מטרת המחקר הנוכחי היא לתאר את ה"קולות" הגלויים והסמויים שנשמעו בשלוש מכללות להכשרת מורים לאחר פרסום דו"ח דברת ואת התמודדותן עם דרישות השינוי מההיבט הארגוני. הבחירה בשלושת חקרי המקרה נבעה מהחשיבות שהחוקרות מייחסות לחקר תופעות באמצעות חשיפה של יחסי הגומלין המתקיימים בתהליכים אנושיים, ייחודיים ומקומיים מנקודת מבטם של המשתתפים. נוסף על כך, החוקרות חשבו שהתמקדות בתהליכים מקומיים עשויה להבליט סמויות גלויות שהן רלוונטיות לכלל המכללות ויכולות לשפוך אור על מורכבותם של תהליכי השינוי. ניתן לסכם את שהתרחש בשלוש המכללות ולומר שההקשר הגיאוגרפי, תרבותי-דתי והיסטורי של כל אחת מהן השפיע על התהליך שכל מכללה חוותה. עם זאת, המחקר הנוכחי מראה שדו"ח דברת היה אירוע רב-משמעות משום שהיווה מנוף לתהליכים ולהתרחשויות בכל המכללות, גם אם בסופו של דבר הוא נגנז בשל שינויים פוליטיים שהתרחשו בארץ. (עירית קופרברג, אסתר ורדי-ראט, חוה גרינספלד, אריאל חורין).

סיפור המקרה המוצג במאמר הוא סיפור של גלגול ובחינה עצמית ביקורתית של מחשבות ושל עמדות תחיליות המאפיינות יחס של "מודל של חסר" של מדריכה פדגוגית כלפי המורה המאמנת ומעבר הדרגתי לעמדה חדשה, המחפשת שיתופיות בין שתי התרבויות, זו של המכללה וזו של בית הספר. במוקד האירוע מסופר על מערכת יחסים בעייתית בין מדריכה פדגוגית, מורה מאמנת ומנהלת בית ספר. במערכת יחסים זו מעורבות גם זוג סטודנטיות, חניכות המדריכה הפדגוגית. ניכר חוסר תיאום בין הציפיות של המורה המאמנת והמנהלת מצד אחד לבין ציפיות המדריכה הפדגוגית מן הצד האחר באשר להתנסות הסטודנטיות בהוראה בכיתה (זילברשטיין, משה. פנייבסקי, רבקה)

סיפור מקרה שהתרחש בשנה השלישית של ניסוי שמטרתו יצירת שותפות בין בית הספר היסודי ממלכתי "בן גוריון" במזכרת בתיה לבין מכללת אחוה. מירי היא מורה חונכת בשנה הראשונה של חניכת סטודנטים בניסוי. שתי סטודנטיות בשנתן השלישית, ריקי ומיטל, מתחנכות בכיתה של מירי – כיתה ג'. הסיפור המתואר ע"י פרופ' משה זילברשטיין ועדנה גוז הוא סיפורה של ריקי בעיקרו, ומופיעות בו ריקי הסטודנטית, מירי המורה החונכת ועדנה המד"פית. המאמר מתאר בצורה אנליטית את שלושת הפתרונות שעדנה המד"פית מעלה ומנסה בהתייחסותה אל הסיפור המיוחד של ריקי כמענה למשבר שהיא עוברת. הפעילות המתוזמנת היטב של עדנה המד"פית עם מירי, המורה החונכת, ובתוך כך ניסיונה של ריקי לשתף פעולה, הם שחילצו אותה מעומק המשבר שהייתה שרויה בו והחזירו לה את התקווה להמשיך ולהתפתח להיות מורה ראויה. מסיבה זאת, סיפור המקרה מצטייר בעיני הכותבים במטפורה של פואמה פדגוגית (משה זילברשטיין, עדנה גוז)

