המועצה להשכלה גבוהה אישרה רפורמה בלימודי ההוראה, ואלה עיקריה: 1. קיצור משך הלימודים לתואר ראשון מארבע לשלוש שנים. 2. בחינת המועמדים להוראה בהתאם ליכולות התנהגותיות ורגשיות ולא רק לפי הישגיהם הלימודיים. 3. מתן דגש גדול יותר לעבודה מעשית. 4. הגדלת מספר שעות ההתנסות המעשית של מורות וגננות מ-15-9 במשך התואר למינימום של 18. 5. יישום המתווה באוניברסיטאות ובמכללות לחינוך אמור להימשך שלוש שנים. 6. יצירת מסלול הכשרה להוראה ישיר לתואר שני, שיימשך חמש שנים. 7. מתן דגש על יזמות וחדשנות טכנולוגיים של סביבות למידה. 8. עדכון תוכנית הליבה

רובן הגדול של תכניות הרפורמה בהכשרה, במדיניות ובפרקטיקות של מורים מתחילים, מציבות את המורים עצמם ואת מורי המורים כאובייקטים של שינוי ולא כסוכניו. מאמר זה מתמקד במורי מורים כמתקנים (רפורמטורים) באמצעות ניתוח שלוש גישות מתחרות לרפורמה, שנהגו, פותחו וקודמו על ידי מורי המורים עצמם: רפורמה יזמית (מורי מורים כרפורמטורים יזמים), רפורמה ניהולית (מורי מורים כרפורמטורים מנהלים) ורפורמה דמוקרטית (מורי מורים כרפורמטורים דמוקרטיים).

כאשר הגלובליזציה מתעצמת וכלכלות נאבקות לטפל ב"צנע", רפורמות חינוכיות ממשיכות באין מפריע. במקרה של הכשרת מורים ראשונית, המטוטלת נעה בין פרקטיקה לבין מחקר עם דגש הולך וגדל על מומחיותם של מורי מורים. השיח הבין-לאומי לגבי הכשרת מורים ראשונית מספק הֶקשר חשוב עבור מדיניות ורפורמות איריות נוכחיות. על רקע זה, הממצאים של מחקר שיטתי לגבי היכולות המחקריות והפעילויות של סגלי ההוראה בתכניות הכשרת מורים ראשונית מנותחים ונידונים בצורה ביקורתית (Gleeson, Jim; Sugrue, Ciaran; O'Flaherty, Joanne, 2017).

הכשרת המורים בארה"ב מורכבת הן מתומכים הן ממבקרים של המערכת הנוכחית של הכנת המורים. כמה מהמבקרים של הכשרת המורים מבוססת המכללה או האוניברסיטה, המתארים עצמם כ"רפורמטורים", התייחסו לתכניות לא-אוניברסיטאיות כאל "הכנת מורים 2.0" כדי להדגיש את החדשנות שהם מרגישים שתכניות אלה מייצגות. הם מרמזים על כך שהתכניות הקיימות לפני התכניות הלא-אוניברסיטאיות החדשות הללו הן תכניות להכשרת מורים 1.0, שהם תופסים כמיושנות (Kretchmar, Kerry; Zeichner, Ken, 2016).

מאמר זה טוען כי קובעי המדיניות באנגליה שואלים בצורה לא ביקורתית את המודל הפיני להכשרת מורים. הפילוסופיה הפינית והפילוסופיה האנגלית של הכשרת המורים שונות מאוד, והשאלת המודל הפיני להכשרת מורים אינה מתאימה להשקפה אודות הכשרת המורים באנגליה. לפיכך, המדיניות המושאלת הוצאה מהקשרם של הערכים הרחבים יותר והיסודות של החינוך הפיני. גישה לא שיטתית זו לרפורמה במדיניות חינוך מתעלמת מהעובדה שמדיניות חינוך ו"פרקטיקות מתקיימות בקשרים אקולוגיים האחת עם השנייה ובמערכות אקולוגיות שלמות של פרקטיקות הקשורות זו לזו". לפיכך, מדיניות מושאלת זו של הכשרת מורים אינה מובילה בהכרח לתוצאות ששורטטו בידי קובעי המדיניות ברפורמות (Chung, Jennifer, 2016).

