מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

הסוציולוג הנודע זיגמונט באומן מתעניין ב"צורות חיים חדשות", והוא חוקר אותן בניסיונו רב השנים למצוא חלופה לצורת החיים הקפיטליסטית. באחת מההרצאות שנשא במחאה החברתית הגדולה בספרד בשנה שעברה אמר לרבבות צעירים: "צריך ליצור מוסדות חדשים, בשטח, להציע דרכים חדשות לחיי יום יום, חברות לערבות הדדית, קואופרטיבים; וזה לוקח שנים.

החינוך הפורמלי משתוקק ל"חינוך אחר" כפי שמעידה התסיסה . יש חינוך אחר – גלוי לעיני כול אך בלתי נראה . החינוך האחר הוא החינוך הלא פורמלי . מסקנה: החינוך הפורמלי צריך לאמץ את עקרונות החינוך הלא פורמלי . חינוך אחד, החינוך הלא פורמלי, מהדהד את שלוש הביקורות על הפדגוגיה השלטת וכולל את שלושת העקרונות המנחים של הפדגוגיות החדשות. בכל הניסיונות לפצח את הגנום של החינוך הלא פורמלי (ראובן כהנא, דיאנה סילברמן־קלר ואחרים) יש לשלושה עקרונות אלו נוכחות מרכזית. מה שנחשב לעקרונות "אלטרנטיביים", "חדשניים", "מתקדמים" בחינוך הפורמלי הוא בגדר שגרה בחינוך הלא פורמלי ( ניר מיכאלי) .

סקירת ספר בגיליון "הד החינוך , אפריל 2013 , עמוד 127. יצחק עזוז, מהרסייך ומחריבייך מאוהבייך יצאו: על תהליך התמוססות היהודיות במערביות (מפרדיגמה ל'סברה'), מכון מופ"ת, 2012 , ד"ר יצחק עזוז מהלך בגדולות. הוא מנתח את התרבות המערבית ומעמת אותה עם התרבות היהודית בגרסתה כ"סברה חז"לית" משנאית־תלמודית ומפיק מכך קווי מתאר חדשים לחינוך.

סקירת ביקורת של ד"ר חגי קופרמינץ ,חוקר ומרצה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. הסקירה המושכלת מתייחסת לספר הבא : ענת זוהר, ציונים זה לא הכול: לקראת שיקומו של השיח הפדגוגי, מחשבות על חינוך, ספרית פועלים, 2013 ( חגי קופרמינץ) .

בעזרת רפורמות מקיפות, נפטרה פולין מהמורשת הקומוניסטית שביקשה להפוך את התלמידים לפועלים, ורשמה קפיצה מרשימה בתוצאות המבחנים הבינלאומיים. הרפורמות כללו גם שיפור משמעותי של איכות ההוראה, בדגש על חטיבות הביניים: השתלמויות למורים, מתן אוטונומיה לבתי הספר ולמורים ללמד את החומר כראות עיניהם ושינוי בגישה להוראה – מהעברת ידע חד-כיוונית לתלמידים, לעידוד מעורבות של תלמידים בשיעור ובחומר הנלמד. "שיטות ההוראה השתנו", מספרת אלזבייתה דלאקה, סגנית מנהל ומורה למתמטיקה בחטיבת ביניים בוורשה, בסרטון מיוחד שהוכן על ידי ארגון המדינות המפותחות (OECD) וחברת החינוך המובילה בעולם "פירסון", בנושא השינוי שעשתה מערכת החינוך בפולין. "כעת, מורים משתתפים בתכניות השתלמות שונות בהן שמים דגש על שיטות הוראה אקטיביות. אנו נפרדים מהמודל בו מורים עומדים לפני הלוח ומרצים לתלמידים, ומנסים לערב את התלמידים בשיעור ( מיכל רשף ) .

