האסטרטגיה של מדיניות מוכוונת מורה יחיד היא להגדיל ככל האפשר את מספר המורים האיכותיים בכיתות, ואילו האסטרטגיה של מדיניות מוכוונת ארגון מניחה שלא די במורים איכותיים רבים בכיתות, משום שכדי לשפר את איכות ההוראה והלמידה צריך שמורים יתמכו אלה באלה, יתפתחו, ילמדו יחד וישתפו פעולה. מיכל ברק מציגה דוגמאות לתכניות מוכוונות יחיד ומוכוונות ארגון שמטרתן לשפר את איכות המורים וההוראה, ומדגישה את יתרונן של התכניות מן הסוג השני ( מיכל ברק).

ספרה של פרופסור דיאן רוויץ' עורר לא מעט גלים עת יצא לאור בארצות הברית. בספרה מתמקדת הכותבת בשני רעיונות המעצבים את הרפורמה החינוכית כיום; הראשון, אימוץ פרקטיקה עסקית של שוק חופשי, אשר נועד להגביר את מידת התחרות וההישגיות בבתי הספר. השני, השימוש במערכת בחינות סטנדרטית כאמצעי הערכה מרכזי להישגי התלמידים. לא רק שרפורמות אלו כשלו ביצירת בתי ספר טובים יותר, טוענת רוויץ', הללו אף מסכנות את טיב החינוך אותו מקבל דור שלם של תלמידים צעירים. אנו למדים כי הרפורמות החינוכיות מבוססות השוק החופשי החלו נפוצו בניו יורק לאחר אסון התאומים, והתפשטו בכל ארצות הברית, וכי מקורן במדיניות שהחלה באוסטרליה ובניו זילנד ב- 1987. פרופסור דיאן ראוויץ מראה כיצד הוסיף והמשיך הנשיא ברק אובמה במדיניות של קודמו, ג'ורג' בוש, וכיצד משאבים פרטיים של אילי הון, כגון ביל גייטס, יוצרים תנאים חדשים ומנסחים מחדש את הפרופיל של בתי הספר הפרטיים, על חשבון בתי הספר הציבוריים. רוויץ' מזהירה מפני ההשפעה המזיקה של מערכת הבחינות האחידה על תהליך החינוך ורכישת ההשכלה של תלמידים ( Windhorst, Dirk).

הציפיות שבתקופת נשיאותו של אובמה תעבור מערכת החינוך האמריקאית שינוי לטובה נכזבו. המאמר, שנכתב לאחרונה בעיתון הבריטי Financial Times, מגלה כי המדיניות החינוכית של אובמה ממשיכה בקו של מעורבות יתר בחינוך במקום חיזוק העצמאות של מחוזות החינוך. התהליך של turnround הוא אחד מהאסטרטגיות של האג'נדה החדשה לבתי הספר שגיבש נשיא ארה"ב אובמה, אג'נדה שתכנית הדגל שלה היא "המרוץ לצמרת" (Race to the Top). התכנית מציגה רעיון פשוט אך שנוי במחלוקת: מתן תמריצים עבור חדשנות. תכנית "המרוץ לצמרת" מעניקה כסף לבתי ספר הנמצאים במחוזות שיכולים להוכיח שיש להם אסטרטגיות חדשות לשיפור ההוראה ולשיפור התוצאות. מורי העיר הצביעו באוקטובר 2010 בעד התכנית של תשלום לפי ביצוע המבוסס על ציוני המבחנים של התלמידים, חידוש ששר החינוך האמריקאי והנשיא אובמה עודדו.

דיאן רביץ', בכירת ההיסטוריונים של החינוך האמריקני, מציעה לשים קץ לרפורמות מבניות דוגמת "אף ילד לא נשאר מאחור" ולהתמקד בשיפור מעמיק ומתמשך של תכנית הלימודים וההוראה. כל זה צריך להתחיל בהגדרה של מטרות החינוך האמריקני . החינוך הציבורי בארה"ב נתון היום בסכנה. למרבה האירוניה, הניסיונות לתקנו גורעים מאיכותו ומסכנים את עצם קיומו. עלינו לפנות לתיקון בתי הספר שלנו, להנחיל בהם תוכני למידה אמיתיים ולשקם את התנאים המאפשרים למידה. יש לעודד בתי ספר להשתמש במדדי הישגים חינוכיים המתאימים לחומר הלימוד – למשל עבודות מחקר בהיסטוריה, חיבורים וסיפורים בספרות, פרויקטים מחקריים במדעים, המחשות של יכולת מתמטית, שיחות מצולמות או מוקלטות בשפה זרה, הצגות ותערוכות בתחום האמנויות ושאר הפגנות למידה. ציוני מבחנים גם אינם אמורים לשמש מדד בלעדי לאיכות בית הספר. כל מדינה צריכה להקים צוותי בדיקה שיעריכו את התנאים הפיזיים והחינוכיים במוסדותיה, שיוודאו שנלמדת תכנית לימודים מלאה (ולא רק במקצועות הנבחנים) ויסקרו את איכות ההוראה והלמידה.

