-
סיכום
החינוך בנושא השואה בישראל הוא חובה לתלמידים מהגן ועד לתיכון, לפי תכניות חינוכיות מותאמות גיל. ההוראה בנושא השואה בכיתה מורכבת והמורים מודאגים לא פעם מהדילמות הקשות שעולות, הן דידקטיות והן פסיכולוגיות. מאחר שהשואה אינה חלק מהווייתם העכשווית של התלמידים, ייתכן שיהיה להם קשה להבין את האירועים, השיקולים וההתנהגויות של יהודים בתקופה זו
-
תקציר
במהלך המאה ה-20, בעיקר בעקבות השואה, הפך מעשה העדות למרכיב מרכזי בגיבושם של הזיכרון הקולקטיבי ושל האחריות המוסרית לזיכרון זה. ספר זה דן באותה הזעקה שהזכיר אפלפלד בציטוט לעיל. במרכזו דיון בטיבה של העדות הפואטית, השונה באופיה מעדויות אחרות. כפל פנים חבוי בעדות זו, המאפשר לה לבטא את רגע השבירה, ובה בעת להבנות את השפה השבורה ולכונן באמצעותה מציאות חדשה. העדות הפואטית יכולה להכיל את מה שלא ייאמן ואת מה שאינו ניתן לייצוג, לגעת בחומר הרוטט של החוויה האסונית ולדבר אותו. הספר עוסק בסוגיות של ייצוג הטראומה בשפה הפואטית ובאסטרטגיות פואטיות שונות שמתוכן מבצבצים מבנים שונים של מגנונים נפשיים, ודן בהרחבה בטקסטים של שלושה יוצרים: אהרן אפלפלד, ק. צטניק ופרימו לוי. בכל אחד מהפרקים נבחן הסגנון הייחודי של הכותב וכן אסטרטגיות ההגנה הטקסטואליות-פואטיות שלו.
-
סיכום
מתמחים להוראת מדעי החברה בחינוך על-יסודי בארה"ב מודים שהידע שלהם על השואה מסתמך בעיקר על הפקות קולנוע הוליוודיות. מערכי שיעור רבים נוטים להתמקד בקורבנות השואה ובמעלותיהם של חסידי אומות העולם, במקום לחשוף את רשת משתפי הפעולה, הפאסיביות של העומדים מנגד, בנאליות הרוע של הרוצחים ושורשי תופעת האנטישמיות. כדי לחבר בין השואה לבין אירועים היסטוריים או אקטואליים גיבשו המשתתפים רשימה שכוללת את המהפכה האמריקאית, התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, מחאת ההמנון האמריקאי ועוד.
-
סיכום
האנתרופולוג ד"ר עידן ירון ליווה בשנים האחרונות שבעה מסעות תלמידים לפולין, וסיכם את תובנותיו לגביהם בספר "מסעות בני נוער לאתרי המוות בפולין". לדבריו, המסעות מתאפיינים במסרים חד-משמעיים, פעמים רבות לאומניים ומתקרבנים; בסדר יום נוקשה מדי ובמניפולציות רגשיות עזות. הוא מוסיף כי ב–2018 יצאו כ–40 אלף תלמידים למסעות לפולין, בהשוואה ל–31 עד 32 אלף בחמש השנים הקודמות.
-
תקציר
המסעות לפולין נחשבים לאחת הדרכים המרכזיות והאפקטיביות ביותר להנחיל לתלמידים את זכר השואה. לצד ההכרה בחשיבותם, כותבת הפסיכולוגית החברתית והמרצה לחינוך יהודי, ד"ר גליה גלזנר חלד, כי מאחר שהציונות אינה אך ורק נחלת העבר, משימתה של מערכת החינוך כיום היא עיצוב פני החברה הישראלית והתמודדות עם האתגרים הקשים שלפתחה.
