הכשרת מורים

הרעיון המרכזי של כותבי המאמר הוא הגדרה או איתור של פרקטיקות ליבה הוראתיות שסביבן יאורגנו מוקדים בתוכניות ההכשרה וההתפתחות המקצועית. כיום המיקוד של תוכניות להכשרת מורים משתנה ממיקוד באיפיון הידע הנדרש להוראה אל מיקוד בשילוב של ידע והתנסות (Lampert, 2010, Zeichner, 2012). פנייה זו אל המעשה הובילה חוקרים בתחום לארגן את מחקריהם סביב הרעיון של "פרקטיקות ליבה" בהוראה, שעשויות להוות כלים משמעותיים להכשרת סטודנטים לקבלת החלטות, לעיתים במהירות, תוך כדי הוראה. מיקוד זה מתמודד גם עם האתגר של שיפור הוראה דיסציפלינרית של מתכשרים ומורים חדשים וקידום הישגיהם והישגי תלמידיהם. הכותבים בוחנים במאמר זה מיזמים הנותנים ביטוי למגמה זו שבה מורים, מורי מורים וחוקרים עובדים יחד כדי להבין כיצד ההפעלה של רעיון פרקטיקות הליבה עשויה לסייע בשיפור ההוראה וההכשרה (McDonald, M., Kazemi, E., & Schneider Kavanagh, S).

כיצד מכשירה אמריקה את מוריה היווה נושא המטיל מורא במשך שנים רבות. ב-2005 ארתור לוין (Arthur Levine), נשיא מכללת המורים באוניברסיטת קולומביה דאז, הדהים את עמיתיו (ואת עצמו, הוא אומר) עם דוח נוקב המסיק שתכניות הכשרת מורים "נעות בטווח שבין תכניות בלתי הולמות למחרידות". בקיץ זה המועצה הלאומית של איכות ההוראה (National Council on Teacher Quality) תיארה את הכשרת המורים כ"תעשיה של בינוניות" ( Bill Keller ).

רבים סוברים כי הכשרת המורים נדרשת לשנות את כיוונה מהכשרה המבוססת על היבטים אקדמיים לקראת הכשרה להוראה המבוססת על התנסות קלינית בשדה ההוראה, במתכונת דומה לזו המתקיימת בבתי ספר לרפואה (Cochran-Smith & Zeichner, 2005; Moore, 2010; Zeichner, 2010), שבהם הלמידה מתקיימת לא רק באוניברסיטאות אלא גם בבתי החולים "ליד מיטת החולה" בתמיכה ובשילוב של הצוות הקליני והאקדמי.בית הספר להתפתחות מקצועית (Professional Development School – PDS) הוא אחד מן הדגמים החלופיים להכשרת המורים ( דיצה משכית, זמירה מברך).

במחקר אשר נדון במאמר זה מתואר חקר מקרה של עמיתות בין מכללה לחינוך לבין בית ספר יסודי הנמצא בעיר במרכז הארץ. התיאור הוא מנקודת מבטן של ארבע קבוצות משתתפים המעורבות בהבניית העמיתות: (א) מדריכות מטעם המכללה (מובילות התהליך); (ב) מנהלת בית הספר וסגניתה; (ג) מורות מאמנות בבית הספר; (ד) סטודנטים מן המכללה אשר מתכשרים להוראת מתמטיקה ואנגלית. כל קבוצה יצרה 'נרטיב של השתתפות', כזה שיסודו בראייתה את תהליך ההבניה של העמיתות אשר היא השתתפה בו ( חנה עזר, תמי ראובני, נורית מירב, חיותה רגב).

ניתן לסכם ולומר כי למרות שההערכה בחינוך השתנתה והתפתחה עם השנים, השינויים וההתפתחויות הללו אינם תמיד באים לידי ביטוי במוסדות האקדמיים ובכללם במכללות לחינוך. ההערכה בחינוך אינה מתמקדת, כבעבר, בבחינת תפוקות ותוצרים בלבד אלא מתייחסת להיבטים נרחבים של מושא ההערכה, הכוללים גם את בחינת הצרכים, ההקשר, התהליכים, המדיניות, הסביבה החברתית-פוליטית ועוד ( אירית לוי-פלדמן).

