מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

במהלך מאה השנים האחרונות מתנהלת מלחמה על נפשו של החינוך בין שתי גישות. גישה אחת נקראת "תכנית הלימודים במרכז" – יש להתאים את כל התלמידים לתכנית לימודים אחת; גישה אחרת נקראת "הילד במרכז" – יש להתאים לכל ילד תכנית לימודים. בכל עשור, הגישות מצטיידות בתיאוריות חדשות ובקריאות קרב חדשות, והמטוטלת נעה מקוטב אחד לקוטב אחר בהתאם לאקלים השורר בעונה נתונה. אז מהי למידה משמעותית? למידה משמעותית היא למידה שבה הלומד מארגן את התנסויותיו (ידע, מושגים, מחשבות, רגשות) באמצעות התנסויות חדשות ויוצר תשתית להתנסויות מורכבות יותר בעתיד ( יורם הרפז).

מאמר זה דן בתופעה של חדשנות של תכנית הלימודים המונעת על ידי המורה כתהליך של התפתחות אינדיבידואלית, חברתית ופוליטית.המאמר מתאר שלושה מקרים של קורסים ברמת בית הספר התיכון שפותחו על ידי מורים באונטריו שבקנדה והפכו לפורמאליים במדיניות של המחוז או של הפרובינציה.בעשותו כך, המאמר מרחיב את הרעיון של סוכנות המורה מהזירות המבוססות שלה בכיתות ובבתי הספר לתחום של קביעת המדיניות (Bascia, Nina; Carr-Harris, Shasta; Fine-Meyer, Rose; Zurzolo, Cara, 2014).

היישום הוא שלב מאתגר ברפורמה החינוכית. באזורים רבים, הדחיפות היא ליישם במהירות את הסטנדרטים הממשלתיים החדשים בחינוך. בחלק מהמחוזות, ספרי הלימוד והחומרים של תכנית הלימודים הועברו מספר ימים בלבד לפני תחילת הלימודים. רבים הציעו התפתחות מקצועית מעטה כדי שתסייע למורים להבין לאיזה סוג של למידה של התלמיד הסטנדרטים החדשים מתכוונים, וכדי לפתח צורות הוראה חדשות שיתמכו בלמידה זו. למרות הנסיבות הללו, עדיין ציפו מהמורים ללמד באמצעות הסטנדרטים הממשלתיים החדשים בחינוך, ולהכין את התלמידים להערכות חדשות ותובעניות יותר שיגיעו במהרה. במקרים רבים מדי, ניתנה הערכה מעטה לכך ששלב היישום הסופי תלוי במורים שמתכננים, שמנסים ומתקנים שיעורים חדשים. השינוי מגיע מדי שבוע, בצעדים קטנים. ההתקדמות לעיתים קרובות אינה שווה, איטית יותר מהמצופה, ומפעילה לחצים המחסלים את הרפורמות לפני שהתחילו ליישם אותן באופן מלא (Ronald Gallimore & James Hiebert, 2014).

הספר הוא אוסף של מאמרים ומחקרים שנכתבו על ידי רבים מהמומחים המובילים בהשכלה הגבוהה הבין-לאומית, המשתפים את התובנות שלהם לגבי ההיבטים השונים של גלובליזציה בהשכלה הגבוהה. הספר עוקב אחר המגמות העיקריות דרך עדשות שונות: במונחים של העולם כשלם, במונחים של האזורים העיקריים ושל האתרים הלאומיים והמוסדיים, ובמונחים של ההשלכות עבור קשרים חוצי גבולות של כוח ועבור הכללה חברתית. מספר פרקים גם מעבדים מחדש את הכלים הקונבנציונליים שלנו לגבי פרשנות, בייחוד ביחס לניידות של אנשים ושל תכניות ומוסדות חינוכיים (Bernhard Streitwieser).