שלוש הנשיאות של המכללות הגדולות בישראל להכשרת מורים מתמודדות עם שאלה קשה: אם אין בוגר רצוי, איך מכשירים מורה רצוי?אור סופר ממערכת " הד החינוך " שוחחה עם שלוש נשים העומדות בראש המוסדות האקדמיים המובילים להכשרת אנשי ונשות חינוך והוראה: פרופ' תמר אריאב, נשיאת מכללת בית ברל, פרופ' לאה קסן, נשיאת מכללת לוינסקי, ופרופ' ציפי ליבמן, נשיאת סמינר הקיבוצים ( אור סופר).

במסגרת תרגיל לימודי שנערך בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית בחודשים נובמבר-דצמבר 2012 חיברו עמיתי מחזור כ' של בית הספר מכון מנדל למנהיגות את "מסמך 100 ימים בחינוך" – מסמך ובו המלצות לשר החינוך החדש הנכנס לתפקידו . ההמלצות עוסקות בשמונה נושאים: תפקיד המפקח, מבחני המיצ"ב, תקצוב דיפרנציאלי, פיתוח מקצועי למורים, החינוך החרדי, החינוך במגזר הערבי, פדגוגיה חדשנית והמרחב הבית-ספרי.

מהי מטרת מערכת החינוך הישראלית? כהצעה ראשונית וכללית מבקש מאמר זה לקבוע כי מערכת החינוך הישראלית שואפת לכך, שבוגריה יהיו בעלי קשר והזדהות עם החברה והתרבות, בעלי בסיס וכלים לימודיים ושיהיו בעלי סקרנות ומוטיבציה, שיאפשרו את השתלבותם באתגרי המאה ה-21. דבר זה יביא למימוש הפוטנציאל האישי של כל בוגרי מערכת החינוך ויתרום לקידום החברה והכלכלה בישראל. מאמר זה מבקש להציע בסיס לרפורמה בחינוך העל יסודי, שתקרין גם על החינוך בגילאים הצעירים יותר. הרפורמה תכלול את ארבעת המרכיבים המפורטים במאמר ( ניר ארגוב) .

המאמר מציג חקר מקרה של מערכת החינוך באונטריו שבקנדה בשנים 2002 עד 2013. המאמר מציין כיצד מערכת החינוך שם יישמה יישומים נבחרים כדי לשפר מעל ל-5,000 בתי ספר (Glaze, Avis, 2013).

הסטנדרטים הממשלתיים בחינוך (Common Core Standards) הם במוקד הרפורמה החינוכית בארה"ב מאז שנת 2011 ויש מחלוקת רבה שם לגבי יעילותם ותרומתם הפדגוגית . המאמר מציג בחינה והערכה של הסטנדרטים הממשלתיים בחינוך בארה"ב כפי שהם מיושמים לאורכה ולרוחבה של האומה האמריקאית בנוגע לשנת 2013 (Hess, F. M., & McShane, M. Q. ,2013).

במאמר זה מתואר נייר עבודה של ה-OECD לגבי יצירתיות מהווה התחלה לעבודה כיצד אנו יכולים להגדיר, לפתח ובחינוך ולהעריך את "המיומנות" הזו שאנו מכנים יצירתיות. המאמר מתאר אב-טיפוס של כלי הערכה שפותח. כלי ההערכה מיועד לפרק את היצירתיות לחמש נטיות עיקריות ולאחר מכן לחלק נטיות אלה לשלושה תתי-הרגלים (Mark Gleeson, 2013).

מאמר זה בוחן את מקומן של שאלות המחקר בהוראה של שיטות מחקר. המאמר מתאר את ההזנחה של שאלות המחקר הן בטקסטים של שיטות המחקר והן בספרות האקדמית הרחבה יותר (White, P., 2013).

