשרות מודלים שונים של שילוב הילדים של החינוך המיוחד עם הילדים "הרגילים" של ביה"ס.

בית-ספר אילנות פיתח לאורך השנים גישה ייחודית לשילוב אוכלוסיות תלמידים המוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים. לפי גישה זו תקופת שהותו של התלמיד בבית-ספר אילנות היא הכנה להמשך חיים חברתיים, נורמטיביים ככל שניתן. לשם כך הוא מאורגן כמסגרת הנותנת מענה המשלב מיקוד פרטני ומיקוד קבוצתי לכלל התלמידים, מכיתה א' ועד כיתה ט'. גולת הכותרת של התכנית הם מסלולי הצלחה הנבנים לכלל התלמידים כבר בכיתה א'. מסלולי ההצלחה מבוססים על חוזקות התלמידים, אך תכליתם ארוכת טווח: לנתב את המשאבים המושקעים בתלמידים להצלחה הנראית ממשית באופק. תקופת חינוכם בביה"ס הינה אימון לחיים כבוגרים בחברה. מושם דגש על חוזקות היכולות לנבא הצלחה בחיים משמעותיים כבוגרים והשתלבות מיטבית במסגרות המשך.