המורים החונכים במערך ה-PDS נחלקים לשני סוגים: אלה שהוכשרו מלכתחילה להוראה במערך ה-PDS ('מורים חונכים ילידים') ואלה שהוכשרו להוראה בדרך המסורתית (ועם הזמן "היגרו" לדרך הכשרה חדשה – 'מורים חונכים מהגרים'). מקורם של מונחים אלה הוא בתחום הטכנולוגיה – התלמידים הם ילידים ש"נולדו לתוך הטכנולוגיה", ואילו המורים הם המהגרים לעולם זה. מטרת המחקר המוצג במאמר זה היא לבדוק את מאפייניהם של המורים החונכים הילידים וש ל המורים החונכים המהגרים ( אביבה קליגר, ענת אוסטר ).

מטרתו של המאמר היא להעמיד לדיון שתי נקודות עיקריות המאפיינות את המטען הלימודי וההתנסותי שהמתכשר להוראה צריך להיות מצויד בו: (1) העקרונות ויסודות התוכן בהכשרת המורים בתחום ההערכה; (2) הנושאים בתחום המדידה וההערכה שחשוב שיילמדו בהכשרת המורים.ביסוד המאמר שלוש הנחות בסיסיות: ההנחה האחת היא שהערכה בחינוך (ובכל תחום אחר) נועדה לייצר החלטות מבוססות וראויות בדבר הפעולות הנדרשות כדי להשיג את המטרות שנקבעו. כיוון שכך, ייעודה של ההערכה הוא לשפר (ולא "לשפד"); ההנחה השנייה היא שמורים הם שותפים מרכזיים, המהווים ציר מרכזי בתהליכי ההערכה בחינוך על היבטיה השונים; ההנחה השלישית היא שהמורים (המרצים) המכשירים מורים צריכים גם הם, ואולי בראש ובראשונה, להיות בקיאים היטב בכל התחומים והנושאים שיש להקנות לפרחי ההוראה ובתחומי המדידה וההערכה בכלל זה ( יצחק פרידמן) .

חשיבות ההשקעה בילדים מגיל לידה ועד גיל 3 והקריטיות שלה להתפתחותם הקוגניטיבית, הרגשית וההתנהגותית הוכחו במחקר המדעי. כך נמצא, למשל, כי השקעה בגילאים הצעירים תורמת להישגים לימודיים במערכת החינוך הבית-ספרית ועקב כך גם לחברה. ואולם בעוד שמחקרים רבים, בישראל ובעולם, בדקו בהקשר זה את תפישותיהם של הורים ומטפלות, בחר מחקר שהושלם באחרונה להתמקד בתפישותיהן האינטואיטיביות בנושא זה של סטודנטיות להוראה לגיל הרך, ולבחון את השינויים החלים בהן במהלך הכשרתן. במחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים במכללת לוינסקי לחינוך, בראשותה של ד"ר גילה רוסו-צימט, השתתפו 347 סטודנטיות להוראה הלומדות במסלול לגיל הרך בשלוש מכללות, שענו לשאלון מובנה בנושא ( נגה שביט-רז) .

בוגרי התוכניות למצוינים, שמקדם משרד החינוך במכללות להוראה, מלמדים בעיקר בכיתות הגבוהות יותר במערכת החינוך, מלמדים בשיעור גבוה יותר את המקצוע שאליו הוכשרו ומלמדים יותר במסגרות פרטיות, בהשוואה לבוגרי התוכניות הרגילות – כך מעלה מחקר ארצי שערכו פרופ' ציפי ליבמן, הילה אקרמן אשר וד"ר דיצה משכית, במסגרת רשת המחקר של מכון מופ"ת ( נגה שביט-רז).

כמה חשוב שיתבצעו הערכה ומדידה שוטפות של מערכת הכשרת המורים ומוסדותיה בכל הנוגע לתכניות, לביצוען, לתוצריהן – כאלה החותרות לשיפור מתמיד של הכשרת המורים ומשמשות דגם מוביל לסטודנטים בכל הנוגע למצופה מהם לכשיסיימו את הכשרתם וישתלבו במערכת החינוך? זוהי שאלה מורכבת, שכן התשובה עליה חייבת להתייחס לא רק לחשיבות ההערכה הזאת אלא גם למוטיבציה של המערכת לבצעה ולכלים העומדים לרשותה לשם כך ( דרורה כפיר) .

