לימור ליבוביץ מפנה את תשומת לבנו למיזם של איה בדיר (Ayah Bdeir): "איה ועמיתיה במעבדות המדיה של אוניברסיטת MIT יצרו אבני בניין קטנות (לגו) שכוללות חיישנים שונים ומעגלים חשמליים. את החיישנים המוטבעים בתוך אבני הלגו הצבעוניות היא וחבריה שיגרו בקוד פתוח לציבור כך שכל אחד יכול להדפיס אותם במדפסת התלת ממד הקרובה למקום מגוריו. ועכשיו – איה מזמינה את כולנו לשחק, ליהנות וליצור עם האמצעים הללו" (לימור ליבוביץ).

המאמר שואל אם הטכנולוגיה היא מלאך גואל המשפר את מצבה של האנושות, או שמא שד המקרב אותה אל כיליונה; אם היא מקדמת אותנו כבני אנוש, או שמא מבצעת בנו דה-הומניזציה; אם ההתפתחות הטכנולוגית חותרת כלפי אופק עתידי כלשהו. הוא מציג את הגישה הטכנו-אוטופיסטית מחד גיסא ואת הגישה המתנגדת לטכנולוגיה מאידך גיסא, ומתמקד בגישה המתפתחת עתה: הגישה הביקורתית, הבוחנת את הטכנולוגיה בהקשריה החברתיים והתרבותיים. חינוך טכנולוגי, אומר המחבר, עיקרו ציוד התלמיד בכלים להבנת מקומה של הטכנולוגיה בחברה ובחייו (עידו הרטוגזון).

ג'יי הורוויץ עומד במאמרון זה על משמעותה של הוראה מותאמת אישית בהקשר של תקשוב חינוכי: "אף אחד לא יחשוד בי שאני רואה טעם בכיתה שבה התלמידים יושבים מול מסכים וזוכים ל-"שיעורים" שבהם יישום דיגיטאלי כלשהו "מעביר" אליהם "ידע" ומתרגל אותם כדי לבדוק אם אותו "ידע" נרכש בצורה יעילה. כבר כתבתי כאן פעמים רבות שבעיני "הוראה" כזאת היא עיוות רציני של הרעיון של "התאמה אישית". ובכל זאת, אני נוטה להשתכנע ש-"הוראה" מהסוג הזה עתידה לכבוש את החינוך" (ג'יי הורוויץ).

המאמר סוקר את שבעת העקרונות לפרקטיקה טובה בחינוך לתואר ראשון, שפותחו על ידי ארתור צ'יקרינג וזלדה גאמסון (Arthur Chickering and Zelda Gamson). המאמר בוחן את השימוש בטכנולוגיה, בייחוד טכנולוגיה מקוונת מבוססת רשת, כדי ליישם עקרונות אלה בהוראה ובלמידה; ניתנת דוגמא ליישום כזה בכיתת מחשבים מקוונת יחד עם מספר עזרי לימוד ספציפיים מאוד שניתן להשתמש בהם בהצלחה בשיעורים מקוונים; ונידונות הצעות נוספות להוראה מקוונת מוצלחת (Kontos, George, 2015).

כתב העת המדעי "נייצ'ר" חבר החודש למגזין הפופולרי "סיינטיפיק אמריקן" לגיליון מיוחד ומושקע שהוקדש לבחינת החינוך של דור המדענים הבא… סכומי עתק אמנם מושקעים בהכשרת חוקרים חדשים ובעידוד המחקר, אך מאידך גיסא גדלים שיעורי הנשירה בתחום וסימני התסכול. שיעור תלמידי המתמטיקה, ההנדסה והמדעים בקרב הסטודנטים במערב הולך וקטן, וישנם גם מומחים שמלינים על תוצרי הליך ההכשרה (שיזף רפאלי).

מאמר זה מדווח על סקירת ספרות לגבי המושג "ילידים דיגיטליים" (Digital Natives) והמונחים הקשורים אליו. באופן ספציפי יותר, המאמר מדווח על הרעיון של דור הומוגני של משתמשים מיומנים ופוריים בטכנולוגיה הדיגיטלית אשר נולדו בין השנים 1980 ל-1994. על בסיס הממצאים, נראה כי אין הגדרה מקובלת של "יליד דיגיטלי". המושג משתנה בקרב אנשים, חברות, אזורים ואומות, וכן במהלך הזמן (Eliana Esther Gallardo-Echenique, Luis Marques-Molias, Mark Bullen, Jan-Willem Strijbos, 2015).

מחקר זה בחן הבדלי מגדר אפשריים בקבלה הנתפסת של סטודנטים להוראה את הטכנולוגיה בעבודתם המקצועית במסגרת המודל של קבלת טכנולוגיה (Technology Acceptance Model). הממצאים חשפו כי בעוד שלא נמצא הבדל סטטיסטי בין הקבוצות לפי מגדר לגבי השימושיות הנתפסת, עמדות כלפי טכנולוגיה וכוונה להשתמש בטכנולוגיה, הסטודנטיות להוראה השיגו תוצאות נמוכות יותר לגבי קלות השימוש הנתפסת(Timothy Teo, Xitao Fan, Jianxia Du, 2015).