המחברת מציגה את השינויים שחלו בתפיסת התפקיד והתפקוד של המדריכים הפדגוגיים ששותפים לניסויים של יצירת שותפות בין המכללה לבתי הספר. המחברת סוקרת מקורות המתייחסים לתפקידי ההדרכה בבתי הספר להתפתחות מקצועית ודנה בהרחבה בשינויים שחלו בתפקידים אלה בהשוואה לתפקידים שמדריכים פדגוגיים ממלאים בתכניות הכשרה של מורים בדגם המסורתי. כהדגמה לשינויים שחלו בסביבת העבודה ועקב כך, שינויים בתפיסת התפקיד של המד"פ – המחברת מביאה את המקרה של שותפות בין מכללת אחוה לבית הספר המ"מ היסודי "בן גוריון" במזכרת בתיה. בסיום המאמר מצביעה המחברת על בעיות וקשיים בתפקוד המד"פ בתנאים של השותפות ומסכמת בהמלצות ובמסקנות רלוונטיות ללימודי ההתמחות של המד"פים (מלאת, שוש)

המאמר מתאר את תהליכי השינוי של מדריכה פדגוגית מתודית בתחום הוראת המתמטיקה כתוצאה מהשתתפותה הפעילה בבנייה של עמיתות בין המכללה לבין בתי הספר המאמנים. העבודה של המדריכה הפדגוגית במסגרת העמיתות דרשה ממנה להגדיר מחדש את תכני עבודתה, את תהליכיה ובעיקר את המרחב שהיא מתרחשת בו. המאמר מבהיר את השינויים המבניים שחלו בתפקיד הכשרת הסטודנטיות להוראה במסגרת העמיתות ומשתף את הקוראים במסע האישי –מקצועי שעברה מחברת המאמר , המדריכה המתודית, בעבודתה בעמיתות(רגב, חיותה)

המחברת מביאה דיווח אוטנטי של תפיסות תפקיד ותפקוד של חמישה מד"פים. המחברת מנתחת דיווחים אלה לאור שתי מסגרות קונצפטואליות. המסגרת האחת היא זו של שלושת ההיבטים הנדונים בחלק הראשון של המאמר (היבט סוציו- פסיכולוגי, היבט תפקודי מקצועי, היבט של הערכה, רפלקציה ומשוב), והמסגרת השנייה היא ההבחנה בין הדימוי האידיאלי שיש למד"פים האלה באשר למורה הראוי לעומת הדימוי האידיאלי שיש להם על דמותם הם כמדריכים פדגוגיים ראויים. לעתים ניתן היה לזהות תופעה של טשטוש גבולות בין תפקידי המורה לתפקידי המד"פית, כאשר במרכז מודגשות הכשירויות המקצועיות של המורה בכיתה יותר מן הכשירויות של המד"פ בהדרכה (עמנואל, דליה)

המאמר מציג את תמצית הגדרת מקומו ותפקידו של המד"פ בתכנית ההכשרה של הסטודנט. החלק הראשון של המאמר דן בתהיות ובלבטים סביב ניסוח חזון חינוכי המנסה לתת תשובות לשאלות, כגון מהי ההוראה הראויה ומיהו המורה הראוי. החלק השני מוקדש לניסיון לחדור אל עולמה של סטודנטית בשנת לימודיה השנייה, המתארת ביומן מסכם את התנסותה בבית הספר. באמצעות ניתוח מפורט של היומן שנכתב כהערכה עצמית ביקורתית של הסטודנטית עצמה, בוחן המחבר את פרשנותה ואת הערכתה העצמית לאור המאפיינים של חזון חינוכי שפרטיו נדונו בחלק הראשון של המאמר. בדרך זאת, הדיון בשתי נקודות הקוטב – מחד גיסא, ההתחברות אל עולמה ואל נקודת מבטה של המודרכת ומאידך גיסא, הניסיון להטיל אור על נקודת מבט זאת מן הפרספקטיבה של צמיחה לקראת מעמד של מורה ראויה – מסייע, לדעת המחבר, להדגים כיצד חזון חינוכי כמסגרת רעיונית מאפשר לנו לשאול שאלות באשר להתנסות של סטודנטים מודרכים ובאשר לפרשנות שהם נותנים להתנסות זו (זילברשטיין, משה)