המחקר בוחן שותפות תלת-שנתית בין מכללה לבית ספר שמטרתה לקדם הוראת מדע וטכנולוגיה בבית הספר. המאמר מתמקד בשנתיים הראשונות של השותפות, והוא מציג את ההשלכות של עריכת שינויים ארגוניים ופרסונליים (מעטפת השותפות) במהלך השותפות על השגת המטרות והיעדים (מהות השותפות). בכל אחת משנות השותפות הגיעו לבית הספר היסודי הנבחר שש סטודנטיות בשנה השלישית להכשרתן בהוראת מדעים. כל סטודנטית שובצה לכיתה מסוימת ולימדה בה יומיים בשבוע – ביום האחד הוראה כוללת בהנחיית מדריכה פדגוגית כוללת, וביום האחר הוראת מדעים בהנחיית מדריכה פדגוגית בתחום המדעים. המדריכות הפדגוגיות ליוו את הסטודנטיות במשך כל שעות שהותן בבית הספר. כמו כן ליוותה את הסטודנטיות המורה המאמנת, מחנכת הכיתה ( אילנה רונן).

השותפות המתוארת במאמר זה היא בין בית ספר לחנוך מיוחד לבין מסלול הכשרה לחינוך מיוחד במכללה לחינוך. בית הספר המיוחד הוא אחת המסגרות שמפעיל ארגון ותיק המעניק מגוון שירותים במטרה להבטיח לילדים ולבוגרים עם מוגבלויות קשות ומורכבות את הזכות למרב ההזדמנויות לצמיחה ולהשתתפות בחיי הקהילה. בבית הספר לומדים כארבעים תלמידים בטווח הגילים 12-4 עם לקות שכלית ותפקוד המצריך תמיכות מרובות. ארבע מחמש הכיתות בבית הספר מיועדות לילדים בגיל בית הספר היסודי ואחת היא כיתת גן (גלעדה אבישר, גילה ווגל).

הלמידה צריכה להיות פעילה ורפלקטיבית, ועל ההערכה להיות משולבת בהוראה, כך שקודם כול היא תסייע למורה וללומד לקדם את הלמידה. הערכה כזו שונה מזו המסכמת את הלמידה (הערכה של הלמידה – הש"ל), והיא מכונה הערכה לשם למידה (הל"ל). בתהליך הל"ל מיטבי נדרשים המורים עצמם להיות רפלקטיביים, שכן עליהם לאבחן, לתאר ולפרש את האופן שבו תלמידיהם לומדים ומבצעים את משימותיהם הלימודיות, להסיק מסקנות לגבי הפער בין הרצוי למצוי, לשקף לתלמידים את תהליך הלמידה שלהם ולמצוא אתם אמצעים, כלים ודרכים להקטנת הפער . שאחד מתפקידיו של מוסד להכשרת מורים הוא לאפשר לפרחי ההוראה ללמוד ולהתנסות בקהילת לומדים המתפתחים מקצועית תוך כדי חקירה עצמית של הוראתם, שהיא תוצאה של השילוב בין התאוריה לבין השדה. מחקרים אלה מראים כי התנסות בדרך זו הובילה פרחי הוראה לשפר הוראתם ואת תהליכי ההערכה שהם מפעילים במהלכה ( רובנה רוסנסקי, נריה שחור) .

במאמר זה מתוארת התנסות מעשית לפי דגם ה-PDS (Professional Development Schools): סטודנטים להוראה ממכללת תלפיות שבחולון התנסו בעבודה מעשית בחטיבה הצעירה בבית ספר במרכז הארץ. ייחודה של ההתנסות הנדונה הוא בקיום תכנית הכשרה מובנית להקניית יכולות של עבודה בצוות, וזאת כחלק מחזון המכללה להכשרת סטודנטים מיטבית הכוללת מעורבות ומחויבות של הסטודנטים למוסדות האימון אשר הם מתנסים בהם (בלהה בשן, רחל הולצבלט ).

