התובנות שסיכם ג'יי הורוויץ במאמרון בבלוג שלו על בעיות הטמעה של המחשב נייד לכל ילד (ה-OLPC ) במדינות מתפתחות מלמדות גם כי התמודדות דומה עשויה להיות במדינות מפותחות יותר כמו ישראל. כתבה קצרה באתר החדשות של פרויקט One Laptop Per Child מדווחת על בעיה רצינית בהטמעת הפרויקט באתיופיה. מתברר שאין התאמה בין השימוש במחשב ה-OLPC בידי התלמידים שמקבלים אותו לבין שיטות ההוראה הנהוגות בבתי הספר באתיופיה . במילים אחרות, יכול להיות שהמחשב עושה דברים נפלאים, אבל הדברים האלה אינם בהכרח מה שמערכת החינוך באתיופיה רוצה שיקרה בבית הספר.

ג'יי הורוויץ כתב מאמרון מעניין על חשיבות הפיכת פעילות מתוקשבת (ולא רק מתוקשבת) לכזו שהופכת לחוויה מהנה מבחינת התלמיד. יש לא מעט מקרים בהם מטלה מהנה ומעניינת הופכת למטלה מייגעת וחסרת עניין. לעתים מדי קורה כאשר מורים מייבאים את התקשוב לתוך בית הספר הם אמנם מאמצים טכנולוגיה חדשה ורצויה, אבל משאירים את הקסם ואת החן, את חדוות הלמידה, שקשורים לתקשוב, בחוץ. בסופו של דבר, במקום להלהיב את התלמידים, אנחנו משכנעים אותם שהתקשוב הוא עוד כלי משעמם בשגרת העבודה של בית הספר. במקרה אותו מביא ג'יי הורוויץ כדוגמא חיובית התלמיד התמודד עם כתיבת חומרים בבלוג שלו מבלי לחוש בכלל שיש כאן עול לימודי.

ג'יי הורוויץ כתב פוסט מעניין על השימוש החינוכי הנכון ביישום אינטרנט מעניין בשם Wordle – כלי שלוקח טקסט נבחר ובונה ענן מילים שנובע מהשכיחות של המילים בטקסט. ענני המילים שנוצרים באמצעות הכלי מרשימים למדי . יש בהם אסתטיות רבה, והם בהחלט מעוררים עניין. ג'יי הורוויץ מדווח על מאמרון בבלוג של קריסטן לה-קלייר, מורה בבית הספר שמדווחת על השימוש של הכיתה שלה ב-Wordle. הכיתה רשמה שאלות רבות בנוגע לסיפור, ואז לה-קלייר ביקשה מכל אחד לבחור שאלה אחת ולנסות להעלות כמה שיותר התייחסויות לגביה. היא כותבת שהפעילות הזאת רק הגבירה עוד יותר את הבלבול. ואז היא הביאה להם את Wordle. הכיתה בנתה ענן של Wordle עבור כל אחד מעשרה העמודים של הסיפור.

ג'יי הורוויץ כתב פוסט מעניין המתאר ניסיונות למחשוב קורס מסורתי בגישת הערכה מסורתית המראה שיש מקום גם לתפיסות מסורתיות בתהליכי תקשוב. כתבה שהתפרסמה לפני שבוע באתר של ה-Milwaukee Journal-Sentinel מדווחת על קורס מקוון באוניברסיטה של ויסקונסין במילווקי שמתנהל לפי שיטה שפותחה על ידי פרופסורית באוניברסיטה שכנראה משיגה את התוצאה בשיטה הממוחשבת בתוך הקורס מסורתי . "מדובר בקורס מבוא לפסיכולוגיה – סוג הקורס שבדרך כלל מתנהל באולם הרצאות עם מאות סטודנטים שמאזינים להרצאות, קוראים פרקי קריאה בספר לימוד עב כרס, ונבחנים על החומר הנלמד במבחנים "אמריקאיים" מעצבנים בסוף הסמסטר. דיאן רדי, המרצה, החליטה לשנות את הפורמט המוכר הזה. היא בנתה קורס מקוון שבו הסטודנטים מתקדמים בקצב אישי. על מנת לעבור ליחידת לימוד חדשה, סטודנט צריך לקבל לפחות 90% בבוחן על תוכן היחידה בה הוא למד. אבל הסטודנט יכול להבחן שוב ושוב (אחרי הפסקה של לפחות שעה – לשם רענון על החומר) עד שהוא מקבל את הציון הדרוש. כמו-כן, לפני שאפשר לגשת לבוחן הסטודנט צריך להתנסות במספר פעילויות ו/או משחקים מקוונים שבנויים על מנת להקנות את ידע הדרוש. רדי מכנה את השיטה שלה U-Pace"

