אקטואליה

ג'יי הורוויץ מתייחס לאפשרות של שמיעת מוסיקה ע"י תלמידים תוך כדי עבודה על מטלות בכיתה. " המכשירים הדיגיטאליים שיגיעו לכיתה בידי התלמידים היום. אלה באמת אישיים. והמוסיקה שתנוגן דרכם, ותגיע לאוזני כל אחד באופן אישי, ולפי טעמו, היא רק ההתחלה של העיצוב האישי של הלמידה שהוא (אפשר לקוות) בלתי-נמנע".

ספר זו הוא בן 446 עמודים אשר עוסקים בנקודת מבט מאוד מעניינת: חקר מתמשך של המרחב בו טכנולוגיה ופדגוגיה נפגשים. למרחב, בין אם פיזי או וירטואלי, יכול להיות השפעה משמעותית על למידה. מרחבי לימוד מתקדמים ומשתנים באופן אשר משפיע על ציפיות הלומדים מדי יום ( ינאי זגורי) .

הספר מיועד לקוראים המתחילים בלימודי המתמטיקה המתקדמת, למורים למתמטיקה בבתי הספר ולמעוניינים לרענן את הידע שלהם במתמטיקה מתקדמת. הספר נכתב כמורה דרך הדרגתי וידידותי במסלולה שואף להשגת היעדים הבאים: היכרות עם השפה המתמטית ועם חוקי הלוגיקה; התנסויות מגוונות בפעילויות מתמטיות מקובלות: הכללה, הסקה, הגדרה, הוכחה מתמטית וכדומה; חיזוק והעמקה של ידע קודם (שנרכש בבית הספר) במתמטיקה; הצגה פורמלית של מושגי מפתח במתמטיקה מתקדמת; פתיחת צוהר למגוון רחב של נושאים חדשים ( תלמה לויתן ) .

העיסוק במבחנים הבינלאומיים ובהישגיה של ישראל בהם מחמיץ את הסוגיה העיקרית בדיון על החינוך בישראל. עתה, כשהשתחררה ישראל מטראומת מעמדה העגום במבחנים הבינלאומיים, ראוי להציב במרכז הדיון את אופי הלמידה וההוראה. אומות אחדות נערכות לשינויים הללו. כך לדוגמה, ראש ממשלת סינגפור קרא להתפכח מאשליית הישגיה הגבוהים של ארצו במבחנים הבינלאומיים. מה תועלת בהם "כאשר אין לנו יוצרים ואין לנו פורצי דרך?" שאל, והכריז על רפורמה שלא תחניק עוד את רוח היצירה והמחשבה המקורית של התלמיד (עמי וולנסקי ).

ארגונים מודרניים עוסקים יותר ויותר בפיתוח והטמעה של קוד אתי כדי לפעול על פי ערכיהם ולייעל את העבודה. מחוז הצפון של משרד החינוך החליט להטמיע קוד אתי בעבודתו, והפך בכך לפורץ דרך לא רק במשרד החינוך אלא בתחום הציבורי בכלל. טיוטת הקוד האתי המחוזי נוסחה בתום תהליך למידה מובנה ומקצועי, שבמסגרתו התקיים רב שיח על סוגיות אתיות המעסיקות את עובדי הפיקוח והמינהל במחוז הצפון של משרד החינוך ( אורנה שמחון ) .

הספר "מאבקים בינלאומיים לחינוך דמוקרטי ביקורתי" חושף את האתגרים החינוכיים העומדים בפני קבוצות שוליים בהקשר של מדינות שונות. מדינות מפותחות, כמו ארצות הברית, ישראל וקוריאה, ומדינות פחות מפותחות, כמו סין, הודו וברזיל, מתוארות כולן כבלתי מושלמות במרדף שלהן אחר חינוך שוויוני; יחד עם זאת, כולן הוצגו כבעלות פוטנציאל לשיפור. בניתוח בתי ספר יסודיים ותיכוניים כמו גם מוסדות של השכלה גבוהה, ספר זה מספק הצצה על האופן שבו סדר היום הנאו-ליברלי השפיע על הדרך שבה מדינות חושבות על חינוך. בעיקר, הוא מדגיש כיצד חלקן נלחמות לשיפור האפשרויות החינוכיות המוצעות לאלו הנמצאים בשוליים כך שהן נמצאות בעמדה טובה יותר כדי להצדיק את עצמן. כל פרק מספר סיפור משכנע אודות הבעיות העומדות בפני יחידים ומוסדות המחפשים לספק חינוך דמוקרטי לאלו שאחרת היו עלולים להתעלם מהם או שלא לקבל יחס ראוי בבתי ספר מסורתיים ( Pinkney, A).

מחברת המאמר ( מנהלת ביה"ס ) יוצאת מנקודת הנחה שמטרת העל של הלמידה בבתי הספר היסודיים היא למידה משמעותית של כלל הילדים. אם כן החיסרון הגדול ביותר של המיצ"ב הוא שאנשי חינוך (מנהלים, מורים ומחנכי כיתות) נעשים עבדים למדידת הישגים, במקום לטפח למידה משמעותית, סקרנות, חשיבה, יצירתיות והערכה למקצוע הנלמד.

