המאה ה-21 מרובת פנים ומגמות, מאופיינת בהתפתחות טכנולוגית מואצת, בדינמיות ובתהליכי שינוי חברתיים-כלכליים רבי-משמעות ורחבי היקף. עם זאת, בין קירות הכיתה, שלא השתנו זה עשרות שנים, בולטים פערי ידע וביצוע בין התלמידים לבין מוריהם. פערים אלו הם ממאפייניה הבולטים של התקופה הנוכחית, שבה הידע זמין ונגיש יותר מאי-פעם. פערי הידע בצד הפער הבין-דורי באים לידי ביטוי במערכת החינוך בפן הפדגוגי-דיגיטלי-טכנולוגי, בהבניית הלמידה ובשינוי ובהתאמה של מרחב הלמידה לאתגרי המחר. ניתן לטעון כי שינויים אלו מציבים אתגרים חינוכיים-פדגוגיים להתאמת מערכת החינוך ואופן ההוראה לצורכי המאה ה-21 (שמעון עמר).

המכללה האקדמית בית ברל הייתה מהראשונות שפיתחו תכניות הכשרה חלופיות לצד תכניות מסורתיות. במאמר זה מתמקדות המחברות בתיאור דגם ההכשרה המעשית של תכנית חותם. חותם היא תכנית השואפת לצמצם פערים חברתיים על ידי הכשרת צעירים איכותיים להיות מורים ומנהיגים בפריפריה החברתית והגאוגרפית במערכת החינוך בישראל. המועמדים המתקבלים לתכנית מתחייבים לשנתיים של הוראה במערכת החינוך ומתוך הנתונים שנאספו עד כה, שיעור הנשארים כמורים במערכת, מעבר לתקופת המחויבות, עומד על כ-80% (אורית אלמוג ואילנה מילשטיין).

מטרת מחקר זה, הינה, קביעת המיומנויות של פרחי הוראה במתימטיקה בפיתוח פעילויות. לימוד מתימטיקה דרך פעילויות יכול להחשב כאבן יסוד בתהליך הלמידה. משום שמטרת פעילויות הלמידה היא לוודא ולאשר שהסטודנטים פעילים גם שכלית וגם פיסית במשך תהליך הלמידה ושהם יתרמו דרך המאמצים שלהם. לכן חשוב מאד שיפותחו פעילויות המתאימות למטרה זאת ושייושמו באווירת הכיתה (Kemal ?zgen, H?seyin Alkan).

מטרתו של מאמר זה להראות כי ניתן להכשיר להוראה משמעותית ולהציע בהקשר לכך דרכים ושיטות בהשראת תובנות שייגזרו מהידע הקיים על ציורי המערות שיצר האדם הקדמון. המכשירים להוראה נדרשים לעודד לומדים שונים לחפש תשובות לשאלות הגדולות של חייהם ולהבנות את התובנות המשמעותיות להם בקצב האישי של כל אחת ואחד. כמו כן עליהם לשתף אותם בתכנון ובארגון זמן הלמידה ובבחירת פעילויות הלמידה שיסייעו להם לתת מענה לשאלות ( מיכל סדן).

תכנית ההכשרה צריכה להיות איכותית, אתגרית, משמעותית ורלוונטית לצורכי הפרט הלומד ולצורכי מערכת החינוך שאליה יצטרף בתום לימודיו. התכנית צריכה להכשיר את הלומד לעמוד בדרישות שתציב לו המערכת עת יחל בעבודתו. בוגר מערכת ההכשרה להוראה יתמודד עם אתגרים רבים וחשובים המאפיינים את עבודתו של המורה המיומן, מיד עם כניסתו לעבודה כמורה חדש. חשוב לציין שסוגיית הלמידה המשמעותית אינה זרה למכללות לחינוך, ומרביתן עוסקות בשאלה זו בהיבטים שונים של ההכשרה. עם זאת, הצבת יעד זה לכלל מערכת החינוך מזמנת גם להן אפשרות לעיין מחדש בנושא וליצור שיח אקדמי-חינוכי שבו יכולים לקחת חלק אנשי הסגל, הסטודנטים, שותפים מן השדה: מנהלי בתיי ספר, מורים מאמנים, מדריכים, מפקחים, ואנשי משרד החינוך ( נח גרינפלד).