ג'יי הורוויץ סיכם בבלוג שלו כמה תובנות מעניינות על עבודה משותפת. אנו קוראים בשנים האחרונות שהיצירה זקוקה לעבודה משותפת, ואיננה צומחת מאדם יחיד שיושב לבדו, מבודד מאחרים, אבל מתברר כי הקבוצה לא תמיד מהווה סביבה מתאימה ליצירה. ג'ורג' סימנס אותו מצטט ג'יי הורוויץ בפוסט שלו , מתמקד בחולשה המרכזית של הוויקי בחינוך, חולשה שנובעת מהרצון לאמץ כלי "חדש" מבלי לבחון לעמוק לא רק את יתרונותיו, אלא גם את חסרונותיו. אין ספק שהוויקי מעודד עבודה משותפת, אבל ה-"שותפות" שבאה לביטוי דרכו איננה בהכרח ה-"שותפות" שמצמיחה יצירה אמיתית או משמעותית. השימוש במילה "רשת", במקום בקבוצה או בקהילה מתאימה יותר. קבוצה של אנשים שעובדים על אותה משימה איננה אותו הדבר כמו רשת של אנשים שבה כל אחד מתמקד במשימה שהוא הגדיר לעצמו, אך באותו הזמן ניזון מאחרים וגם תורם להם.

הוויקי נחשב לאחד הכלים המרכזיים במערך הכלים ההולך ותופח של כלי ה-Web 2.0 בסביבה החינוכית אבל יש עדויות שהפרויקטים של הוויקי אינם בהכרח ביטוי לשיתופיות בין תלמידים . כאשר אנחנו מעודדים את כולם לתרום לוויקי, במקום שהתוצאה תהיה איכותית יותר, היא יורדת באיכותה. עם תלמידים שעדיין לא מצאו את הקולות של עצמם, התרומה האישית של כל אחד עשויה להיבלע לתוך התוצר של הכלל. נוצר מצב שבו הכיתה ככיתה איננה חשה גאווה כלפי מה שהיא יצרה, והיחיד איננו מזהה את התרומה שלו. ג'יי הורוויץ , אחד המומחים בישראל לתקשוב חינוכי מאמין שראוי יותר לעודד את התרומה האישית הייחודית, ותוך כדי כך לעקוב אחר ההתפתחות של היכולת של הפרט, וכך לקדם אותו.הוויקי מזמין את כל השותפים לו לערוך ולשנות – וכך לטשטש את התרומה האישית לשם תוצר קולקטיבי טוב יותר. השימוש האפקטיבי בוויקי דורש הבנה של התהליך הזה, ונאמנות למטרה. גם למבוגרים קשה להבין את הייחוד של הוויקי, וזה לא צריך להפתיע שהשימוש בו גם קשה עבור תלמידים ( ג'יי הורוויץ ) .

ג"י הורוויץ הפנה אותנו בבלוג המעניין שלו למאמרון חשוב של ד"ר ליסה ליין המלמדת במכללה בארה"ב. ליסה ליין שמחה לזנוח את Blackboard, שעדיין נחשב ל-CMS הנוח ביותר בארה"ב. בשביל הקורסים בהיסטוריה שהיא מלמדת במכללה בקליפורניה היא עברה ל-Moodle. השוואה בין שתי המערכות האלו מובילה אותה להרהר על השימוש בבלוגים בהוראה באופן כללי, ועל זה היא כותבת במאמרון חדש בבלוג שלה. ליין רואה הרבה חיוב בבלוגים אישיים, אבל לא ברור לחלוטין היכן הבלוגים האלה צריכים לשבת. היא נוטה לחשוב שעדיף בלוגים על תשתיות עצמאיות, מחוץ ל-CMS שבה היא מנהלת את הקורסים שלה. אם אנחנו באמת חותרים ל-Life Long Learning, ורואים בו מטרה מרכזית של העבודה החינוכית שלנו, עלינו להתמקד בהקניית הכלים שמאפשרים את המשך הלמידה, ולא ברכישת "ידע" שבימינו ממילא נגיש די בקלות. אם נכונה הקביעה שהתקשוב מאפשר למידה "מכל מקום ובכל זמן", לבלוג האישי, שהכתיבה בו איננו סתם עוד מטלה במסגרת של קורס אלא פעולה לימודית/חשיבתית בזכות עצמה, יש ערך מיוחד.