מטרות הרפורמה בנושא מעבר המכללות האקדמיות להוראה לתקצוב ות"ת היו, בין היתר: חיזוק איכותן ושיפור פעילותן של המכללות האקדמיות להוראה כגופים ייעודיים להכשרת מורים; הבטחת התקציב הנדרש להכשרת עובדי הוראה וניצולו למטרה זו בלבד; התייעלות; פיתוח התמחויות, ובכלל זה פיתוח תחומים תומכי חינוך. רפורמה זו אמורה לשדרג את איכותה של הכשרת המורים. נמצא כי גם לאחר החתימה על הסכם העקרונות בשנת 2011 ועל הסכם המתווה בפברואר 2015 התנהל תהליך מעבר המכללות לתקצוב ות"ת ללא הובלה סדורה ומתוכננת של משרד החינוך ומל"ג-ות"ת – שני המאסדרים של תחום זה. היעדר תכנית עקרונית של המאסדרים, שבה באים לידי ביטוי הפריסה הגאוגרפית הרצויה ומספר המוסדות הרצויים לכל מגזר, וכן היעדר לוח זמנים מחייב – כל אלה עיכבו את תהליך המעבר, הביאו לידי בזבוז זמן ועלולים להביא להכשלת יישום הרפורמה (מבקר המדינה).

בשנת 2006, קיבלה המל"ג החלטה בדבר מדיניות הכשרת מורים בישראל ולפיה האוניברסיטאות והמכללות יאמצו מתווים זהים להכשרת מורים (אריאב וגרינפלד, 2008). המתווים המנחים נוצרו בהמשך לשתי ועדות המל"ג, שפעלו להציע אמות מידה משותפות ללימודי ההכשרה להוראה במכללות ובאוניברסיטאות. מאמר זה בוחן את תהליך הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה, המכשירות אקדמאים (סטודנטים בעלי תואר ראשון לפחות) להוראה בבתי הספר במכללות ובאוניברסיטאות, את מידת ההלימה שלהם לתכניות הלימודים ואת עמדות בעלי התפקידים כלפיהן. המחקר מניח, שלאוניברסיטאות מאפיינים בסיסיים, שעשויים להשפיע על יישום שונה של המתווים בהשוואה למכללות (רוני לידור, נעמי פייגין, רחל טלמור, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ).

המאמר מתמקד בשאלת התפקיד הגדל והולך של קרנות פילנתרופיות וגופים פרטיים בעיצוב מדיניות ומעשה בהכשרת מורים בארה"ב, זאת תוך הצגת מערכות ההכשרה הקיימות ככושלות ומכשילות. השאלה המרכזית: אם הנטייה ההולכת ומתחזקת להעברת האחריות על הכשרת מורים לגופים מסוג זה היא הפתרון לבעיות האמיתיות הניכרות בהכשרת מורים איכותיים. תשובת הכותבים לכך שלילית, והם פורסים במאמר את מאפייני התופעה ואת הטיעונים של מצדדיה ושל שולליה, ומציגים את עמדתם הם (Zeichner, K., & Pena-Sandoval, C).

בתי-ספר ומוסדות הכשרה אינם יכולים להכשיר מורים איכותיים כל אחד בעצמו. גם יחד הם אינם יכולים להצליח בכך מבלי לקיים ביניהם שיתופיות אמיתית המכירה במקומו של כל סוג ידע ומכבדת אותו, ומבלי להנגיש את המומחיות הקיימת בקהילות שבתי-הספר משרתים למתכשרים. נדרשת גם מחויבות רצינית של סגלי מוסדות ההכשרה לתוכניות הכשרה איכותיות זאת מבלי להזניח את פעילויות המחקר שלהם (Zeichner, K., Payne, K.A. & Brayko, K).

התכנית "מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" היא תוצר עבודתן של שתי ועדות שהקימה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה להוראה במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות לוותה במחקר. מאמר זה מתמקד בממצאי המחקר על אודות אופן הטמעת המתווים המנחים בתכניות הלימודים לתואר ראשון (.B.Ed) במכללות האקדמיות לחינוך (רוני לידור, נעמי פייגין, ברברה פרסקו, רחל טלמור, חגי קופרמינץ).

הממשלה הסינית ערכה סדרה של רפורמות בהכשרת מורים במהלך העשורים שחלפו. הרפורמות ביססו מערכת יציבה יחסית של הכשרת מורים, המסוותת על ידי תכניות לימודים ותכניות הכשרת מורים, וסיפקה למורים בפועל (in-service teachers) הזדמנויות להכשרה ולשיפור הכישורים והיכולות שלהם. אולם התהליך של הכשרת מורים לא השתנה באופן ניכר, ורוב הבעיות לא נפתרו (Jun Zhou, 2014).

המטרה העיקרית של המאמר הנוכחי היא לבחון את החידושים שבתכנית "מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" (להלן המתווים המנחים), בראי המלצות קודמות לרפורמות ולשינויים – המלצות שהציעו חברי ועדות שניסו לשפר את תהליכי הכשרת המורים בישראל. לשם כך נערך ניתוח השוואתי של דוחות, מסמכים והמלצות אשר נוסחו בוועדות למיניהן. המאמר סוקר את ההצעות ואת ההמלצות אשר עלו בדיוני הוועדות השונות, החל בוועדה שבשנת 1937 מונתה כדי לעסוק ב"חקר שאלת בתי המדרש למורים" וכלה בהחלטותיה בשנת 2007 של המועצה להשכלה גבוהה בנושא תכנית המתווים המנחים ( רוני לידור, רחל טלמור, נעמי פייגין, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ ).

