מספר המורים למדעי המחשב בחינוך הממלכתי-עברי בישראל ירד ב-42% מ-1999 ועד היום, כך מתברר מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמבוסס בעיקרו על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בחינוך הממלכתי-דתי צנח מספר המורים למחשבים ב-15.2%. המגזר היחידי שבו נרשמה עליה במספר המורים למחשבים הוא המגזר הערבי – שם נרשמה עליה של 50% בתוך עשור, כמו גם במספר המורים בכל שאר המקצועות הריאליים.

המאמר מתמקד במאפייני המחנך הישראלי הציוני כפי שהם באים לידי ביטוי בארבע תקופות מרכזיות, מהקמת בתי הספר החדשים בשנת 1880 ועד ימינו. תקופת היישוב עד החלוקה לזרמים, 1920-1881 . תקופת הכינוס (1920-1903). תקופת הזרמים בחינוך, 1953-1920 . תקופת שלטון המנדט (1948-1920). עם הקמת מדינת ישראל (1953-1948). מחוק חינוך ממלכתי עד לניצני הביזור בחינוך, 1980-1953 . מרפורמת האינטגרציה ועד לניצני הביזור (1980-1968). עידן הפלורליזם וההפרטה, 1980 עד ימינו ( נירית רייכל) .

חטיבת המחקר בבנק ישראל פרסמה לאחרונה ( פברואר 2012 ) דו"ח מחקר שכותרתו " מה למדת בביה"ס , ילד מתוק שלי " ? על השימושים בשעות עבודתם של כוחות ההוראה בבתי הספר היסודיים. על פי הדו"ח מספר השעות הלימוד בפועל בבתי הספר היסודיים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המערב – כ-29 שעות שבועיות. בדו"ח נמצא עוד כי בבתי הספר היסודיים בארץ נלמדים מקצועות החובה שעות רבות יותר מאשר בממוצע במדינות ה-OECD. 25.3 שעות שבועיות לעומת 20.5 שעות בהתאמה. בבתי הספר שהשתתפו במחקר נמצא מספר שעות לימוד גבוה ממספר השעות של משרד החינוך במיוחד במקצועות הליבה . עם זאת , בחלוקה לשעות לימוד המוקצות לכל אחד ממקצועות החובה נמצאו הבדלים בין ישראל ומדינות הOECD .

שתי מגמות מנוגדות מאפיינות את הרפורמות האחרונות במערכת החינוך – ריכוזיות וסטנדרטיזציה מחד ותהליך הולך וגדל של שונות – מאידך. כך טען ד"ר דן גיבתון, בדיון בנושא "הרפורמות החינוכיות במערכת החינוך הציבורית בישראל בשנים האחרונות; נקודות מבט שונות להתייחסות". הדיון התקיים השבוע, במסגרת סמינר המחקר שעורך ביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב ( עיתון "קו לחינוך").

הפערים הגדולים ברמת ההוראה והלמידה בין בתי הספר השונים בישראל נותרו במידה רבה בעינם. פחות מ־50% מבני ה־17 בישראל זכאים לתעודת בגרות, ורק מעט יותר מ־25% יגיעו כעבור שמונה שנים ללימודים אקדמיים במכללות או באוניברסיטאות בישראל. כאשר בוחנים את המתרחש בתוככי בתי הספר מתברר שהממצא של פרופ' באשי ושותפיו משנות השמונים, על פער של עד שנתיים בין תלמידי בתי הספר היסודיים השונים, עדיין שריר וקיים, אלא שכיום הוא מקבל ביטוי בתוצאות של המבחנים הבין־לאומיים המשווים . מזה שנים רבות בנויה מערכת החינוך על הסללה עמוקה. תלמידים ותלמידות בני מגזרים שונים ובני שכבות חברתיות שונות משובצים למסלולי לימוד שונים, לומדים תכנית לימודים שונה בתוכן ובאיכות, ובהתאם גם מגיעים לנקודות סיום שונות. אופן הפעולה הנורמטיבי של מערכת החינוך כרוך במיון מתמיד של התלמידים.

ספר זה מבוסס על שתי הנחות: האחת, עיצוב מדיניות חינוכית הנעשה כתגובה נאותה לאתגרי הגלובליזציה, מחייב התייחסות הוליסטית למספר היבטים: הגירה, כלכלה, סביבה וטכנולוגיה. ההנחה האחרת היא כי על מנת לעצב מדיניות שתענה על מגוון אתגרים אלו, יש צורך בקואורדינציה בין תחומים מרכזיים בחינוך: תכנון לימודים, הוראה והכשרת מורים. הספר מנתח מקרים אחדים של מדיניות חינוכית בישראל ומחוץ לה, ומציג מודל הוליסטי חדשני, עיוני ומעשי, לעיצוב מדיניות החינוך ( מרים בן-פרץ).

כבר באמצע שנות ה 80- ניכרה אי-נחת ציבורית מחטיבות-הביניים, על רקע הישגים דלים בתחום האינטגרציה החברתית, ורווחה התחושה שהמבנה אינו משרת את היעדים הפדגוגיים הרבים שנקבעו. עם זאת, משרד החינוך אינו כופה כיום את המעבר למבנה שש-שנתי הכולל חט"ב ברשויות מקומיות שבהן הרפורמה לא בוצעה או לא הושלמה. בכל מקרה, אין מדיניות מוצהרת של משרד החינוך לביטול חטיבות-הביניים אלא לכל היותר נסיגה חלקית מהמחויבות להרחבתן לכלל המערכת. בסקירה המפורטת של יובל וורגן , ממרכז המידע והמחקר של הכנסת מובאים , בין היתר , מסקנות צוות העבודה של משרד החינוך, במסגרת התכנון האסטרטגי לשנת 2009 בנושא חטיבות-הביניים. הצוות קבע כי מוקד הבעיה הוא היעדר מדיניות ומטרות ברורות לכיתות ז'–ט' בתחומים פדגוגיים, חברתיים וארגוניים, בהקשר של קיומן הן כחטיבות-ביניים עצמאיות והן כחטיבות ממוסדות בתוך המסגרת השש-שנתית ( יובל וורגן).

קובץ המאמרים הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל, בעריכתה של אורית איכילוב, מספק מבט ביקורתי, אקלקטי משהו, על ההשלכות של יישום השקפת עולם זו בתחום החינוך. עם זאת, ניתן ללמוד מהמאמרים השונים על התממשותן של התפתחויות מטרידות בשדה החינוך,התפתחויות שעליהן התריעו חוקרי חינוך בארץ ובמדינות אחרות בעולם, שבהן מיושמות השקפות עולם מסוג זה. לעינינו מצטיירת תמונה מטרידה למדי מבחינתם של אלה הרואים במדינה מנגנון שנועד לעודד סולידריות חברתית ולהבטיח לילדיה שוויון הזדמנויות. מדובר במהפכה המסיגה את מערכת החינוך הנהוגה בישראל אף מעבר למצב שהיה קיים טרום הקמתה של המדינה, בתקופת היישוב כפי שמציין יובל דרור במאמרו: " תולדות החינוך העברי ה'פרטי-מגזרי' ו'המעין ציבורי' בתקופת היישוב": סקירת הביקורת התפרסמה בגליון מס' 50 של כתב העת דפים משנת 2010 ( יוסי יונה).