מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

העברה בלמידה (Transfer of learning) היא השימוש בידע, מיומנויות או גישות שנלמדו בסיטואציה מסוימת – בסיטואציה אחרת. הסיטואציה החדשה יכולה להיות סיטואציה קרובה (העברה קרובה) או סיטואציה שונה (העברה רחוקה). נטען כי יש דוגמאות רבות להעברה בלמידה: לימוד תכנות שמקל על לימודי מתמטיקה; לימודי לטינית שמשפרים את היכולת להבין שפות אחרות; לימודי מוסיקה שמשפרים את לימודי האריתמטיקה; לימודי שחמט – שמשפרים פחות או יותר כל דבר. אבל האם הטענות האלה מוצדקות? האם אכן מדובר בדוגמאות תקפות להעברה רחוקה?

ניתן לראות בתוכנית הלימודים באזרחות זירת מאבק על עצם ההגדרה של אופייה של החברה ועל גבולות השייכות והזהות האזרחית של האזרחים והאזרחיות לעתיד. מאמר זה עומד על המתח בין הממד הפוליטי לממד המקצועי-פדגוגי בעיצוב תוכנית הלימודים באזרחות והשינויים שחלו במאפייני מתח זה בשנים האחרונות. כמו כן, המאמר הצביע על הסכנות הטמונות במאפייני השינויים שחלו בתוכנית הלימודים באזרחות ומציע חזון לחינוך לאזרחות בחברה הישראלית מרובת הקונפליקטים.

למידת חקר היא אחת הדרכים הבולטות לקידום חינוך מדעי. עם זאת, הגישות המסורתיות ללמידת חקר לא מצליחות לייצר מוטיבציה בקרב כל הלומדים. המאמר מדווח מחקר שנערך בקרב 14 מורים לכימיה בעקבות יישום של 'למידת חקר בשילוב תופעות מדעיות מסתוריות'. למרות חוסר רצון בקרב חלק מהמורים לשלב סיפורים בדיוניים בשיעורי מדעים, נמצא כי לפדגוגיה זו הייתה השפעה חיובית על מידת העניין והמעורבות של התלמידים בפעילויות החקר.

תפקידן של הוועדות האתיות במוסדות האקדמיים הופך להיות מרכזי והכרחי ומרבית המוסדות הקימו, או נאלצו לייסד, ועדות רגולטוריות עצמאיות לענייני אתיקה. מצד אחד, הוועדות הללו יכולות לקבוע חוקים, להגדיר נהלים, להקשיח סטנדרטים וליישב מתחים וקונפליקטים. מצד שני, עצם הקמת הוועדות גורמת לחוקרי המוסד לחוש שהנטל האתי אינו מונח על כתפיהם ולעיתים קרובות חברי הוועדה אינם בקיאים בתחומי המחקר או בהיבטים האתיים-משפטיים הנידונים.

מאמר מדגים את שיטת ההוראה המרוכזת בתלמיד באמצעות דוגמה של קורס העוסק בתנועות דתיות חדשות, המכונות לעתים בשם "כתות". בקורס פועל המורה כדי לשבש ולערוך הזרה של קטגוריות והבחנות נוקשות בין "דת" לבין "כת". השיטה הפדגוגית מוצגת כיעילה גם בקורסים ובתחומים אחרים.

אחת ההמשגות הבסיסיות במשנתו הפילוסופית של מרטין בובר מתייחסת לשני סוגים של הוויה: 'אני-הלז' אשר משקף קיום אגוצנטרי-אינסטרומנטלי ו'אני-אתה' אשר משקף מפגש דיאלוגי וקשרי גומלין. על פניו, נראה כי הטכנולוגיה היא הדוגמה האולטימטיבית למה שמייצר את התודעה 'אני-הלז'. באמצעות תיאור של ניסוי שנעשה במסגרת קורס מיינדפולנס בהכשרת מורים בארץ מדגים המאמר כיצד ניתן להיעזר בטכנולוגיה כדי לטפח קשב, מודעות והוויה של 'אני-אתה'.

מחקר זה בחן את הקשר בין שנות הניסיון של המורים לבין איכות ההוראה שלהם. נתוני המחקר נאספו באמצעות תצפיות על ההוראה של 80 מורים בכיתות א' עד ג'. הממצאים לא תמכו בטענה שמורים מתחילים (3-0 שנים בהוראה) מראים כישורי הוראה נמוכים יותר ממורים בעלי וותק. ירידה באיכות ההוראה נצפתה בקרב מורים עם 5-4 שנות ניסיון, במיוחד בתחום של ארגון כיתה, אקלים כיתה, ניהול התנהגות ושיטות למידה והוראה.