כיצד ננחיל למתכשרים להוראה את ההבנה הזו? אחת הדרכים האפשריות היא ללמד את התכנים הללו בדרך של דיגום (modeling) המבוסס על אותם הנחות יסוד הבונות את האמון. אבל הפעם נותן האמון הוא המרצה ומקבלי האמון הם הסטודנטים. לצורך כך בנתה מחברת המאמר קורס לסטודנטים לתואר שני שנקרא "אמון, כבוד והתכוונות". הקורס התבסס ברובו על הוראת עמיתים, למידה שיתופית והערכת עמיתים. זאת כדי לתת מקום של כבוד ולשדר אמון לסטודנטים בדבר היכולת שלהם לרכוש ידע באופן עצמאי, ליכולת שלהם לשתף בידע את עמיתיהם ולהעריך באופן הגון את ההישגים שלהם. לשם כך כל סטודנט התבקש לבחור טקסט המבטא לפחות עיקרון הומניסטי אחד בחינוך או דמות של מחנך או מחנכת הומניסטים בעלי שיעור קומה וללמד את הטקסט הנבחר בכיתתו, באופן יצירתי, ( אפרת קס).

המחקר מציג ממצאי הערכה של תוכנית להכשרת מורים מאמנים לעבודה עם מתכשרים להוראה – Program Clinical Faculty (PCF. נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בתחושת המסוגלות של המורים המאמנים שהשתתפו בתוכנית בהתייחס לתפקידי המאמן: תצפית אפקטיבית והערכה מסכמת של מתכשרים. לא נמצאו הבדלים ביצירת יחסי אמון וקיום שיחה אפקטיבית. המאמנים שהשתתפו בתוכנית להכשרת מאמנים דירגו את עצמם גבוה בהקשר של תפיסת תפקיד המאמן ויכולת הכשרה של מתכשרים להוראה, ביכולת לקיים תצפית אפקטיבית ובהערכה מסכמת. בספרות המחקרית העוסקת בחונכות ניתן למצוא ביטויים לכך. דגם זה של הכשרה לתפקיד עשוי להוות בסיס אפקטיבי לדרך שבה מכשירים מורי כיתה להיות חונכים למתכשרים. ניתן לחזקו ע"י פיתוח רשתות מורים בתוך ובין בתי ספר ותוך קיום קשר עם שותפים ממוסדות ההכשרה ( Gareis, C.R., Grant, L.W) .

מאמר זה מדווח על הפיתוח של גישות שיתופיות לתמיכה בשימוש באינטרנט על ידי סטודנטים למדעים שסיימו את לימודיהם והם בעלי רשיון הוראה Post Graduate Certificate of Education (PGCE) , בקורסים ראשוניים להכשרת מורים initial teacher education(ITE) באנגליה. נאספו נתונים מחמישה מוסדות להשכלה גבוהה higher education institution(HEI) שעבדו בשיתוף עם בתי ספר מאמנים במשך ארבע שנים. נעשה שימוש בגישה מעורבת, הכוללת שאלונים, ראיונות מובנים, תצפיות בזמן השיעורים וחקרי מקרה. התוצאות של שלוש השנים הראשונות, זיהו מחסומים לתירגול והעלו את הצורך לפתח גישות שיתופיות נוספות ( Pete Sorensen, John Twidle & Ann Childs) .

מטרתו של המאמר היא להעמיד לדיון שתי נקודות עיקריות המאפיינות את המטען הלימודי וההתנסותי שהמתכשר להוראה צריך להיות מצויד בו: (1) העקרונות ויסודות התוכן בהכשרת המורים בתחום ההערכה; (2) הנושאים בתחום המדידה וההערכה שחשוב שיילמדו בהכשרת המורים.ביסוד המאמר שלוש הנחות בסיסיות: ההנחה האחת היא שהערכה בחינוך (ובכל תחום אחר) נועדה לייצר החלטות מבוססות וראויות בדבר הפעולות הנדרשות כדי להשיג את המטרות שנקבעו. כיוון שכך, ייעודה של ההערכה הוא לשפר (ולא "לשפד"); ההנחה השנייה היא שמורים הם שותפים מרכזיים, המהווים ציר מרכזי בתהליכי ההערכה בחינוך על היבטיה השונים; ההנחה השלישית היא שהמורים (המרצים) המכשירים מורים צריכים גם הם, ואולי בראש ובראשונה, להיות בקיאים היטב בכל התחומים והנושאים שיש להקנות לפרחי ההוראה ובתחומי המדידה וההערכה בכלל זה ( יצחק פרידמן) .