-
תקציר
אחרי אושוויץ, כתיבת שירים היא מעשה ברברי, טען ההוגה היהודי-גרמני תיאודור אדורנו. בפרפרזה ניתן אולי לומר כי אחרי אושוויץ, הוראת היסטוריה היא מעשה קשה ביותר, שבמידה רבה נועד לכישלון, ודאי בישראל אשר בראשית שנותיה הדחיקה את השואה ולעתים אף התנכרה לסיפוריהם של הניצולים. מאז משפט אייכמן בראשית שנות השישים השתנתה הגישה, וכיום הוראת השואה בישראל נשענת במידה רבה על סיפורי ניצולים, באופן שהופך את הלומדים למעין עדים בעצמם; גישה זו מודגמת במובהק בטיולים למחנות ההשמדה בפולין, שם מאזינים התלמידים לסיפורי הניצולים באתרים שבהם התרחשו הזוועות.
-
סיכום
מאמר זה שואל את השאלה אם גרמניה עשתה כברת דרך בשינוי דפוסי התרבות ובמיוחד בדפוסי גידול הילדים. באופן ספציפי, המאמר מברר אם ניתן להבחין בימינו בפדגוגיה השחורה, שאפיינה את ההורות הגרמנית במאה הקודמת בעיקר ושמשקפת יחס של אלימות הורית, היררכיה נוקשה בין הורים לילדיהם וצייתנות עיוורת של הילדים לסמכות הוריהם. באמצעות בחינת תפיסותיהם של ישראלים בני דור שני ושלישי החיים בגרמניה המבוטאות בראיונות עומק ובשאלונים איכותניים, מבקשים החוקרים להתבונן ביחסים בין הורים, גננות וילדים ולנתחן ברמה של קודים תרבותיים מושרשים. הם מבקשים גם לבדוק אם תפיסות אלה נסמכות רק על טראומה תרבותית ישראלית (יאיר, 2011) או שהן משקפות את תמונת המציאות כפי שהיא. ניתוח זה מאפשר לדון בשאלה הרחבה יותר אם תרבות משמרת ומשחזרת את עצמה וכיצד על אף הרצון של חבריה לחולל שינוי.
-
מאמר מלא
בניגוד אולי למקובל לחשוב, לא רק חרדים וערבים מסרבים לעמוד בצפירה בטקסי יום הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל – ויש גם יהודים חילונים הנוהגים כך. לטענתם, מערכת החינוך משתמשת בזכר השואה לייצר אזרחים צייתנים ולטפח בהם מיליטריזם חסר גבולות. העמידה בצפירה נראית להם כחלק מאינדוקטרינציה לאומנית קיטשית. במאמר זה טוען הכותב כי השבעה וטקסים דומים לה בתרבויות רבות אחרות הם דרך ממוסדת להפוך אובדן פרטי לאובדן ציבורי. השבט נוטל חלק בצערו של היחיד, ובכך נוטל משהו מכאבו. זוהי ההצדקה העיקרית לקיומם של ימי זיכרון, כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפי המאמר, דווקא על מי שמקדש את הסולידריות בין בני האדם לעמוד בצפירה ובכך לבטא את השתתפותו בצערם של בני המשפחות השכולות.
-
תקציר
יאנוש קורצ'אק דחה את ההצעות שקיבל מחברים לבריחה מהגטו ובחר להישאר עם חניכיו ועם חברי הצוות של בית היתומים היהודי שניהל מ-1912 ונרצח באושוויץ. מפעלו החינוכי לא נפל מגבורתו ומעמידתו המוסרית. הוא הקים וניהל שתי פנימיות ליתומים והצליח לאפשר לילדים מבתים לא מתפקדים לעבור תהליכים חינוכיים משמעותיים של צמיחה ושיפור עצמי.לדברי מחבר המאמר, תמצית מפעלו החינוכי של קורצ'אק היא הומניזציה של העולם: הפיכת העולם והאדם לטובים יותר.
שואה
מיון:
נמצאו 9 פריטים
פריטים מ- 1 ל-9
שימו לב!
ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על
הכפתור בצד ימין