המאמר מתאר שיתוף בין נאס"א לבין תלמידי בית ספר תיכון במישיגן. נאס"א ביקשה מתלמידים בבית הספר התיכון Bedford שבמישיגן לייצר חלקים עבור תחנת החלל שלה השנה. כעשרה תלמידים בתכנית העיבוד השבבי יבנו לוקרים שבהם האסטרונאוטים יערכו ניסויים בתוך התחנה. התלמידים יסיימו לוקר אחד עד סוף שנת הלימודים ויכינו חלקים רבים עבור התחנה במהלך חמש השנים הבאות (Peckham, Susanne, 2015).

כלים דיגיטליים בתחום החינוך יש בהם כדי לקדם מטרות חינוכיות אמיתיות, מעבר לכאלה שהינן בגדר חיסכון בזמן ויעילות הפעלה. בשימוש נבון הם מסוגלים לקדם מיומנויות חשיבה מסדר גבוה, פיתוח ערכים, שיתופיות ועוד. יחד עם זאת, צריך להבין ולהפנים שלכלים דיגיטליים אין חשיבות בפני עצמם אלא בתור כאלה המסוגלים, תוך הפעלה נכונה, להשיג את המטרות החינוכיות הנדרשות. כיום, מערכת החינוך מעניקה להם חשיבות מוגזמת. כדי להפיק מהם תועלות חינוכיות כדאי לחשוב כיצד לשלבם נכון במלאכת החינוך. אפשר לעשות זאת למשל על ידי הדרכה שמתמקדת בצרכים החינוכיים, בעדכון מתמיד של פלחים שונים של מורים תוך התחשבות בתחום הדעת שלהם ובשכבת הגיל אותה הם מלמדים. כדאי גם לצמצם את מגוון הכלים הדיגיטליים בהם משתמשים כדי לפנות מספיק משאבים קוגניטיביים לתהליך החינוכי עצמו. ומעל לכל אלה יש לזכור שהמטרה החשובה באמת היא החינוך עצמו ולא לימוד הכלים הדיגיטליים (יורם אורעד).

ג'יי הורוויץ מפרסם בבלוג שלו תגובה ביקורתית לכתבה מאתר ה-District Administration: "אמיתה מאד מקובלת גורסת שהתקשוב מחולל שינוי מהותי בחינוך. אפילו הספקנים מוכנים להודות שהעשייה החינוכית נמצאת היום בתקופה של שינוי מואץ, ובמידה רבה זה בזכות הדיגיטאליות. עם שינויים שמתרחשים בכל כך הרבה חזיתות – קורסי MOOC, הכיתה ההפוכה, BYOD, למידה ניידת, big data, ועוד – קשה לקבוע מהיכן תגיע ההשפעה המרכזית. אולי זה איננו משנה, אבל אם רוצים להשפיע, רצוי לדעת איפה הכי כדאי ללחוץ, ולכן יש טעם לזהות את הנקודה החשובה ביותר. אבל אולי יש דרך פשוטה יותר – פשוט ללכת על כל החזיתות או לירות לכל הכיוונים".

הוראת שפות זרות המבוססת על טכנולוגיה מספקת אסטרטגיות אפקטיביות רבות בתהליך הלמידה. השימוש בטכנולוגיה בהוראה מוביל ללמידה טובה של שפת היעד בקלות. מחקר זה מציג כיצד הוראה מבוססת טכנולוגיה מסייעת ללומדים להשיג הצלחה בתהליך של למידת שפה זרה (Altun, Mustafa, 2015).

ספרות המחקר מראה כי סטודנטים בקולג' מרבים להפר את האיסור על שימוש בטלפונים ניידים בכיתה (Tindell & Bohlander, 2012). נראה כי המכשירים יכולים לתרום ללמידת הסטודנטים ולשיפור הישגים אקדמיים מפני שהם מציעים איתור מידע מקוון, שיתוף קבצים ואינטראקציה עם מרצים וסטודנטים-עמיתים (Bull & McCormick, 2012; Tao & Yeh, 2013). ואולם סטודנטים רבים תופסים את מכשירי הטלפון הניידים בעיקר כאמצעי לשעות הפנאי, והשימושים הנפוצים ביותר הם רישות חברתי, גלישה באינטרנט, צפייה בסרטונים ומשחקים ((Lepp, Li, & Barkley, 2015; Lepp, Barkley, Sanders, Rebold, & Gates, 2013. אם עיקר השימוש במכשירים נעשה למטרות פנאי ולא ללימודים, הרי שהמכשירים עלולים לפגוע בלימודים בסביבה אקדמית (Levine, Waite, & Bowman, 2007).