דייוויד ברלינר, אחד מאנשי החינוך המובילים בארצות הברית, מתבונן על מדיניות החינוך האמריקאית בעיניים ביקורתיות מאוד. "ההתערבות העסקית בתפיסת 'האדם המחונך'", הוא אומר בריאיון להד החינוך, "מחבלת גם ביצירתיות הדרושה לכלכלה וגם ביצירתיות הדרושה לחיים בכלל". מוזר שאמריקה מנסה לבנות מערכת חינוך בדמותן של שנגחאי או יפן או קוריאה או סינגפור בעוד שהמדינות הללו מנסות לחקות את אמריקה ולכלול בתכניות הלימודים שלהן נושאים שהיו פעם מקובלים אצלנו. פיאז'ה אמר ש"המשחק הוא העבודה של הילדים". פעם אמריקה הבינה את זה. מנקודת המבט של העשורים האחרונים, החינוך שאתה מתנגד לו מנצח. (יורם הרפז).

דמות הבוגר הרצוי של מערכת החינוך הישראלית נעה תמיד בין קוטב עולמי לקוטב לאומי. דמות הבוגר הרצוי של השנים האחרונות חלולה יותר מאי פעם . אנשי החינוך החדש ביקשו להקנות לתלמידיהם השכלה כללית לפי הדגם של מוסדות החינוך האירופיים. אך ככל שהתגברה הרוח הלאומית בראשית המאה העשרים עבר הדגש למטרות חינוך לאומיות; אהבת הארץ ותרומה לחברה המתהווה קודמים להשכלה כללית. ראעיונות עפ פרופסור אניטה שפירא, פרופסור יובל דרור , ד"ר אמנון כרמון , ופרופסור רוני אבירם ( נאוה דקל) . .

שלושה דימויים אידאליים של הבוגר הרצוי מנחים את השיח החינוכי: הבוגר המחובְרת, הבוגר המתורבת והבוגר הממומש. הדימויים האלה לא עובדים טוב בימינו; חייבים להמציא אותם מחדש . אך לפני הגדרה מחודשת של הבוגרים הרצויים יש לשאול שאלה יסודית: האם חלוקת השיח החינוכי לשלושה טיפוסים אידאליים של בוגרים רצויים עדיין חיונית? נראה שכן. חלוקת השיח לשלושה הגיונות נעשתה אמנם בעייתית בימינו, אך היא עדיין תקפה ( יורם הרפז) .

הבוגר הרצוי הוא אדם בעל כישורים מגוונים המכשירים אותו להתמודד עם אתגרים כלליים ואישיים שהמאה העשרים ואחת מציבה לו. יש רשימות מפורטות (מדי) של כישורים ויש גם מכשולים בדרך לפיתוחם . בשנים האחרונות אימצה מערכת החינוך שלנו שניים מתוך כישורי המאה העשרים ואחת: פיתוח חשיבה גבוהה ומידענות – יכולת לאתר מידע בהתאם לצורך, להעריך את טיבו, לעבדו, להסיק ממנו מסקנות ולהציגן בצורה בהירה. לא מעט מחשבה ומעשה הושקעו בפיתוח שני הכישורים האלה, וההשקעה נושאת פרות. יש עוד עבודה רבה לעשות וכדאי למהר; יותר מעשור של המאה העשרים ואחת כבר חלף ( עוזי מלמד) .

כל תקופה והוגיה הגדירו מחדש את הבוגר הרצוי. וכיוון שכל אדם מתפתח לכדי בוגר רצוי המתאים לו, השאלה החשובה אינה מיהו הבוגר הרצוי אלא מיהו המחנך הרצוי . רק יציאה מנקודת הנחה שאין בוגר רצוי, אלא שהרצוי משתנה בהתאם ליחיד שעליו מדובר, יכולה להביא לחינוך מיטבי, שבו היחיד מתפתח לבוגר ראוי. התנאי ההכרחי לכך, כפי שמציין ניטשה במסתו, הוא מפגש של החניך עם מחנך ראוי שמשחרר אותו מן העצלות והפחד להתפתח בדרכו. השאלה הבוערת יותר משאלת הבוגר הרצוי היא אפוא שאלת המחנך הרצוי. יתר על כן, מי שפגש במחנך ראוי יודע זאת היטב ושאלת הבוגר הרצוי הופכת עבורו למיותרת. בחינוך ראוי המפגש החינוכי קודם לניסוח דמות הבוגר הרצוי, מפני שבחינוך מיטבי אין לקבוע מראש מה רצוי לחניך. לכן המחנך שיודע לאפשר לחניך להתפתח באופן מיטבי מנסח למעשה, בכל פעם מחדש דרך פעילותו החינוכית, את דמותו של בוגר רצוי. ( שי פרוגל) .