בריאן רואן הוא פרופסור לחינוך ולסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן. רואן, סוציולוג בהכשרתו (דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד), עוסק במפגש שבין תאוריה ארגונית לחקר האפקטיביות של בתי הספר. הוא כתב על החינוך כמוסד, על ארגונם וניהולם של בתי ספר ומערכות חינוך, על טבעה של עבודת ההוראה ועל האפקטיביות שלה ועל הדרכים האפשריות לפעול בבתי ספר לשיפור תוצאותיהם החינוכיות של תלמידים. רואן גם חבר במכון המחקר האמריקני היוקרתי "האקדמיה הלאומית לחינוך" (NAEd), וחתן הפרס ע"ש ויליאם ג'י דייויס למחקר בתחום ניהול החינוך. מלבד הניסיון לשלוט בחומר שנלמד, מנהיגי החינוך מנסים לעצב גם את דרך ההוראה של המורים, אולם בהיבט זה יש הבדלים בין מדינות. מנהיגי החינוך מנהלים את דרך ההוראה בכל מיני שיטות: (א) הם כותבים דרכי הוראה והנחיות למקצועות מוגדרים וקובעים אותן במסמכים קוריקולריים ובספרי לימוד; (ב) הם מתכננים הזדמנויות למידה למורים במסגרת תכניות פיתוח והכשרה; (ג) הם ממנים מנחים, יועצים ואנשי מנהל שיעבדו ישירות עם מורים; (ד) הם מארגנים קבוצות מורים שיעבדו יחדיו לשיפור תהליך ההוראה. כל זה נועד לחַבְרֵת את המורים לשימוש בשיטות הוראה מסוימות.

כבר באמצע שנות ה 80- ניכרה אי-נחת ציבורית מחטיבות-הביניים, על רקע הישגים דלים בתחום האינטגרציה החברתית, ורווחה התחושה שהמבנה אינו משרת את היעדים הפדגוגיים הרבים שנקבעו. עם זאת, משרד החינוך אינו כופה כיום את המעבר למבנה שש-שנתי הכולל חט"ב ברשויות מקומיות שבהן הרפורמה לא בוצעה או לא הושלמה. בכל מקרה, אין מדיניות מוצהרת של משרד החינוך לביטול חטיבות-הביניים אלא לכל היותר נסיגה חלקית מהמחויבות להרחבתן לכלל המערכת. בסקירה המפורטת של יובל וורגן , ממרכז המידע והמחקר של הכנסת מובאים , בין היתר , מסקנות צוות העבודה של משרד החינוך, במסגרת התכנון האסטרטגי לשנת 2009 בנושא חטיבות-הביניים. הצוות קבע כי מוקד הבעיה הוא היעדר מדיניות ומטרות ברורות לכיתות ז'–ט' בתחומים פדגוגיים, חברתיים וארגוניים, בהקשר של קיומן הן כחטיבות-ביניים עצמאיות והן כחטיבות ממוסדות בתוך המסגרת השש-שנתית ( יובל וורגן).

דיאן רביץ' נחשבת אחת ההיסטוריונים, וגם ההוגים, החשובים של החינוך בארה"ב של היום. באוגוסט 2010 כתבה פרופסור רביץ עמדה ביקורתית נגד תוכניתו החינוכית החדשה של נשיא ארה"ב ברק אובמה . עמדתה הביקורתית מעוררת עתה בארה"ב מחלוקת סביב יעדי החינוך. לדברי רביץ , תכניתו החינוכית ( אותה הגה ומוביל שר החינוך בממשלו Arne Duncan) שהיא בעיקרה מרוץ לצמרת העולמית בתחומי הישגי החינוך מיועדת לכישלון . התכנית המבקשת להעריך את המורים ביחס להישגי תוצאות הבחינות של תלמידיהם היא בעייתית מאד. במקום לחזק את מיומנויות התלמידים , יביאו הפעולות המתוכננות לחיזוק מערך בחינות הישגים הארציות . פעולות אלו יביאו להשטחה והצרה של תוכניות הלימודים יותר מאשר קודם . הניסיון של פרופסור רביץ עם רפורמת No Child Left Behind, מבית ממשלו של הנשיא לשעבר ג'ורג בוש , מלמד כי יצירת תחרות בין בתי הספר יוצרת מתחים ופוגמת קשה בחופש הפעולה של בתי הספר והמורים.

השאילתא הממוחשבת שהורצה במאגרי מידע ממוחשבים על מועצות חינוך לאומיות התבססה על סריקה נרחבת במנועי חיפוש באינטרנט ועל דליית מידע במאגרי מידע בינלאומיים כגון מאגר ERIC ומאגרים נוספים כגון World of Learning 2008 . Wilson Education Database, Proquest ועוד. לאחר שלב איסוף המידע הממוחשב אשר כלל צבירה וסינון ניכר של מידע ונתונים גולמיים ממשרדי חינוך ברחבי העולם, הוחלט להתמקד במספר מדינות מובילות מבחינת תפקוד ואחריות מועצות החינוך הלאומית שם. מאחר וההתפלגות של מעמד מועצות חינוך לאומיות בעולם אינה אחידה ואינה נורמטיבית העדפנו להתמקד באותן מדינות ( כגון פינלנד) אשר יכולות לשמש דגם מנחה וגורם השראה למערכת החינוך בארץ. מצד שני, אי אפשר בהכרח לגזור גזירה שווה מפינלנד לגבי מעמד מועצות החינוך הלאומיות בעולם , יש מדינות ( כגון שבדיה, אוסטרליה ) בהן מועצות החינוך הלאומיות נחלשו מאד ויש כמה מדינות בהן מועצות החינוך הלאומיות נותרו על כנן, אך איבדו סמכויות רבות ולעתים אף מוזגו במשרדי החינוך.