למושג חינוך ביתי הגדרות שונות, כולן מתייחסות לתופעה שבמסגרתה הורים נוטלים את האחריות על חינוך ילדיהם ומחנכים אותם במסגרת ביתית. מטרות המחקר היו להשוות את ההישגים הלימודיים והכישורים החברתיים של ילדי חינוך ביתי וילדי חינוך בית ספרי. במחקר השתתפו 50 ילדים בגילאי 6 עד 11 והוריהם. מחציתם למדו במסגרת המוגדרת כחינוך ביתי. לצורך המחקר נבחנו הילדים אינדיבידואלית, במבחני שפה, קריאה,חשבון ויצירתיות ( אדרי, א. ) .

פוסט זה מסכם כנס באוניברסיטה הפתוחה שמטרתו המרכזית הייתה לבחון מה קרה עם התוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 מאז שיצאה לדרך, ולבדוק כיצד מתקדמת החדשנות המערכתית לקידום הנושא. שיר ( בוים) שוורץ כתבה סקירה מועילה ומעניינת של מספר הרצאות עיקריות שהתקיימו במהלך הכינוס באוניברסיטה הפתוחה ( שיר בוים-שוורץ).

סיגל בן ארצי ,העורכת והמייסדת של עיתון "קו לחינוך" כתבה בתחילת דצמבר 2012 סקירה מאירת עיניים על בתי ספר פרטיים בישראל בהשוואה לבתי ספר בארה"ב . בארצות הברית מקיף החינוך הפרטי כ 12- אחוזים מהאוכלוסייה. בישראל הוא גבוה בהרבה. שכר הלימוד בישראל נמוך משמעותית משכר הלימוד בחינוך הפרטי האמריקני כיון שהמדינה מתקצבת כאן את החינוך הפרטי. ההבדל המשמעותי בין בתי הספר הציבוריים לפרטיים בארה"ב הוא גודל הכיתה. בבתי ספר פרטיים נשמר העיקרון של יחס נמוך בין מורים לתלמידים ( סיגל בן ארצי ) .

מי שניסו אי פעם לשפר את קולם ואת הגייתם מכירים את התרגילים החדגוניים ונטולי ההשראה כמו: "מָה – מֶה – מִי – מוֺ – מוּ…" הכרוכים בכך. אמנם אין מנוס מתרגול מונוטוני חיוני זה, אך אפשר להשיג תוצאות טובות בדרכים מהנות ויעילות יותר, למשל באמצעות תרגילים שיטתיים, מחורזים וקצביים, שלא חסר בהם אלמנט של שעשוע והם מתרכזים בכל פעם בהגה אחר ובצירופיו (טאוטופוניה). את אלה מציע הספר דבר דבור ואופניו.הספר המציע הסברים מפורטים בצד הצעות להפיכת תרגילי הדיבור לתרגילי זמרה, מיועד לכל המשתמשים בקולם בפומבי או המתעתדים להשתמש בו, בהם זמרים, קריינים, שחקנים ואף מורים ועורכי דין. הוא יכול לשמש גם כלי עזר למטפלים הקול ולקלינאי תקשורת בעבודה עם מטופליהם ( רות ליטאי-יעקבי).

הספר והילד אומר פותח צוהר אל דרכי התקשורת, השפה והדיבור של ילדים מלידה ועד סוף שנות הגן. הספר עוסק בהתפתחות היכולת להפיק קולות אנוש, להבין דיבור ושפה, להשתמש במילים, לבנות משפטים, לשוחח ולספר סיפור, וכמו כן בהעשרת שפה ובדו-לשוניות. כל המעוניין להעשיר את ידיעותיו בַּתחום יוכל לעקוב באמצעותו אחר התיאוריות המנסות להסביר את התהליך, ללמוד על דרכי ההבעה של הילדים ועל תרומתם של מבוגרים ועמיתים להתפתחות ( בתיה צור, מיכל סגל, אניטה רום ).

יורם אורעד , העורך הפדגוגי של הרשת החינוכית-מקצועית "שלובים" כותב וממליץ על המאמר המרתק חדש של פרופ' יזהר אופלטקה . במאמר בשם דמות הבוגר הרצוי כדמות החברה שבה הוא חי: הרהורים ותובנות, בכתב העת עיונים בחברה , בטכנולוגיה ובמדע ( אורט ישראל) , גיליון 14 , אוקטובר 2012, מתייחס פרופ' יזהר אופלטקה לאי הבהירות של דמות הבוגר הרצוי במערכת החינוך, אי בהירות הנגרמת עקב גודלה העצום של מערכת החינוך המודרנית ועקב היותה מורכבת מקהלים שונים ומגוונים. בהקשר לכך, מציג אופלטקה ארבע השקפות חינוכיות על דמות הבוגר הרצוי כפי שהן מופיעות בספרו של פרופ' צבי אדר משנות החמישים.