קיים שימוש נרחב בסקרים של בוגרי תוכניות להכשרת מורים במטרה להעריך את איכותן. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את יכולת הניבוי של סקרים אלה. המחקר עשה שימוש בנתונים מסקר בוגרים ארצי שנערך בצפון קרולינה ומולא על ידי 3,937 בוגרים, וכן בנתונים באשר לאיכות ההוראה של בוגרים אלה והתמדתם בתפקיד. ניתוח הנתונים הצביע על קשר בין תפיסות הבוגרים את איכות תוכניות ההכשרה לבין יעילות ההוראה שלהם והתמדתם בתפקיד.

תודעה, מוח וחינוך (Mind, Brain and Education; MBE) הוא שדה מחקר בינתחומי הבוחן את ההשלכות של ממצאים ממדעי המוח על חינוך, הוראה ולמידה. שדה זה כולל מחקר בדיסציפלינות שונות, כמו פסיכולוגיה, ביולוגיה, קוגניציה, מדעי המוח וחינוך, ומטרתו ליצור ידע אינטגרטיבי מהקשרים ביולוגיים, התנהגותיים וחברתיים. המאמר מצביע על מספר אתגרים בשדה מחקר חדש זה וקורא לבעלי העניין המעורבים לפתח גישה בינתחומית לתרגום הידע ולפיתוחו.

משבר הקורונה שיבש את פעילותם של מיליוני בתי ספר. הוא שבר שגרות, דפוסים ונורמות. האתגרים והקשיים הגדולים שהציב המשבר בפני בתי ספר מהווים הזדמנות להטיל ספק בנורמות ובשגרות ישנות ובה בעת לחשוב מחדש על החינוך. המאמר מציע מספר שאלות שבתי ספר ומובילי חינוך יכולים לשאול על מנת לדמיין ולעצב מחדש את החינוך בעולם שאחרי הקורונה.

משבר הקורונה חשף את הבעיות הרבות הקיימות במערכות חינוך. הסגירה של בתי הספר קטעה את הלימודים פנים-אל-פנים, דבר שפגע במיוחד בתלמידים מסביבה מוחלשת. למגפת הקורונה הייתה גם השפעה קשה על ההשכלה הגבוהה, ובמיוחד על הסטודנטים הבינלאומיים הלומדים בארץ זרה, כאשר אוניברסיטאות סגרו את הקמפוסים ומדינות סגרו את גבולותיהן. המסמך הנוכחי מספק תובנות לגבי השלכותיו של המשבר על החינוך. מסמך זה סוקר פעולות מרכזיות, שנעשו במערכות חינוך במדינות ה-OECD ובמדינות השותפות, בחצי השנה הראשונה מאז פרוץ המגפה.

המחקר הנוכחי ערך השוואה בין קבלת החלטות של מנהיגי חינוך לבין ממצאי מחקרים ממדעי הלמידה. באמצעות סקירת ספרות נבחנו נקודות המבט השונות, זו של מנהיגי חינוך וזו של מדעי למידה, ביחס לנושאים חשובים בחינוך. ממצאי המחקר הראו שסדרי עדיפויות של מנהיגי חינוך אינם זהים לאלה של חוקרי למידה. מנהיגי חינוך אינם משתמשים באופן עקבי בנתונים ממדעי הלמידה, בשל סיבות שונות, ביניהן ניסוח הבעיה, סדרי עדיפויות, הצורך להיכנס לטריטוריה לא מוכרת של מחקר הלמידה והעדר נגישות טבעית לידע שמייצרים מחקרי הלמידה.

חינוך לערכים הינו מתודה פדגוגית לנטיעת תובנות ותכונות שיכולות להניע תלמידים להישגיות ומצוינות, להעצים אותם מבחינה פסיכולוגית ולאפשר להם לפעול באופן יעיל מבחינה מוסרית, חברתית ואזרחית. מודל ה-PRIMED מבוסס על שישה עקרונות וחותר לטפח את האקלים הבית ספרי, לשפר את שיטות ההוראה ולהצמיח ילדים על ערכי רעות ודמוקרטיה. מודל זה יכול לשמש גם כעמוד תווך של תוכניות הכשרה להוראה ולסייע בכתיבת תוכנית לימודים מקדמת ומשמעותית עבור גננות, מורים, מנהלים ומפקחים.

