המאמר עורך סקירה במבט-על של שלושת הזרמים הנפוצים ביותר במסגרת החינוך האלטרנטיבי בארץ: חינוך דמוקרטי, חינוך ולדורף וחינוך בגישת מונטסורי. מטרתו להציג לקורא תמונה רחבה ככל האפשר של קווי הדמיון והשוני בשלוש גישות חינוכיות אלו. מטרה נוספת היא להציג בפני הורים, מחנכים ומעצבי מדיניות מידע על אודות הגישות השונות כדי שיוכלו לבחון אותן ולהעריכן כראוי.

החינוך הפרוגרסיבי הוא במידה רבה תגובה לחינוך השמרני שהיה נהוג עד לתום מלחמת העולם הראשונה. מאפייניו של חינוך שמרני זה כללו משטר למידה קפדני, סדר, מאמץ, שקט, ציות, דיוק, קפדנות, משמעת, הוראה מונוטונית, תרגול, דקלום חסר משמעות ושינון. בתי הספר השמרנים היו נטולי חדווה והציעו מסגרת קודרת לילדים, בעלת סגנון הוראה פורמלי, נטולת מימד אישי ביחסו של המורה לתלמידיו; אלה נדרשו לדקלם טקסטים בלי יכולת להבין מה שאמרו. המורים בבתי הספר השמרנים ציפו לאחידות בהתנהגותם ובתוצריהם של התלמידים ולא עשו מאמץ לעורר את התעניינות בחומר.

ענבר אופק, חלוצת שיטת מונטסורי בישראל, מסבירה איך זה עובד. .שיטת החינוך מונטסורי, הקרויה על שמה של ממציאת השיטה מריה מונטסורי, מבוססת על תצפיות ומחקרים שעשתה מונטסורי על ילדים, ולפיהם טבעו הפנימי של הילד יוביל אותו להתפתחות מושלמת. "כל הילדים נולדים עם סקרנות", מסבירה ענבר אופק ( אור סופר) .

מריה מונטסורי מיפתה את הנטיות והמאפיינים הטבעיים של הילד כפי שצפתה בהם: סקרנות וחקר; יצירתיות; צורך בעצמאות; תקשורת וקשר חברתי; סדר וארגון; שימוש בדמיון; מעבר הדרגתי מהמוחשי למופשט; צורך בעבודה, תנועה ושינוי; חזרתיות ושימוש בניסיון; דיוק ושליטה עצמית; בקרה עצמית ואחריות; צורך במיצוי פוטנציאל. לפי השקפתה, תכונות טבעיות אלו טמונות בכל ילד, אך הן משתנות בעוצמתן בין ילד לילד, ומקצתן חזקות יותר בתקופות התפתחות שונות. נטיות אלו הן המדריך הפנימי של הילד, והן דוחפות אותו ב"עבודת ההתפתחות" שלו.

ישנה נטייה לבלבל פעמים רבות בין שתי פילוסופיות החינוך: שיטת מונטסורי והשיטה האנטרופוסופית. לכן נכתב לאחרונה מאמר מאמר מקיף המנתח וסוקר את ההבדלים בין שתי השיטות: מונטסורי ושטיינר. מאמר זה פורסם במקור באנגלית במגזין האוסטרלי לענייני חינוך Sydney’s Child. (רונית לסטר)