בעשורים האחרונים חלו תמורות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים. במסמך זה נסקרו אלה שצפויות, עקרונית לפחות, להשפיע מאוד על מערכת החינוך. מהפכת טכנולוגיית המידע השפיעה מאוד על דרכי התקשורת הבין-אישית, השפה הכתובה והדבורה, הנגישות למידע ואופן השימוש בו, וכן על דרכי חשיבה ופתרון בעיות. תמורות שונות הביאו להגדלת פערים בהכנסות בישראל ולפיחות בפרקי הזמן שהורים יכולים להקדיש לילדים. שני אלה גורמים להגדלת הציפיות שמערכת החינוך תשלים את החסרים. החברה הישראלית מתאפיינת כיום בקבוצות חברתיות ותרבותיות הנבדלות זו מזו ובמידה רבה אף מנוכרות זו לזו (עפרה ברנדס, עמנואל שטראוס).

פרופסור פרנקנשטיין (1905-1990) היה ממקימי בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל ויוזם התכניות הייחודיות "הפרוייקט" של התיכון על יד האוניברסיטה ו"הוראה משקמת". הספר מיועד למורים, לאנשי חינוך, למעצבי מדיניות חינוכית ולכל מי שמתעניינים בתהליכי הלמידה וההוראה המדגישים את טיפוח החשיבה בלמידה על-פי גישה הוליסטית, זו המכירה במכלול חלקי אישיותו של הלומד ( ד"ר אורנה שץ-אופנהיימר ).

הכירו מילה חדשה, מונופתיה, שפירושה התמחות יתר. בחברה המודרנית אנו מעריכים מאוד מומחים. מאמר חדש שהתפרסם לאחרונה מראה כי יתכן ודוקא התמחות מונעת מאיתנו למידה ומונעת מאיתנו תובנות חדשות, וכי תפיסות שגויות על למידה הן אחת הסיבות העיקריות שרבים כל כך סבורים שהם לא יצירתיים ולא יכולים ללמוד תחומים חדשים ( עירית לופט מדר).

מאמר זה מדווח על מחקר שמפתח את הגישה החברתית-תרבותית של Wertsch לנרטיב כדי לחקור את הדרכים שבהן הנרטיבים לגבי ההתנסות בכיתה (ולכן לגבי הלמידה חווייתית) של הסטודנטים, הנמצאים בשלבי הכשרתם ההתחלתיים כמורים, מושפעים מנרטיבים דומיננטיים בבית הספר שבו הם שובצו. מאמר זה מכוון לספק דוגמא של הגישה למחקר הנרטיב שחוקרים אחרים בהכשרת מורים יכולים להשתמש בה כדי להבין את הלמידה של הסטודנטים שלהם (Carey Philpott, 2014.)

מאמרון מעניין של פרופסור חנן יניב לגבי כיווני ההתפתחות הרצויים של פדגוגיה בעולם דינאמי של שינוי ותקשוב. " מה שעורר את הגל העכשווי של למידה מבוססת פרויקטים היא ההכרה שאפשר לשפר מאד את הלמידה הזאת אם משתמשים בטכנולוגיות. איך לשפר? "קודם כל – שיתופיות. טכנולוגיות ענן למיניהן, המאפשרות לצוות לומדים לתכנן, ללקט מידע, לארגן מידע, לעבד מידע ולהפיק מידע במשותף עושות את המושגים 'שיתופיות' ו'למידה שיתופית' למושגים נגישים יותר, בני השגה יותר, פחות 'סיסמאיותיים' ( חנן יניב) .

הבנק העולמי פיתח בשנה האחרונה מערכת כלים מתוקשבים יעילה וחדשנית שמאפשרת השוואה בין נתוני ההתקדמות של מערכות חינוך בעולם . המערכת הידועה בשם SABER , The Systems Approach for Better Education Results (SABER) צוברת נתונים כמותיים ואיכותיים על מערכות החינוך בעולם, בעיקר נתונים המבוססים על מתודולוגיית evidence-based global standards. באמצעות הפקת דו"חות ממערכת SABER ניתן לראות את ההתקדמות של מערכות חינוך בעולם בתחומי המורים, התלמידים , ההורים . התחומים כוללים גם את התפתחות ילדים , אוטונומיה בית-ספרית ופיתוח כוח אדם להוראה .