האדם הראוי פורץ את גבולותיו הצרים לעבר תרבויות העולם, ערכים הומניסטיים ואנשים אחרים; הישראלי הראוי קובע גבולות אתיים ופוליטיים מטרתו הראשונה של בית הספר, אחרי הכשרת אדם המכיר במכלול הערכים ההומניסטיים, הליברליים והדמוקרטיים, הזוכר תמיד את קדושת החיים ואת החשיבות המכרעת של הדעת, האמת והצדק, החירות, השוויון והשלום ביחס לכל בני האדם, בכל אשר יפנה ובכל אשר יעשה, היא לגלות לתלמיד את עושר הדעת האנושית האין־סופית ולטפח אדם שיש בו סקרנות בלתי נלאית ויכולת לחפש ידע לשם ידע או ללמוד בכוחות עצמו לאורך חייו בכל תחום שמעניין אותו; אדם בעל שיפוט עצמאי, ביקורתי, מוסרי וחינוך ערכי, המודע למגבלות הזמן ולחובותיו לעצמו ולמשפחתו, לקהילתו ולארצו ומודע לצורך לתרום לשלום העולם ולקיומו ולהשאיר אחריו עולם טוב יותר מהעולם שנולד לתוכו ( ( רחל אליאור ) .

לא מערכת החינוך מעצבת את דמות הבוגר הרצוי, אלא תעשיית הבידור . מי שמכיר את התרבות הרומית יודע שעיקר תקציבה של האימפריה הרומית הוקדש לצבא ולבידור. עכשיו חשבו על החברה הישראלית: כמה זמן מקדיש ההורה הישראלי הממוצע לחינוך משותף עם ילדיו לעומת בידור משותף עם ילדיו? כמה ממשאביו הכספיים מושקעים בבידור וכמה בחינוך? שרוליק – אאוט; ערס – אין. דמויות הוריות הוחלפו בדמויות בידוריות ואלה הופכות למודלים מעין־הוריים. על רקע זה, הדיון בדמות הבוגר הרצוי יכול להתקיים אך ורק כאופוזיציה מודעת וביקורתית למודל ההזדהות המוחדר לכל תא בחיינו על ידי תעשיית הבידור ההמוני ( יאיר ניומן) .

מיהו הבוגר המצוי של מערכת החינוך הבית ספרית והגבוהה שלנו? הוא שייך לדור שאינו מסוגל להעמיק בקריאה, להשתוקק לידע ולחתור לאמת. אם לא נכיר במציאות הזאת ואם לא נמצא לה תגובה חינוכית הולמת, החינוך האקדמי יקרוס. הוא כבר קורס . לדעת פרופסור עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג , התואר האקדמי לא יכול להיות עוד מונוליטי ומקובע לזמן, למקום ולמוסד. נצטרך ליצור תרכובות גמישות, שיוצרות סלים אקלקטיים המשלבים קורסים של חוגים, פקולטות ואוניברסיטאות. מובן שזה לא תלוי רק במרצים, אלא גם בממשלה, בכנסת, במל"ג ובמנהיגי המוסדות להשכלה גבוהה. נצטרך לבנות מסלולים מקצועיים (שיתופי פעולה עם חברות כוח אדם ומפעלים כלכליים) שיהדקו את הזיקה של התואר לעבודה שלאחר סיומו ( עוז אלמוג ותמר אלמוג) .