ד"ר גיש עמית, מנהל בית הספר היסודי תמר בעין גדי, הוציא באחרונה ממואר חכם ומרגש שבו תיאר בגילוי לב ובעברית יפה את ניסיונו כמורה וכמנהל. תיאור זה כולל לא רק תובנות פדגוגיות ואקדמיות, אלא גם חוויות, משברים, הצלחות וכישלונות. דומה כי ניתן ללמוד ממנו על הבעיות, האתגרים והקשיים בהוראה ובניהול, כמו גם על רגעי ההישג והחסד, לא פחות ממחקרים תיאורטיים. נקודת המבט האישית, שבנויה על התנסות ארוכת שנים בשטח, מוסיפה ממד הנעדר בדרך כלל מן הכתיבה המדעית. לפניכם כמה קטעים מהמיטב בספר:

ספר זה מספר את סיפורם של בתי הספר הייחודיים: מוסדות חינוך שבחרו לערער על המובן מאליו החינוכי הממלכתי-ציבורי ולהציע חינוך אחר. בתי הספר הללו מציעים חלופות חינוכיות-פדגוגיות חדשניות לחינוך המסורתי, אך גם מעוררים דילמות חברתיות בשל מרחב הפעולה האוטונומי שהם נוטלים לעצמם ובשל פרישתם מהציבוריות, תוך פגיעה אפשרית בערכי השוויון והסולידריות החברתית.

המטרה של מאמר זה היא לחקור את הנושא של בית ספר בניהול עצמי בבתי ספר יסודיים במערכת החינוך הערבית בישראל, תוך השוואה בין בתי ספר מנוסים בניהול עצמי, בתי ספר המתחילים להפעיל ניהול עצמי ובתי ספר שאינם מפעילים ניהול עצמי. הממצאים הצביעו על כך ששיפורים נתפסים בפדגוגיה, במבנה ארגוני, ובהשתתפות בקבלת החלטות ניכרו היטב בבתי ספר בעלי ניסיון בניהול עצמי, יותר מאשר בשני הסוגים האחרים של בתי הספר. בניגוד לכך, שיפורים נתפסים בניהול תקציבי ניכרו יותר בבתי ספר המתחילים להפעיל ניהול עצמי. נמצא גם שמורים המלמדים בבתי ספר בעלי ניסיון בניהול עצמי דיווחו על הרמות הגבוהות ביותר של שביעות רצון בעוד מורים המלמדים בבתי ספר שאינם מפעילים ניהול עצמי דיווחו על הרמות הנמוכות ביותר של שביעות רצון. הממד המשפיע ביותר של שביעות רצון היה השתתפות המורים בקבלת החלטות (Arar, Khalid; Abu-Romi, Amal, 2016).

שרה פיש הפנתה את תשומת הלב לסוגיה שבעשורים האחרונים הייתה במוקד מערכת החינוך בארץ ונראה שהיא עשויה להתעורר מחדש או לדעוך. הכוונה לסוגיית בתי הספר בניהול עצמי. החזון החדש של בית הספר בניהול עצמי הוא לספק סביבת לימודים לפיתוח תלמידים בעלי אינטליגנציות מרובות ולפתח יעדי חינוך ושיטות חינוך חדשים לדורות העתיד. יין צ'אנג צ'ונג טוען במאמרו "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית", כי לבית ספר בניהול עצמי צריך להיות חזון חדש התומך בשינוי פרדיגמה מהחינוך המסורתי הקשור במקום לקראת חינוך משולש חדש, כלומר: גלובאלית, מותאמת למקום (לוקאלית) ומותאמת לתלמיד (אינדיבידואלית), בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע ויצירת קשרים מקומיים ועולמיים ( שרה פיש) .