בספרה "ציונים זה לא הכול: לקראת שיקומו של השיח הפדגוגי" ניצבת פרופ' ענת זוהר לצד חוקרי החינוך, ויחד עם רבים וטובים מתריעה על הסיכונים שמערכת החינוך נחשפת אליהם בקדחת הציונים והדירוגים. הספר ממלא חלל בשיח המקצועי הקיים בעברית. זוהר פורשת את משנתה בלי להבטיח הבטחות שווא, או לקשור כתרים לתהליכים שהובילה כראש המזכירות הפדגוגית ( יולי תמיר) .

ד"ר חזי אהרוני מציג את תיאוריית המערכות הדינמיות שלפיה התנהגות, למידה והתפתחות אינן נשלטות על ידי מערכת-על אחת אלא מושפעות מגורמים רבים שחלקם תלויים בסביבה וחלקם מצויים בתוך הפרט. האינטראקציה בין התהליכים הדינמיים והמפגש הסינרגטי ביניהם מאתגר את דרכי ההוראה השונות.

הפדגוגיה הביקורתית הפמיניסטית היא אסכולה חדשה יחסית בחינוך שצמחה בעקבות הפדגוגיה הביקורתית של המחנך והפילוסוף פאולו פרירה. אסכולה זו בוחנת נושאים של שוויון ואי שוויון במערכת החינוך, וחוקרת כיצד מערכת החינוך מסלילה ילדים לאותם מעמדות לתוכם הם נולדו. "כיום יודעים שיש מתאם גדול בין מצב סוציו-אקונומי לאפשרויות שנפתחות או נסגרות בחיים", אומרת ד"ר חגית גור-זיו, מרצה בכירה בסמינר הקיבוצים (רווית שרף).

בעוד שמודלים חינוכיים מצליחים אחרים, כמו המודל הפיני או הסינגפורי, אינם יכולים להיות מיושמים בישראל בשל ההבדלים התרבותיים והדמוגרפיים הגדולים, הרי שלאונטריו ולישראל כמה קווי דמיון גדולים שהופכים אותו למודל חיקוי רלוונטי. עם אוכלוסייה של 13 מיליון איש, 2 מיליון תלמידים, תושבים בעלי רקע תרבותי שונה וגם דוברי שפות שונות – ומהגרים רבים, אונטריו היתה בעשור האחרון מעבדה מצליחה לרפורמה חינוכית, שהביאה לא רק להישגים במבחנים, אלא לסגירת פערים בין אוכלוסיות שונות ( דפנה מאור) .

הרפורמות החברתיות והכלכליות במהלך שני העשורים האחרונים בברזיל ובצ'ילה הובילו לשיפורים ניכרים באיכות החיים בשתי המדינות. מיליונים מאזרחי ברזיל ואזרחי צ'ילה הצטרפו למעמד הביניים, ואחוז האזרחים החיים בעוני צנח. גם איכות החינוך הציבורי השתפרה באופן ניכר בשתי המדינות מאז 1990. אולם מעמד הביניים, שהרוויח מהרפורמות ומההישגים בחינוך ובכלכלה, הוביל את המחאות בשתי המדינות. המאמר מתאר את הרפורמות החינוכיות בשתי המדינות ומסביר את הסיבה למחאת מעמד הביניים בהן (Gregory Elacqua and Fatima Alves, 2014).

