ג'יי הורוויץ כותב בבלוג שלו על חוסר ההלימה בין יכולות בני הנוער כיום והתחושה הסובייקטיבית של ירידה באיכותם, כביכול. "מאד אופנתי להיות מודאגים מהשפעות האינטרנט על דרכי החשיבה, ובמיוחד על כושר הריכוז, שלנו. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני הנוער. כמעט מידי שבוע אנחנו קוראים שהנוער של היום כבר איננו מסוגל לקרוא ספר מההתחלה עד הסוף. "לא חסרות בעיות חינוכיות שדורשות התייחסות והתמודדות של אנשי חינוך. היו כאלה לפני הדיגיטאליות (וגם לפני הרדיו, ולפני הטלוויזיה) והן בוודאי עוד יהיו איתנו הרבה אחרי שנפסיק להתרגש מהתקשוב. בין הבעיות האלו, בעיית העדר האכפתיות של תלמידים כלפי הנלמד בבית הספר, בעיית ההתגברות של גירויים חוץ-בית-ספריים על השיעורים עצמם, היתה, ותישאר, אחת הגדולות. אבל התייחסות אל התלמידים של היום כאל יצורים מוזרים שנפגעו מחיידק דיגיטאלי וזקוקים לטיפול של דיאטה דלת-תקשוב כדי לרפא אותם איננה הדרך לפתור אותה".

בשיתוף עם דור לדור – קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות . נקודת המוצא של קובץ מאמרים זה היא ש"ילדוּת" ו"נעורים" הם מושגים מרכזיים בסדר היום מודרני, וכי לא ניתן לדון באידיאולוגיות המודרניות הגדולות ובתהליכים המהפכניים, במשברים ובתמורות התרבותיות שחלו בשלוש המאות האחרונות, מבלי להזדקק להם. אסופת מאמרים זו מתמקדת בילדים ובנערים, יהודים בעיקר, ובתפקידים החברתיים והתרבותיים שהוטלו עליהם בעתות משבר ובתקופות של תמורה ושל שינוי. בצד התפקידים המעשיים והסימבוליים שהוכתבו "מלמעלה", נבחנים גם תפקידים דוריים שגובשו "מלמטה", בקרב הצעירים, בינם לבין עצמם. לכתיבת המאמרים חברו חוקרים מדיסציפלינות שונות, ופתחו פתח לדיון מגוון ועשיר בתחום ענף זה. ספר אחר שנכתב ע"י אותן עורכות: ברוח הזמן: החזרת ספרות ילדים להקשרה ההיסטורי-תרבותי . יעל דר, טל קוגמן, יהודית שטיימן (עורכות),

הילדים בבתי הספר נמצאים תחת לחץ גדול מאוד. עומס הלימודים גורם לרבים מהם חרדה קשה מאד, וזה מתחיל בכיתות נמוכות – אפילו בכיתה ו'. התופעה מחמירה ככל שהילדים גדלים, וממשיכה בבית הספר התיכון. הלחץ גובר לקראת ימי ההרשמה לקולג'. קשה מאוד להתקבל לקולג'ים טובים, ואחוזי הדחייה גבוהים מאוד. בתי הספר מפעילים לחץ כבד על הילדים כדי שהציונים שלהם יהיו גבוהים, לא רק כדי שיתאפשר לילדים ללכת לקולג' הנכון, אלא גם כדי שבית הספר יוכל להתגאות בכך שמספר גדול של תלמידים לומדים במקומות טובים. התוצאה היא מגפה שאנשים לא מרבים לדבר עליה: מגפה של חרדה ושל דיכאון, שממנה סובלים הרבה מאוד ילדים. מעטים זוכים לטיפול. בהרבה מבתי הספר מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח, ואם הם מכירים בבעיה, הם ממליצים להורים להעביר את הילד לבית ספר אחר. זה סיפור עצוב מאוד על הדור הצעיר בארה"ב

נכון כי תופעת האלימות הפיזית של בני נוער ותלמידים בבתי הספר נמצאת בירידה , אך למעשה היא הועתקה לאינטרנט ושם הנזקים הנפשיים עלולים להיות אפילו גבוהים יותר. כך טוענים מומחי משרד החינוך האמריקאי בהסתמך על נתונים שקיבלו מן המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן. עפ"י נתונים אלו 35 % מבני הנוער האמריקאיים חוו צורה כלשהי של תוקפנות מתוקשבת באינטרנט, כאשר הביטוי המסוכן ביותר הוא חרם כיתתי על ילדים באמצעות הרשת החברתית של פייסבוק. לבני הנוער יש פחות מעצורים באינטרנט והם מסוגלים להעליב את עמיתיהם או להשמיץ אותם במילים יותר חריפות מאשר בשיח פנים אל פנים. המומחים האמריקייים מודאגים מקצב ההתרחבות של תופעות האלימות המתוקשבת באינטרנט , מה גם שיותר ויותר תלמידים ובני נוער מבלים את עיקר שעות הפנאי שלהם בפייסבוק.