הבלוג המעניין של ג'יי הורוויץ מדווח על מאמר חשוב על שילוב הבלוגים בהוראה ובלמידה אבל מתייחס בספקנות לנימוקים של כותבת המאמר . "במהדורה הנוכחית של הרבעון Journal of Online Learning and Teaching, שרה הורלבורט, מרצה לספרות במכללה במדינת ושינגטון, מפרסמת מאמר ששואל שאלות קשות בנוגע לכדאיות של השימוש בבלוגים במסגרות לימודיות. הורלבורט מתעניינת בשימוש בבלוגים בהשכלה הגבוהה, והיא מנסה לבחון לאלו מטרות השימוש הזה יכול להתאים במסגרת הזאת." מאמר של הורלבורט הוא בין המעניינים ביותר בנושא של בלוגים בסביבה החינוכית שקראתי. היא איננה מקבלת כמובן מאליו שעצם השימוש בכלי שבסביבה חברתית מאפשר יצירת רב שיח בהכרח עושה את זה בסביבה חינוכית, והיא מצביעה על מספר מכשולים שמתעוררים בנסיון לשתול את הבלוג לתוך סביבה חינוכית."

ג'יי הורוויץ מעריך את הספרייה הדיגיטאלית החדשה של מט"ח , ספריית כותר. "הציפייה ה-"טבעית" כלפי סביבת כותר היא שתלמידים יעתיקו קטעים מתוך ספרים כדי לשמור אותם אצלם בתוך קבצי וורד (או שהם ישלבו את הקטעים ישירות לתוך עבודות שהם כותבים, אבל זה סיפור אחר לגמרי). לשמחתי, כותר צועד צעד משמעותי קדימה מהתפיסה הזאת. במקום "שמירה" חיצונית של קטעי טקסט שנמצאו בספרים, תלמידים יכולים לסמן את הקטעים האלה בתוך הספרים עצמם, לחזור אליהם בקלות, ולארגן קטעים ממקורות שונים לפי קטגוריות שהם עצמם קובעים. בדרך הזאת הסביבה המתוקשבת כבר איננה רק סביבה שאליה ניגשים כדי למצוא מידע, אלא סביבה שבה תלמידים יכולים לשהות באופן קבוע, וללמוד בה. כבר לא מדובר בביקור בסביבה המתוקשבת כדי לשלוף מידע, אלא הפיכת הסביבה המתוקשבת לסביבת הלמידה הראשית של בית הספר."

ג'יי הורוויץ סבור כי הבלוג של איריס שחקי, שחקי על חלומות, הוא דוגמה נהדרת של אותה חשיבה אישית/ציבורית שהטכנולוגיה הזאת מאפשרת. בבלוג שלה איריס נוגעת לא רק בנושאים חינוכיים, אלא בעניינים רבים הקשורים לזכרון הקולקטיבי שלנו, והיא מיטיבה למצוא סיפורים קטנים ברשת שמאירים היבטים חשובים, ואולי בלתי-צפויים, מהחיים. אבל איריס איננה רק כותבת לבלוג ה-"אישי" שלה – היא גם משלבת את השימוש בבלוגים בכיתות שהיא מלמדת. היא עושה זאת באמצעות בלוגים שהיא פותחת שמתמקדים בנושאים לימודיים שמכילים נקודות להתייחסות עבור תלמידיה, וגם דרך בלוגים אישיים של כמה מתלמידיה, בלוגים שהיא פותחת עבורם אם הם מביעים בכך רצון. לפני מספר ימים היא העלתה: "כמה מחשבות (ללא תובנות מסכמות) על ההתנסות שהיתה לי השנה עם שילוב הבלוגים", והמחשבות האלו אינן מעסיקות רק אותה.