ועדת היגוי (steering committee) היא ועדה מייעצת שהחברים בה הם בדרך כלל בעלי עניין או מומחים. בוועדה כזו נדונים נושאים דוגמת מדיניות, מטרות ומשאבים. ועדת היגוי היא אחד המבנים הארגוניים במערך בתי הספר לפיתוח מקצועי (PDS: Professional Development Schools), ותפקידה הוא לבנות ולפתח את השותפות מכללה-שדה. כחלק מבניית מערך ה-PDS בישראל במסלול העל-יסודי הוקמה בשנת 2000 ועדת היגוי למערך זה. ועדה זו פועלת ומלווה את השותפות מכללה-שדה מאז ועד היום ( תילי וגנר, אביבה קליגר).

המחקר הנוכחי מתמקד באופן שבו מתכשרים להוראת מקצוע המתמטיקה בבית ספר יסודי תופסים את דימוים ובאמונות המעצבות דימוי זה. במחקר זה השתתפו שישים סטודנטים שלומדים בשתי מכללות בארץ (שלושים סטודנטים מכל מכללה). התפלגות המשתתפים מלמדת על כך, שבמכללה הראשונה החלוקה בין נשים לגברים זהה וכך גם החלוקה המגזרית בין יהודים לבני מיעוטים, כשממוצע הגילאים עומד על 24. במכללה השנייה כולן סטודנטיות ילידות הארץ בסביבות גיל 22, מהמגזר היהודי והערבי גם יחד ( נילי מנדלסון).

מאמר זה מתאר תהליך של שינוי במודל ההדרכה הפדגוגית שעבר צוות מדריכים פדגוגיים (מד"פים) במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה, ואת אופן ביצועו הלכה למעשה. במכללה התקיים עד לשנת הלימודים 2010-2009 דגם התנסות בהוראה שהיה מבוסס על "המודל המסורתי", לפיו המד"פ אחראי להדרכת הסטודנט, להערכתו ולהתקדמותו בסיועו של המורה המאמן. במודל זה המיקוד הוא בסטודנט ובזיקה לכיתה שבה הוא מתנסה (סלמאן עליאן, אלכסנדרה דניאל-סעד ).

הרעיון של "התנסות מעשית מבוססת-מחקר" ('(research–informed כולל בתוכו לא רק שימוש במחקר על הוראה יעילה שבה מורה-המורים מעלה הצעות לפרקטיקה, אלא גם במחקר העוסק בתהליכי למידה מקצועית המצויים בבסיס המבנה והעיצוב של תוכנית ההכשרה עצמה(Furlong, 2013). קיימות גישות שונות ליצירת אינטגרציה כזו בין מחקר ומעשה. בעוד שבתוכניות הכשרה רבות הורחב הזמן המוקדש להתנסות מעשית באחרות – הודגשו התהליכים שבאמצעותם נוצר ידע ע"י הכוונת המתכשרים/המתחילים לפעול כחוקרים, ואימוץ אוריינטציה של פתרון בעיות (Burn, K. & Mutton, T).

שנתון המחקר על הכשרת מורים ותקשוב חינוכי לשנת 2013, שזוהי שנת פרסומו החמישית, משמש כמקור מלומד וכמגלה כיוונים ותמונת התפתחות למצב הנוכחי של המחקר בחינוך בתחום זה של מחקר ופרקטיקה.השנתון מציג גוף מחקר הולך וגדל, המודגש במגמות ובסוגיות העכשוויות, בשיטות יצירתיות, ברעיונות חדשניים, במודלים המבוססים על תיאוריה ופרקטיקה, ובשימוש אפקטיבי בכלים מסורתיים ובכלים חדשים בתחום של הכשרת מורים ותקשוב חינוכי.

כמורי-מורים מעניין אותנו לבדוק במיוחד את הכשרתם של פרחי ההוראה בהקשר לזאת, והמידע האמפירי אינו מעודד: בהכשרת מורים עתידיים, המכללות לחינוך אינן ממלאות את תפקידן כראוי באשר להכשרה בהערכה. וזאת למרות הדעה הרווחת בקרב אנשי חינוך על חשיבות הנושא בהכשרת מורים. כיצד מסבירים את המצב הקיים? (ברברה פרסקו ).