פרקטיקה נפוצה בקרב תלמידים היא "סיכומי שיעור": תקצירים שנכתבים במחברות ומכילים את עיקר הדברים שאמר/ה המורה. אבל האם הפרקטיקה הזו יעילה? האם התלמידים שעורכים את הסיכומים האלה אכן מיטיבים להבין ולזכור את החומר? ואם כן, מהי טכניקת סיכומי השיעור היעילה ביותר וכיצד יכולים המורים להקנותה לתלמידיהם?מחקר מעניין גילה שחלוקת "דפי פיגומים" משפרת את האפקטיביות של הסיכומים. המחקר בדק שישה סוגים שונים של דפי עזר שלומדים קיבלו על מנת שיסכמו את החומר. כל דפי העזר כללו כותרות הנושאים העתידים להיות מוצגים בשיעור ואת השאלות הגדולות שהשיעור יעסוק בהם. חלק מהדפים עודדו כתיבה מפורטת של התוכן על ידי התלמידים וחלק היו פיגומים גרפיים בעיקרם, כך שראשי הפרקים של השיעור היו מסודרים באופן גרפי על גבי העמוד באופן שיצר ביטוי ויזואלי למבנה שיעור.

מחקרים בנושא הזיכרון האנושי הראו כי כאשר אנו לומדים במקטעי זמן מְרוּוחים אנו נוטים לזכור את המידע טוב יותר מאשר כאשר הוא דחוס כולו במפגש למידה אחד. מחקרים בנוירו-ביולוגיה שנערכו לאחרונה חשפו כיצד אנו יוצרים זיכרונות ארוכי טווח, ומסקנותיהם הובילו לפיתוח שיטת הוראה המבוססת על למידה במקטעי זמן קצרים.

רבים סבורים כי אם ידגישו קטעים חשובים בטקסטים שהם לומדים ויכתבו הערות בשוליהם הם יזכרו את החומר טוב יותר. ואולם מחקרים מלמדים כי תפישה זו שגויה. כדי להבטיח שהחומר לא יישכח, יש ללמוד וללמד אותו לא בבת-אחת, אלא במנות קטנות על פני זמן ממושך יחסית: בכל פעם מנקודת מבט, בגישה ובהקשרים שונים. כדאי מאוד לרשום שאלות הנוגעות לחומר בסיום המעבר עליו, לנסות להשיב עליהן יומיים לאחר מכן בלי לראות את הטקסט – ואז לבדוק אילו נקודות הוחמצו.