באמצע המאה העשרים התעוררות ספקות ואכזבות באשר לחינוך הפרוגרסיבי, שנבעו משלושה גורמים עיקריים:

הנחות שגויות באשר למוטיבציה של מורים ולנכונותם להירתם לתפיסה החינוכית החדשה.
מחלוקת אידיאולוגית אשר הוציאה את מנהיגי הרפורמה אל מחוץ לקונצנזוס החברתי.
סטנדרטים חינוכיים נמוכים שנתפסו כפגיעה ביוקרה הלאומית.

בתחילת המאה העשרים ואחת החלו להבין שהכלכלה החדשה מבקשת למכור ידע במקום מוצרים פיזיים. שוק העבודה המשתנה מבטל את החשיבה הקונפורמית והסטנדרטית, ודוגל בחשיבה יצירתית וביקורתית. דפוסי ההוראה והלמידה השתנו, כיוון שדור התלמידים החדש סיגל לעצמו מיומנות של חיפוש תשובות לשאלותיו, בין היתר בשל סימביוזה הולכת ומעמיקה בינו לבין טכנולוגיית המידע והתקשורת

במטרה לנתח את ההשפעות של גישת הלמידה החברתית-רגשית, בוצעה סקירת-על בקרב 213 בתי ספר ו-270,034 ילדי גן ותלמידי א'-י"ב בארצות הברית במשך 52 שנים (2007-1955). נמצא שתלמידים אשר מוריהם שילבו וישמו פרקטיקות של למידה חברתית-רגשית הצליחו לשפר את גישתם ללימודים, מיומנותם החברתית, ויסותם הרגשי והישגיהם הלימודיים. במקביל, גננות ומורים דיווחו על שימוש מוצלח ומספק של תוכנית לימודית זו.

מעטות הן המדינות שמחייבות מרצי אוניברסיטאות להשיג ולהציג רישיון הוראה. לפי מאמר זה, למען עתידה של מערכת ההשכלה הגבוהה ושדה ההוראה האקדמית, הממשלות חייבות לדרוש ממרצים לעמוד בתקן אקדמי רשמי ולשלוח אותם לקורסי התפתחות מקצועית. ברם, כל עוד חברי סגל ותיקים שולטים בוועדת המינויים והקידומים, השינוי לא יגיע. רק התערבות ממשלתית יכולה להשיג ולהגשים את ההתייעלות הנכספת.

החינוך הפרוגרסיבי הוא במידה רבה תגובה לחינוך השמרני שהיה נהוג עד לתום מלחמת העולם הראשונה. מאפייניו של חינוך שמרני זה כללו משטר למידה קפדני, סדר, מאמץ, שקט, ציות, דיוק, קפדנות, משמעת, הוראה מונוטונית, תרגול, דקלום חסר משמעות ושינון. בתי הספר השמרנים היו נטולי חדווה והציעו מסגרת קודרת לילדים, בעלת סגנון הוראה פורמלי, נטולת מימד אישי ביחסו של המורה לתלמידיו; אלה נדרשו לדקלם טקסטים בלי יכולת להבין מה שאמרו. המורים בבתי הספר השמרנים ציפו לאחידות בהתנהגותם ובתוצריהם של התלמידים ולא עשו מאמץ לעורר את התעניינות בחומר.

במאמר זה, הסוקר את ההיסטוריה של תיאוריות הלמידה השונות, נטען כי עד 1950 בערך פותחו תיאוריות הלמידה פותחו באופן עצמאי פחות או יותר, בעיקר באמצעות ארבע גישות שנקשרו לשפות ולאזורים גיאוגרפיים מסוימים. אף גישה מבין הארבע אינה מיושמת כיום בצורתה המקורית, אבל ארבע הגישות מעצבות במידה מסוימת את דפוסי ההבנה העכשוויים.

בינתחומיות היא שילוב ושזירה של רעיונות ודרכי חשיבה מכמה תחומי דעת שונים במטרה להבין נושא-על המצריך אינטגרציית ידע ממספר תחומים, מאחר שלא ניתן להבינו כנדרש באמצעות תחום  אחד בלבד. במובן זה ניתן להתייחס לבינתחומיות כשלם הגדול מסכום חלקיו. זאת להבדיל מרב-תחומיות שפירושה שילוב בין כמה תחומי ידע, אך ללא אינטגרציה ביניהם – באופן שכל תחום שומר על זהותו הנפרדת.