הרצאתו המרתקת של ג'יי הורוויץ בכינוס גולשים 7 במכון מופ"ת . כיום כשהמידע מציף אותנו בקצב ובתחומים רבים חשוב שהמורה יימצא בתהליך של למידה מתמדת. ראוי שמורי המורים יהוו דוגמא ללמידה מתמדת לסטודנטים שלהם. אל ריבוי התחומים שבהם הם צריכים להתעדכן מקשה ואף מאיים. בנוסף להתעדכנות בתחומי הדעת הספציפיים שלהם, רצוי שמורים במכללות יתעדכנו אודות המתרחש במספר תחומים הקשורים לתקשוב ולמקצוע ההוראה ( לדוגמא : חשוב לעקוב אחר שילוב התקשוב בבתי הספר כדי להיות מודעים לדרכים שבהן משתמשים בו היום , חשוב לעקוב אחר הניסיון של קורסים מקוונים במכללות אחרות כדי לדעת מה עובד ומה לא, חשוב לעקוב אחר הדרכים שבהן התקשוב בא לידי ביטוי בחברה הסובבת ). נכון להיום המקום שבו מתקיימים דיונים על כל הנושאים הרלבנטיים האלו הוא הבלוגוספירה החינוכית. באמצעות הבלוגוספרה אפשר לעקוב אחר דיונים ערים על נושאים אלה ממש מדי יום. אפשר לקרוא לא רק את הדיווחים מהשטח של אנשי חינוך רבים, אלא גם הרהורים ולבטים. מורי מורים שנוטלים חלק פעיל בבלוגוספירה החינוכית, המשתתפים לא רק כקוראים, אלא גם תורמים ככותבים , מהווים דוגמא ללמידה מתמדת לסטודנטים שלהם , דוגמא שהיא מן החשובות שהם יכולים לתת.

ג'יי הורוויץ כתב מאמרון מעניין הנותן לנו פרספקטיבה של זמן ותפיסה לגבי תהליכי תקשוב בבתי ספר אז והיום. לפני כעשור היה נדמה שידענו כיצד אנחנו רצינו להשתמש בכלים כדי למנף את הלמידה, אבל הכלים שעמדו לרשותנו עדיין לא אפשרו את מה שרצינו. היום מבחר רב מאד של כלים עומד לרשותנו, ועל פי רוב התלמידים שלנו לומדים להשתמש בהם בקלות ובמהירות. אבל בדיוק בגלל זה היום אנחנו חייבים לעמוד במבחן שאז לא חויבנו לעמוד בו. היום אין לנו תירוצים, ועלינו ללמוד ליצור למידה משמעותית בעזרת הכלים האלה.

כלי לאיסוף, עריכה וניהול תכנים מתוך אתרי אינטרנט בלי לצאת מהדפדפן. על מנת להפעיל את Google Notebook יש להירשם עם חשבון הגוגל או ה-Gmail שלכם. יש להוריד תוכנה שמספקת את כל האפשרויות לפתוח מחברות וירטואליות. לתוך הדפים אפשר להכניס תוכן באמצעות העתקה והדבקה מאתרי אינטרנט; על ידי סימון התוכן, קליק-ימני על העכבר ובחירה באפשרות "(Note this (Google Notebook"; או בפתיחת המחברת בחלונית קטנה בתוך אותו חלון דפדפן בו נמצא המידע. עבור כל מחברת תוכלו לקבוע אם היא פרטית או ציבורית הציבורית מקבלת כתובת אינטרנט ייחודית אותה אפשר כמובן לשתף עם אחרים. ג'יי הורוויץ גיבש חומר הדרכה מועיל מאד לשימוש ב"גוגל נוטבוקס" ולשימושכם החינוכי במכללות ובבתי הספר צרפנו זאת בקובץ המצורף הכולל מצד ימין .

ג'יי הורוויץ כתב מאמרון מעניין על הסיבות האפשריות מדוע מורים מעדיפים לכאורה שימוש בסביבות WIKI על פני בלוגים. הויקי נחשב מבחינת המורים והמרצים כסביבה יותר מבוקרת המאפשרת למורים יותר שליטה והמניבה תוצרים ברורים. לעומת זאת, הבלוג איננו רק כלי שמאפשר פרסום, או שמעודד כתיבה. הוא כלי שמסוגל להעניק לתלמיד את המרחב האישי הדרוש לו להתפתח כלומד עצמאי. בתי ספר עשויים לחשוש בפני הבלוג מפני שהוא שם דגש על תהליך, ולא על תוצר.