הסוגיות של הכשרת מורים נמצאות תדיר על סדר היום הציבורי בארץ ובעולם, ורפורמות ושינויי מדיניות מוכרזים חדשות לבקרים. במהלך השנים הוקמו מספר ועדות חשובות, הן של משרד החינוך והן של המועצה להשכלה גבוהה, עסקו בסוגיה של עובדי הוראה והכשרתם.כל הוועדות האלה, הרפורמות והשינויים באו בעקבות תחושה ברורה של אי-שביעות רצון ממערכת החינוך, ובעיקר מכוח ההוראה והכשרתו. מחקר זה מבקש לבדוק את דרכי ההתמודדות של המכללות להכשרת עובדי הוראה עם השינויים המוחלים עליהן, וכן את האיזונים ואת הבלמים שבמערכת היחסים המתוחה שבין קובעי המדיניות למכללות (מירי לוין-רוזליס, 2012).

הכשרת המורים בנורבגיה המווסתת באופן לאומי עוברת כעת שינויים נרחבים. מאמר זה מתאר בקצרה את המסלולים השונים להכשרה עבור המורים וחלק מהעבודה הנעשית בנורבגיה לשפר את הכשרת המורים, אבל המאמר מתרכז בעיקר ברפורמה האחרונה המשמעותית יותר ( 'initial teacher training ) עבור כיתות א'-ז' וכיתות ה-י' בבתי ספר בנורבגיה. במאמר מוצגים הרקע לרפורמה זו, השינויים העיקריים שנעשו בהכשרת מורים דרך רפורמה זו וחלק מהאתגרים שנידונו. המחלוקת לגבי הכשרת מורים המוצגת במאמר זה היא הקשר בין תכנון התכניות שמכשירות את המורים לבין התכניות המאפשרות פיתוח של מיומנויות: המשמעות של יצירת האופי של הכשרת מורים ( Munthe, Elaine. Malmo, Kari-Anne Svensen. Rogne, Magne).

הגישה הננקטת במאמר זה שואבת ממחקרים היסטוריים ואתנוגרפיים שונים. הטיעון על אלכימיה מכיר בכך שלצורך הוראה בבית הספר נדרשים כלים מתרגמים: ילדים אינם מתמטיקאים או היסטוריונים. החשובים הם העקרונות המכוונים את ביצוע תוכנית הלימודים, או את הפוליטיקה של בית הספר, פוליטיקה במובן של יצירת עקרונות לגבי מה שרואים, מה שחושבים עליו ומה שעושים. לחקר הכשרת מורים והוראה יש תפקיד מכריע להפוך את הזר למוכר, להעלות שאלות לגבי מה שנתפש כמובן מאליו המתקבל כקונסנזוסיאלי וכקונבנציונלי. עד כמה שמבקשים נאמנות בהוראת תחומי הדעת בבית הספר, נבנים כלים אינטלקטואליים, נוצרים תחליפים ומשתנים מיקומים השונים מהמקור. בהישענו על מדעים וטכנולוגיה מכיר הכותב בכך שיש שתי מערכות של אמצעי תרגום: הרעיונות האינטלקטואליים והמושגים הנוצרים על דרכי חיים במחקרים במדעים מתורגמים כאן לחללים חדשים ולתיאורים של בית הספר וההוראה בו. לתהליך התרגום הכפול, כמו לאלכימיה, יש קיום רופף, מגבלות, מחויבויות ופגמים (Popkewitz, T ).

בהתבסס על ניתוח המשתמש במושג יכולת תעסוקתית((occupational competence) בהוראה ובהכשרה, בונים כותבי המאמר מערכת של דילמות העומדות בפני הכשרת המורים, וטוענים שניתוח כזה נדרש כליווי לניתוחים המוסדיים המקובלים הקיימים. הדבר משמש בידי הכותבים כלי להערכת עתיד הרפורמות בהכשרה השולטות עכשיו במדיניות ובשיח החינוכיים. המוצג במאמר זה אינו מציג תוכנית מקיפה אך עשוי לשמש משקל נגד לסיבוב האחרון של רפורמות "שינוי המשחק" המוצעים מחוץ למערכת. הדילמות שתוארו מצויות בשדה מזה זמן רב וכנראה ימשיכו להיות בו. צעדים בכיוון שהוצעו עשויים לתרום לשיפור ההכשרה וההוראה בכלל ( Sykes, G., Bird, T. & Kennedy, M ).