מדריך זה מתבסס על לימוד של דוחות שופטים ומכתבים מעורכי כתבי עת לגבי הסיבות שמאמרים הנכתבים בידי חוקרים שאינם ברמת שפת אם נדחים עקב בעיות שימוש, סגנון ודקדוק באנגלית. הוא נשען על טעויות הקשורות לאנגלית מתוך כ-5000 מאמרים אשר נכתבו בידי מחברים שאינם ברמת שפת אם, 500 תקצירים אשר נכתבו בידי תלמידי תואר שלישי ומעל 1000 שעות של הוראת חוקרים כיצד לכתוב ולהציג מאמרי מחקר ( Wallwork, A) .

חוללות עצמית מוגדרת בספרות המחקר כאמונות ביכולת לגייס מוטיבציה, משאבים קוגניטיביים ומהלכי פעולה, הדרושים לשליטה בדרישות המשימה. חוללות עצמית היא תהליך של הערכה, שיפוט ושליטה, שבסופו נוצר אומדן, הקובע איך אדם מפעיל את עצמו. לכן החוללות תורמת באופן משמעותי למוטיבציה האנושית להשיג הישגים. חוללות עצמית היא משתנה המוטיבציה המנבא העקבי ביותר של התנהגות אקדמית מבין שאר גורמי המוטיבציה. בפרק הנוכחי מתואר חקר מקרה של ילד בכיתה ד' עם לקות קריאה ובעל אמונות חוללות עצמית שהן נמוכות מאוד מיכולת הביצוע שלו. אבחון החוללות העצמית בדרך החקר האיכותי חשף תמונה מפורטת של אפיוני החוללות העצמית של ילד זה.

הכישורים הנדרשים מלומד בעל הכוונה עצמית הם: ארגון הזמן והסביבה הלימודית, יכולת שימוש בכלי מחקר, יכולת חיפוש מקורות וסיוע ושיתוף בידע וביזורו. פיתוח תקשורת עם הסביבה, ניהול שיח או דיון, דיאלוג, שכנוע, הנהגה, עבודה בצוות, הקשבה, שיתוף פעולה, ניסוח משוב, קבלת משוב, וניסוח ביקורת – כל אלה הם חלק מטיפוח הכשירות החברתית (שרה כ"ץ, יחיאל פריש).

בתי ספר שיש בהם אינטגרציה מציבים בפני המורים המלמדים בהם אתגר מיוחד: ההתמודדות עם הפערים הסוציואקונומיים הנרחבים בין התלמידים השונים.במסגרת מחקר זה רואיינו 25 מורים וגננות מגני טרום חובה ועד כיתות ו'. הראיונות הפתוחים התמקדו בדרכים שבהן מורים מטפלים בסוגיית חוסר השוויון ומקדמים חברויות בין תלמידים שיש ביניהם פערים כלכליים, ובאתגרים הניצבים בפניהם בעשותם כן. על אף שנמצא כי הפער הכלכלי בין התלמידים השונים הוא נושא מדובר מאוד, המורים לא היו בטוחים כיצד לטפל בו בכיתה. מורים אחדים דיווחו כי ניסו (לשווא) להסוות את הפערים הסוציואקונומיים בין התלמידים, וכי הדבר הלך ונעשה קשה בכיתות הגבוהות.

רוב מאמצי הרפורמות בארה"ב וגם בישראל מתנפצים על קרקע המציאות הפדגוגית של המורים בבתי הספר. במחקר חדש של אוניברסיטת אריזונה בארה"ב גובשה מתודולוגיה חדשה שנוער לגשר על פני הפער בין הכנסת חידושים פדגוגיים בבתי הספר ובין הדרישות המעשיות בהוראה בבתי הספר . במוקד של המתודולוגיה המוצעת חשיפה של המורים בבתי הספר למהלכים שיידרשו מהם בהטמעת השינוי תוך ניסיון להתאמה עצמית של המורים והסקה לוגית משלהם בהתאם לחשיבה שלהם ( Fred Janssen, Hanna Westbroek, Walter Doyle & Jan van Driel ).