כותבי המאמר טוענים שעל אף היות הערבית שפה רשמית, מעמדה בארץ מוחלש ונתון להתקפות חוזרות ונשנות מצד המערכת הפוליטית החל מִקום המדינה. בהיותה אמצעי תקשורתי המשקף תרבות, משמשת הערבית ככלי נוסף במאבק המתמשך בין יהודים וערבים בישראל. אך בניגוד למחשבה הרווחת, הנמכת מעמדה אינה מחזקת את הזהות היהודית, אלא פוגעת בערכיה הדמוקרטיים של המדינה ומעוררת פילוג, במקום לסייע בבניית גשר בין-תרבותי. לנוכח זאת יוצאים הכותבים בקריאה לחיזוק מעמדה של הערבית. חיזוק זה יקל על הפגת המתחים הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים בין יהודים לערבים בארץ ובין ישראל לשכנותיה, ויכבד את זהותם ומורשתם של יהודים יוצאי מדינות ערב (יונתן מנדל, דפנה יצחקי, מיטל פינטו).

במאמר זה, הכותב בוחן את השאלה מדוע החינוך חשוב בהקשר של דיון רחב יותר לגבי התפקיד, המעמד והמשמעות של שאלת המטרה בחינוך.המחבר מציע כי זוהי שאלה נורמטיבית המציבה עצמה כשאלה רב-ממדית, מאחר שחינוך תמיד מתפקד ביחס לשלושה תחומים: הכשרה, חיברות, וסוביקטיפיקציה (Biesta, Gert, 2015).