מחקר זה עוסק בשאלת האפקטיביות של ההדרכה הניתנת למורים מתחילים, כפי שהיא משתקפת מאירועים שהמדריכים עצמם מציגים.המדריכים הפועלים במערכת החינוך, רובם ככולם הם מורים ותיקים שהתמחו בתחומים מסוימים (לדוגמה – הוראת המתמטיקה, אוריינות, שילוב המחשב בהוראה), אך לא בהכרח רכשו מיומנויות הדרכה והנחיה. מטרת המחקר לזהות ולאפיין קשיים של מדריכים בתהליך ההדרכה ובאינטראקציה עם המודרכים שלהם, כדי להציע כיוונים אפשריים להכשרה טובה יותר לתפקיד ההדרכה (קליימן, שרה . הראל, מירי)

מטרתו של תקציר-מאמר זה, לתאר קטע מתוך מחקר העוסק בקידום התפתחותם המקצועית של מורים מתחילים. המחקר בוצע באסטרטגיה ייחודית המשלבת תיווך נוסח פוירשטיין (1998) ואמצעי עזר טכנולוגיים (משקפי וידאו ניידים, המלווים את המורה בשיעור בכל תנועותיו ומצלמים את כל האירועים מנקודת מבטו). המאמר מתמקד בתפקידו של המנחה המומחה [הכוונה למנחה בסדנאות הסטאז', אשר באה מהדרכה פדגוגית וערכה היכרות עמוקה עם עולמם של מורים מתחילים], בסיטואציה של הנחיה אינדיבידואלית למורים המתחילים. המחקר היה מחקר פעולה שהתפתח בצורה ספירלית ועם כל עלייה בספירלה, נעשו הדיאלוגים מורכבים יותר והבעיות והדילמות העולות היו מעמיקות יותר. המנחים תיווכו את השיעור המוקלט בעזרת אסטרטגיות חדשות המעודדות ל"חשוב בקול" ומעלות את מודעותם המקצועית של הסטאז'רים. בעזרת התיעוד המלא של משקפי הווידאו, נוצרה הזדמנות לשחזר בצורה מלאה את האירועים במשך השיעור, להפוך את הסטאז'רים ל"צופים" ו"נצפים" בעת ובעונה אחת ולאפשר לנו המנחים "להיות שם מבלי להיות שם" ( יפה, אלקה , עדה בן-נתן ) .

מאמר זה מתמקד בתהליך שינוי אותו עברו מדריכות פדגוגיות במהלך הכנסת מחקר פעולה כחלק מתכנית הכשרת פרחי הוראה בהדרכה פדגוגית במסלול בית הספר היסודי, במכללת סמינר הקיבוצים. תכנית ההדרכה במסלול היסודי במכללת סמינר הקיבוצים עברה שינויים ועדכונים. אחד השינויים בתכנית הוא שינוי אופי פרויקט הסיום בכל אחת משנות ההדרכה. פרויקט סיום שנה ג' עד תשנ"ח היה "פיתוח נושא לימודי". החל משנת הלימודים תשנ"ט, עוסקות סטודנטיות שנה ג' במחקר פעולה כפרויקט סיום. מחקר פעולה מוגדר על ידי קמיס ומקטאגארט (1988) כצורת חקירה רפלקטיבית עצמית המתרחשת בסיטואציה חברתית (כיתה למשל) במטרה לשפר את היעילות, התוצר והרציונל של מבצעי המחקר, כמו גם לשפר את הבנת החוקרים (המורים) את הסיטואציה בה מתבצע המחקר. מחקר פעולה יוצר הזדמנויות לכל המעורבים בתהליך לשפר את יכולת ההוראה שלהם ולהשפיע על איכות הלמידה של התלמידים ( גסר דבורה , זלקוביץ ציפי ).