האופנה האחרונה בחינוך בארה"ב היא יוזמת האקדמיה של חאן הידועה גם בתור "הכיתה ההפוכה" . התהודה התקשורתית לדרך הוראה זו היא רבה אבל לא כל אנשי החינוך מתלהבים ממנה . ג'יי הורוויץ כותב בבלוג שלו על הגישה הפדגוגית השטחית של סלמאן חאן , מייסד האקדמיה של חאן , כפי שמתגלית בראיון אתו .

מטרת הספר היא לאפשר לקוראים ללמוד על שילוב התקשוב בחינוך בכלל, ובהכרת סטודנטים להוראה במכללה בפרט. מחברי הספר, אנשי חינוך מהמכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי וחברי מיח"ם (מרכז יוזמות חינוכיות מתוקשבות במכללה), בחרו להתמקד בתיאור נרטיבי על בסיס התנסויותיהם האישיות בתחום ולשתף את הקורא במקורות ההשראה לגיבוש התפיסות והרעיונות התאורטיים שבבסיס עשייה זו. באמצעות הספר הם מבקשים לחשוף את הסיפור של מיח"ם כמרכז למידה ועשייה ייחודי שנבט וצמח במכללה ( עורך : אמנון גלסנר) .

הספר שבילים בחינוך יהודי-פלורליסטי, מנחה לנעמה צבר-בן יהושע, מתמקד ביהדות הפלורליסטית ובחינוך היהודי הנובע ממנה בישראל (השער העברי) וביהדות התפוצות (השער האנגלי). השיח על-אודות היהדות והחינוך היהודי בישראל כיום רווי בביטויים כגון "רנסנס", "חיוניות תרבותית", "התחדשות" ונקודת המוצא היא פתיחות ולגיטימיות, הכרה בתרבות היהודית כרבת פנים והירתעות משיח דיכוטומי של דתיות מול חילוניות.( נורית חמו, יובל דרור (עורכים) .

סקירת ביקורת אודות הספר החדש של ננסי הופמן ( Nancy Hoffman ) המתאר שש מערכות חינוך בעולם שהצליחו לקדם את החינוך המקצועי-טכנולוגי במדינות שלהם : אוסטרליה, אוסטריה, גרמניה , הולנד , נורבגיה ושוויץ. כל אחת ממדינות אלו הצליחה בדרכה ליצור איזון טוב יותר בין החינוך העיוני ובין החינוך המקצועי. הספר מתבסס גם על נתונים מעודכנים של הOECD המלמדים על הפער בין מדינות אלו ובין מערכת החינוך האמריקאית . לצערנו , מערכת החינוך הישראלית כבר לא שייכת לאותם מדינות העולם שהצליחו לקדם את החינוך המקצועי-טכנולוגי והיא נעשתה יותר דומה לארה"ב.

יורם אורעד , העורך הפדגוגי של רשת שלובים הפנה את תשומת לבנו לויכוח המתנהל כיום בארה"ב לגבי ספרים מנייר. במאמרון בלוג קצר שפרסם השבוע דייוויד וורליק (David Warlick) , בשם Are We Declaring the Wrong War הוא מתייחס אל תגובתו של פרופסור אמריקני להודעת שר החינוך של ארצות הברית על כוונתו (של שר החינוך) להילחם בספרי לימוד מנייר.

העולם נהיה ל"עולם קטן" שנפתחו גבולותיו. אנו מקושרים לבני אדם באשר הם. משאבי הידע הנגישים לנו באמצעות האינטרנט הם אין – סופיים. הידע הזמין לנו משתנה במהירות. ההיררכיה של יוצרי הידע משתנה, ואנו עצמנו יכולים להיות שותפים פעילים ביצירת הידע הגלובלי. תרבויות נוגעות זו בזו ומשפיעות זו על זו. מה כל זה אומר לנו כבני אדם מודרניים וכמורים? הספר נמנע מעיסוק בטכנולוגיה – מפלט נוח מדי מעיסוק בשאלות של זהות, תרבות, שיח ערכי וחינוך – ומתמקד בפענוח מקצת המשמעויות הפילוסופיות והפדגוגיות שיש לעולם רווי תשורת ( משה שנר) .

עניינו של מחקר זה באירועים שדרכם עולים מורים לחדשות היום וברושם המצטבר העולה מן הסיקור התקשורתי של מורים במערכת החינוך. במסגרת המחקר נדגמו שבועיים אקראיים משלושה עיתונים יומיים, במרווחים של ארבע שנים בין השנים 9002-5291 . מתוך הגיליונות קודדו משתנים כגון: סוג ומגוון הנושאים שדרכם עולים מורים לחדשות, בולטות ותדירות הדיווח אודותיהם, מיקום החדשות על מורים במרחב העיתון ועוד. נמצא כי ככלל לחדשות על מורים יש ערך חדשותי ניכר והן ממוקמות בעיקר בחדשות היומיות. מן הניתוח עלה כי הנושא השכיח ביותר בחדשות הקשורות למורים הוא השביתות, העיצומים, תנאי ההעסקה והשכר. למעלה מרבע מהידיעות עסקו בנושא זה בדרך זו או אחרת ( ארנת טורין ) .