מטרת המחקר היא לבחון את תהליך חדירתו של מיזם חינוכי במגזר השלישי אל תוך מערכת החינוך באמצעות מקרה מבחן – עמותת 'דרייב' . המחקר בוחן את שלבי תהליך חדירתה של עמותה זו אל תוך בתי הספר, ובכלל זה מבקש לענות על השאלות הבאות: האם קיימת במשרד החינוך מדיניות לגבי כניסת עמותות לשדה החינוכי? מהם התהליכים ושלבי פעולה המתקיימים על ידי העמותה לצורך חדירה לפעילות בשדה החינוכי? מה חלקה של הרשות המקומית בתהליך זה? מהי השפעתו של מנהל בית ספר על ההחלטה בדבר "אימוץ" עמותה בבית ספרו? מה חלקם של ההורים בקבלת החלטה זו? (נטע שגיא, מירי ימיני ).

תקציר זה מהווה סיכום של מחקר אותו יזם מכון אבני ראשה בנושא מנהיגות בית ספרית והישגי תלמידים בישראל. המחקר שהינו ראשון מסוגו והיקפו בישראל בודק את הנושאים הבאים: הקשר בין סגנון המנהיגות לליבת ההוראה (הפעולות היום יומיות בכיתה, שמטרתן הוראה, למידה ויישום תכנית הלימודים); הקשר בין ליבת ההוראה להישגי תלמידים במיצ"ב; כיצד מנהלים יכולים להשפיע על ליבת ההוראה, ובאמצעותה – על הישגי תלמידים ( יעל עופרים) .

רפורמת "עוז לתמורה" מהווה הזדמנות יוצאת דופן וחד פעמית לשדרוג מערכת החינוך העל יסודית. הרפורמה מאפשרת הזנק פדגוגי במספר היבטים, נתייחס להזדמנויות ולאתגרים המפורטים במאמר. מרחב המורים: קהילת המורים הופכת למועדון חברים המקיים קשרי גומלין יום-יומיים. יום העבודה הארוך, ישיבות הצוות, ופינות העבודה – הם הזדמנות ליצירת קהילה מקצועית שבה נולדים מנהיגים פדגוגיים, ומתקיימת אחריות ושותפות קהילתית להצלחת הקבוצה ובית הספר; מרחב התלמידים: זמן האיכות של מורה לקבוצה קטנה של תלמידים, הזמן לשוחח ולהקשיב, תשומת הלב ללמידה וגם לנשמה הינם הזדמנות למתן תשומת לב לתלמידים הדורשים תמיכה לימודית או טיפוח המצוינות ולטיפול באלה הנמצאים בחסך של רווחה חינוכית וחברתית; נוכחות מספר רב של מורים בבית הספר מאפשרת חשיבה אחרת באשר לדגמים של חינוך אישי יותר ( אל רוטשילד, מרב אלקן, אלי איזנברג) .

הקשיים שעמם מתמודד עתה בית הספר האנתרופוסופי ביפו מעלים בחריפות את השאלה: האם בתי ספר מעין אלה הם חלופה לגיטימית למערכת החינוך, או אולי מוצא להורים מבוססים שמבקשים למלט את ילדיהם ממנה? מאבק ההישרדות של בית הספר אביב אינו סיפור מקומי בלבד. בתי ספר ביוזמת קבוצות הורים נפתחים בשנים האחרונות כפטריות אחר הגשם, ובחינוך האנתרופוסופי נראה שהקצב אפילו מהיר יותר. מלבד אביב יש כיום עוד שמונה בתי ספר אנתרופוסופיים בשלבים שונים של הקמה בנס ציונה, הוד השרון, מודיעין, שוהם, תעוז, אלוני יצחק, אלישיב וקריית אונו. חינוך אנתרופוסופי, או חינוך ולדורף, מדבר אל לב הורים שיש להם ביקורת על מערכת החינוך הרגילה ובעיקר מאסו בלמידה המכוונת למבחנים ולסטנדרטים האחידים כפי שבאים לידי ביטוי במבחני המיצ”ב. תפישה זו שמה דגש על התפתחות הילד ופועלת להגן עליו מפגעי התחרות והחשיפה המוגזמת לטכנולוגיה, באופן שלמבקריה נראה מנותק לעתים מהחיים הרגילים.ברוב המקרים נגזר על יוזמות החינוך הפרטיות הללו לעבור דרך חתחתים עד להכרה המיוחלת.(תמר רותם ).

בספרן שיצא לאור לאחרונה, "מנהיגות מהיסוד: לימוד יעיל בבתי ספר בעלי ביצועים נמוכים באופן מסורתי", המחברות/עורכות סיכמו ממצאים חשובים משבעה מחקרי מקרים הבוחנים את ההצלחה המתמשכת של שבעה בתי ספר שהפרופיל שלהם תואם את אלו בעלי תכניות עם ביצועים נמוכים מבחינה היסטורית. בהביטן מעבר להתמקדות קפדנית באיסוף נתונים, ניתוח והתערבות אישית, מחברות אלו רצו להבין את הגורמים שהובילו להישג הלא טיפוסי של אוכלוסיות אלו הנמצאות בסיכון לביצועים נמוכים ( Loveland-Sennett, B. A ) .

קול התלמיד הלומד וקול ההורה אינם קול אחד, ולפעמים במערכת יחסים עם בית הספר הקול של התלמיד הולך לאיבוד. לא אחת מדברים על התלמידים במקום לדבר איתם. כולם רוצים לשמוע את קול המורים וההורים, אבל מה בקשר לתלמידים? האם קולם של התלמידים נשמע מספיק? סוגיה זו חשובה ביותר להטמעה מושכלת של הרפורמה "עוז לתמורה" שבמסגרתה מצופה שיישמע קולו של הלומד בשעות הפרטניות ובהזדמנויות אחרות שהרפורמה מזמנת ( חדוה טרגר ) .

עם 22 בתי ספר, יותר ממאה גני ילדים ושש מסגרות להכשרת מורים, ישראל הפכה למעצמה של חינוך אנתרופוסופי. ביקור בבתי הספר בהרדוף ובבאר שבע מעורר התפעלות ותמיהות. למחנכים בשיטת ולדורף יש תשובות על כל השאלות. מקצתן, למרות זאת, נותרות פתוחות . בבתי הספר ולדורף תכנית הלימודים השנתית נחלקת לתקופות. כל תקופה מתמקדת בנושא אחד (מילולי, היסטורי, כמותי ( יעל דקל).

רמת ההישגים הלימודיים והכישורים החברתיים של ילדים המתחנכים בחינוך ביתי בישראל אינה נבדלת בעיקרה מזו של ילדי החינוך הבית-ספרי. עם זאת, קיימים הבדלים בתחום הקריאה ובתחום אוצר המילים. כך עולה ממחקר שערכה אבישג אדרי, דוקטורנטית במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, בהנחייתה של פרופ' פנינה קליין ( נגה שביט-רז).