לפי התוכנית החדשה של משרד החינוך , מנהלי בתי הספר יקבלו ממשרד החינוך תקציב שיאפשר להם לקבוע סדר עדיפות עצמאי לניהול בתי הספר. עיון מדוקדק בהצעת ההחלטה שאישרה הממשלה, תחת הכותרת "ניהול עצמי – העצמת הסמכויות של המנהל בבית הספר", מגלה כי היא לא שונה באופן משמעותי מתוכנית הניהול העצמי שכבר מונהגת במאות בתי ספר בישראל, ושלפיה מנהלי בתי הספר מנהלים באופן עצמאי תקציבים רחבים למדי ויש להם את היכולת, תחת רגולציה לא מחמירה, להוציא לפועל את מדיניותם. המשמעות המעשית של המדיניות החדשה היא כי מנהל בית הספר יהיה כפוף מעתה לשני גורמים – משרד החינוך (כלומר לגורמי הפיקוח החונקים אותו בלאו הכי) ולוועדת היגוי שהרכבה לא נקבע על ידו, אלא נכפה עליו על ידי המשרד. בוועדות היגוי אלה יהיו לבטח שותפים שני גורמים שיצרו עוד יותר את יכולת התמרון של המנהלים. אלה הן הרשויות המקומיות ונציגי ההורים ( אריה קיזל) .

לאור המגמה להנהיג אוטונומיה ניהולית בבתי ספר, חשוב לבדוק מה משמעותה של האוטונומיה, והאם על פי תפיסות המורים אכן חל שינוי בדפוסי הניהול של בתי הספר בניהול עצמי לעומת בתי ספר שאינם בניהול עצמי. במחקר הנוכחי נבדקו אחד עשר בתי יסודיים , מהם שישה שהוגדרו על ידי משרד החינוך כבתי ספר בניהול עצמי, ובהם נדגמו 89 מורים. בחמשת בתי הספר האחרים נדגמו 69 מורים. שאלות המחקר בדקו: א. את ההבדלים בין בתי ספר עם וללא ניהול עצמי בתפיסת המורים את סגנון הניהול בבית ספרם, את תחושת האוטונומיה שלהם ואת שביעות רצונם מן העבודה בבית הספר, ב. את מקומם של משתני רקע של בית הספר והמורים בהסבר תחושת האוטונומיה ושביעות הרצון של המורים, ג. את עוצמת הקשרים בין מידת השיתוף של מורים בקבלת החלטות , סגנון השיתוף ותחומי השיתוף, לבין תחושת אוטונומיה ושביעות רצון של מורים. מן הממצאים עולה כי בבתי ספר בניהול עצמי תפסו המורים את גורמי האוטונומיה ושביעות הרצון כשונים מאלו שנתפסו על ידי המורים בבתי הספר ללא ניהול עצמי. כמו כן , נקשרו תפיסת האוטונומיה ושביעות הרצון של המורים בבתי הספר בניהול עצמי באופן הדוק לסגנון הניהול, בעוד שלא נתגלה קשר כזה בבתי ספר ללא ניהול עצמי ( חנה שחר , נגה מגן-נגר).

מטרת הספר להוסיף על הידע ההולך ומתגבש בעולם החינוך בעניין שיטת הניהול המתקדמת הרואה בבית הספר מקור סמכות ואחריות לתוצאות הלמידה. הספר יצא לאור בעת ובעונה אחת הן בעברית והן באנגלית. הידע המוגש לקורא בספר זה הוא חלק מתהליך מצטבר וצומח. הוא עשוי לשפוך אור על יכולתו של בית הספר להגדיל את האפקטיביות שלו בשיפור הישגיו. ככל שהידע על ניהול בתי ספר הולך ומעמיק, מתבררת גם המורכבות בניהול המוסד החינוכי הבודד. מורכבות זו מתגבשת לכלל תורת ניהול רחבה ורבת פנים וחושפת את הרבדים והשכבות הרבים בעבודה במוסד חינוכי ובניהולו. ספר זה אינו עוסק בצדו האחר של המטבע – ניהול מערכת חינוך מנקודת מבט של המרכז – ואינו עוסק בתפקיד המדינה, המחוז או רשות החינוך המקומית.הספר עוסק ב'איך'- בהגברת ההבנה למורכבות ניהול בית הספר, והוא מדגיש את ההתבוננות פנימה אל תהליך העבודה הבית ספרי. כדי לאפשר את יישום תיאורית הניהול העצמי של בתי הספר צריך להבטיח שיתגבשו ויתרחבו גם התיאוריה והפרקטיקה של תפקיד המרכז (המדינה, המחוז, רשות החינוך המקומית) לכלל תורת ניהול שלמה המגלמת את שני צדיו של המטבע, שתי מערכות ניהול שלובות זו בזו ותלויות האחת ברעותה. (עמי וולנסקי, יצחק פרידמן)